פרשנות מצטטת על תהילים קטז:טז

ויצחק בא מבא באר לחי רואי והוא יושב בארץ הנגב ויצא יצחק לשוח בשדה וירא והנה גמלים באים. פליגי בה תרין אמוראין בארעא ותרין מלאכין ברקיע ומנו מיכאל ואוריאל לדברי קצת מלאך שנראה לאברהם בעקידה הי' מיכאל וקצת מהם אומרים שהוא אוריאל ותרווייהו איתנייהו כי מתחולה ויקרא אליו מלאך ד' הי' מיכאל כ"ג שלמעלה שממנו יניקת אברהם לתתא שהיה אז כהן שירש ממלכי צדק בזכות שהקריב ב קרבנות הרבה ושפך דמן של רשעים והוא הי' אז אפיטרופס נהורא ימינא וטען נגד סמאל כמבואר במלת קח נא בגי' כח סמאל הנה איל בגי' מיכאל אח"כ כשהקריב את יצחק בא אוריאל לקבל קרבנו בדמות ארי שרבע ע"ג המזבח כשזכו ישראל והוא שיוציא בשעת יציאת נשמה כי נפשו יצאה והוצרך לבוא לג"ע ואוריאל הוא המוליך לג"ע: והנה נחלקו רז"ל ויצחק בא מהיכן הוא בא ח"א מבית מדרשו של שם ועבר וח"א שבא מג"ע. והנה קרא ומתניתא מסייע להדין דאמר מג"ע בא יצחק שהי' שם ג' שנים מיום שנעקד ע"ג המזבח עד יום שמזדווג לו בת זוגו. קרא מה שאמר ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה קשה יצחק היכן הי' למה לא הזכירו הכתוב שלא הספיד אותה כהלכה הלא אחת היא לאמה זה יצחק שיולדת לעת זקנתה. אבל הענין לפי שלא היה אז יצחק בזה העולם לכן כשראתה אותו רבקה שאלה מי האיש הלזה ההולך לקראתינו ויאמר העבד הוא אדוני וקשה וכי דרכה של רבקה לשאול וללכת אחרי הבחורים אם דל אם עשיר ורש"י פי' ראתה אותו הדור הקושי' יותר חזקה בשם אמ"ז מוהר"ר נתן ז"ל מהראדני שמעתי היה לה לומר מי האיש הזה למה אמרה הלזה אלא שנזרקה בה נבואה שהוא בן ה"ה דהיינו בן אברהם שנתוסף לו ה' ובן שרה שנשתנה שמה למעליותא להיות לה זרע כי אלה תולדת שמים וארץ בה' בראם (בראשית מז) ה"א לכם זרע והי' ל"ז שנים כשנעקד לכן אמרה הלזה ואנא אוסיף נופך משלי וכי מה רמזה בזה מה לי שהוא בן ל"ז או יותר אבל יש בו סוד גדול כי יש להקשות עוד למה השיב אליעזר הוא אדוני הל"ל בן אדוני וי"מ לפי שנתן כל אשר לו דייתקי ליצחק הי' הוא האדון שלו ממש א"כ למה אמר לבן ותהי אשה לבן אדוני אבל הענין כשראתה רבקה את יצחק שהוא מסטרא דדינא לכן אמרה מי האיש הלזה שהוא מבין תרין נוקבין תרין ההין שהם תרין פיות דחרבא דקב"ה והוא בן ל"ז לקביל ל"ז אלהים של מעשה בראשית גם ל"ז עולה הבל הוא ה' כמבואר בתקוני' גם ראתה שעלה לה"ב אש גם ראתה שהוא מסטרא דנוקבא כמ"ש המלאכים והנה בן לשרה אשתך לכן הוצרך לצאת נפשה (איוב יד) כי אדם ילוד אשה ר"ל מי שהוא מסטרא דנוקבא קצר ימים ומן הדין הי' לאברהם ושרה לחיות עוד שנים כמ"ש ואברהם ושרה זקנים באים בימים כי בת זוגו ממש היתה וגם אמנה אחותי בת אבי היא מן עולם הנשמות בת אביו ודאי כי כל הנשמות באין מאבא מחכמה עילאה אך לא בת אמי בזה העולם וא"כ היו ראוין לצאת נשמתם בבת אחת ואחר ל"ז שנים מת אברהם ז"ש ויהיו בגימ' ל"ז שהיתה ראויה לחיות עוד רק שלפי שנפש יצחק מסיטראה בעלותו עד להב מזבח יצאתה נשמתו ונפשה, היתה קשורה בנפשו לכן הוצרך גם למות אז ולפרוח רוחא ברוחא באתדבקותא חדאכי הוא בא מכחה וקשורה בשלהבת ז"ס גדול ממיתת שרה אחר העקידה מיד והנה אז כשהועקד וא' יצחק לאברהם אבי כמ"ש בזהר הלא אח אבי איש חסד למה נלבשת עתה במדת הדין והשיב אברהם הנני בני ר"ל עתה אלהים נסה את אברהם ונתלבשתי במדת בני ואני מלובש בדין לאכללא חסד בדין ודין בחסד אבל לפי דרכי הנני בני ר"ל עתה שיצאה נשמתך שלך ממך לא תהי' עוד מסטרא דנוקבא רק הנני בעת הזאת עתה בני כמ"ש חבקוק ג) בקרב שנים חייהו שגם חבקוק בא מנוקבא (מלכים בד) את חובקת בן וכן דוד באמרו (תהלים קיו) אני עבדך בן אמתך שהי' מסטרא דנוקבא לכן הי' נפל והנה כשהקריב איל שבא באתרי' דיצחק נעשה הוא בנו ז"ש ויעלהו לעולה תחת בנו ר"ל שנעשה עתה בנו ונתלבש בחסד ז"ש רבקה מי האיש הלזה רואה אני שהוא מבין תרין נוקבין תרין ה' וא"כ הוא מסטרא דנוקבא גם ל"ז שנים של שרה מורים באצבע שהוא מסטרא דשרה אמו שאל"כ הי' לשרה לחיות עוד ל"ז שנה למות עם בת זוגה יונה תמה שיחי' עוד ל"ז שנה אלא ודאי זה הדבר אשר דברתי שנפש יצחק קשורה בנפש שרה וכשיצאה נשמתו בשעת עקידה נתקשרה נפש בנפש ומתה שרה בו בפרק ולהתדבקא נוקבא בנוקבא לא בעינא דינא בדינא כי רבקה היא ממש שרה גלגולא ודיוקנא לכן חזרו הסימנים כשהביאה יצחק האוהלה שרה אמו ממש בסוד הבשורה שבשרה לאברהם הנה ילדה מלכה גם היא וגו' והשיב אליעזר הוא אדוני עתה שיצא מג"ע נכנס בו רוח שלמעלה והוא אדוני איש חסד, ז"ש ראתה אותו מהודר ר"ל מן ג"ע שיצא זכינו לזה שמקרא מסייע שיצא מג"ע. ומתניתא מסייע להדין כי ארז"ל במ"ר פ' תולדות ויגדלו הנערים אותו היום ל נעשה בן י"ג שנים ועשה אביהם בר מצוה ומכאן למדו לומר ברוך אתה ד' שפטרני מעונשו של זה אפי' שרמ"א בא"ח בהגה"ה כותב שלא לומר בשם ומלכות אין אני מודה לו בזה הפסק מאחר שאנו מוצאין במדרש אגדת א"י סמך לברכה זו במקום זה כדאי לסמוך עליו שהרי סמכו על פיו הירושלמי לברך ברוך אתה ד' מקדש שמך ברבים וכ"כ הטור גם זה מדרש רבה אגדת א"י וגדולה מזו כתב הטור שבאשכנז נהגו לברך ברכת נותן ליעף כח על פי מדרש חדשים לבקרים וק"ו הדברים כי שם לא הוזכרה הברכה במדרש והגמרא חולק עליו מאחר שלא מצינו ברכה זו בגמרא בבלי וירושלמי לכן לא ואמרו אותה מ"מ הפוסקים האגודה מביאין אותה בפסקיהם ואני תקנתי לומר ברוך הנותן ליעף כח ואז נתקיימו שניהם המדרש והפסוק והסכמתי עם הב"י שלא לזכור שם ומלכות ואע"פ שהרא"ש בעצמו במס' בכורות וטור יו"ד בסימן ש"ה שכל ברכה שלא הוזכרה במשנה ובתוספתא או בגמרא אחר שסתמו רבינא ורב אשי אסור לברך הלא הטור בעצמו כתב בא"ע סימן כ"ג ברכות בתולים אע"פ שלא הוזכרה לא בגמרא ולא בתוספתא ולא במדרש מ"מ נחזור לדין שאני פוסק במקום הזה לברך בשם ומלכות ובאם יזכני האל אז יקימינו זכינו לדין שיעקב ועשו היו אז בני י"ג שנים בר מצוה וקשה הלא זה א"א כי אמר ז"ל באותו פרק מת אברהם ה' שנים קודם זמנו שלא יראה ברעה של עשו ואברהם בן קע"ה מת והראה לו מכפלה מנין חייו וכנגדו קע"ה פרשיות בתורה כי תורת חסד על לשונה מדתו של אברהם ואברהם הי' בן ק: כשנולד יצחק ויצחק בן ל"ז שנה כשנעקד. על גבי המזבח נמצא הי' אברהם מנין יופיאל שר קבלה מוציא פי ד' ויצחק הי' בן ס' בלדת אותם א"כ הי' אברהם בן ק"ס (משלי יז) מצרף לכסף דא אברהם שהי' בן "כסף והי' מצורף מסיג וחלאה כי יעקב פדה את אברהם מכבשן האש שנמשל לאסטרלוגא וכו' א"כ הי' עשו ויעקב בני ט"ו שנה כשמת אברהם הזקן והאיך אמרו שבאותו הפרק הי' בני י"ג שנים. אבל האמת יורה דרכו שאותן שני שנים שהי' יצחק בג"ע לא קחשיב כי באמת הם אינם מן זה העולם רק מן עו"הב ולמה ימנה אותם תחת השמש והוא הי' למעלה מהשמש והי' אז באמת בן ס"ב שנה ולדעתי ג"כ מתורץ שאמרו רז"ל במדרש רבה ותנחומא בפ' קרת וכן במדרש על פסוק (דברים יא) למען ירבו ימיכם אשר נשבע ד' לאבותיכם שהיו ימי האבות כימי השמים על הארץ שהוא ת"ק שנה מהלך הארץ לרקיע וק' הלא האבות העולם חיו תק"ב שנה אברהם קע"ה יצחק ק"פ יעקב קמ"ז הרי תק"ב בך בטחו אבותינו מנין בך באי"ק בכר הוא ת"ק הרי "תקב מנין (שיר א) "היפה "בנשים (תהלים קג) מלכותו בכל משלה להגין בעד "אדום "ישמעאל. "דין "של "גיהנם. "ארצה "בני "קדם במיתקלא חדא וא"כ למה אמרו שלא חיו רק ת"ק שנה ובע"מ כהונה במדרש חזית פירש שאותן שתי שנים שהי' בימי יעקב רעב לא קחשיב אבל לבי אומר לי שאלו שני שנים שהיה יצחק חוץ מגלגל היומי לא קחשיב כי הי' בג"ע והדין עמהם שלא לחשוב רק חיי העולם הזה ולא עוה"ב יהי רצון שכל הני מילי תידרשון משמי: (חסר) ועיין בקונטרס אחר למ"ד שבא מג"ע האי קרא לאו סיפא רישא כי מה ענין והוא יושב בארץ הנגב לתחלת המקרא בשלמא למ"ד שבא מבית מדרשו של שה הודיענו שבא מבית המדרש ומילא מקום אבותיו שלא פסקה ישיבה כל ימיו ממנו במקומו הוא שנאמר והוא יושב בארץ הנגב כמ"ש (שופטים א) ארץ הנגב נתתני לקיים קרא (קהלת א) וזרח השמש ובא השמש אבל לפי הדעה שבא מג"ע שנעשה עולה תמימה מחדש וישב כל היום ועסק בתורה ויש ליישב המקרא הנה על כמה אופנים. במדרש חזית ובירושלמי (שיר ו) דודי ירד לגנו לערוגת הבושם לרעות בגנים וללקוט שושנים המקרא הזהלא סיפא רישא מתחלה פתת ביחיד בגנו וסיים ברבים בגנים. דודי זה הקב"ה ירד לגנו זה העולם לערוגת הבושם ללקוט צדיקים מן העולם מה בין מיתת זקנים לנערים וכו' ע"ש עשה ג' משלים

האשה וילדיה הילדים אחריה בכל מקום, וכן הוא אומר עבדך בן אמתך.

וראוי להבין האי דשדר ליה ויהי לי שור וחמור וכו' למען דעת רמז הרומז. ורז"ל דרשו בב"ר סוף פרשה ע"ה ויהי לי שור וחמור שור זה יוסף שנאמר (דברים ל"ז י"ג) בכור שורו הדר לו, חמור זה יששכר דכתיב (בראשית מ"ט י"ד) יששכר חמור גרם, וכן בנו של יוסף עומד לכלות עמלק שנאמר (שמות י"ז י"ג) ויחלוש יהושע את עמלק, ובניו של יששכר יודעים מה הקב"ה עושה בעולמו שנאמר (דה"א י"ב ל"ב) ומבני יששכר וכו', וצאן אלו ישראל שנאמר (יחזקא' ל"ד ל"א) ואתן צאני וכו', ועבד זה דוד שנאמר (תהלים קט"ז ט"ז) אני עבדך בן אמתך, ושפחה זו אביגיל שנאמר (ש"א כ"ה מ"א) הנה אמתך לשפחה עכ"ל. ולכאורה יפלא מה ראו אלו להתקרב ומה זו סמיכה ובפרט דוד ואביגיל הם דברים מתמיהים. ואפשר לפרש ונקדים מ"ש רבינו האר"י זצ"ל בסוף שער הגלגולים דאדם הראשון יצאו ממנו שתי טפות קדושות בנחש הקדמוני ויעקב אע"ה שהיה מעין שופריה דאדה"ר הוצרך לטרוח כל אותם שנים לשמור צאן לבן סוד נחש עד שלקח השתי טפות שהם לאה ורחל ואח"ך בא לבן בנבל ולפי שעבד יעקב ללבן בא ההוא רוחא דיליה דיה' בלאה באביגיל ונשאת ללבן לעבוד אותו. ודוד הע"ה שהוא גלגול אדה"ר הוצרך להוציא מנבל טיפה זו שעדין היתה ביד הנחש ולכן דוד הוצרך לעשות כיעקב ללבן לשמור צאן נבל ואח"ך לקח אביגיל לאשה, וזהו שאמרה אביגיל לדוד (שם שם כ"ז) אשר הביא שפחתך לאדוני בלשון זכר ולא אמרה הביאה לרמוז כי שרשה זכר ולא נקבה, ולכן נכתב אביגל פעם אחת חסר יו"ד (שם שם ל"ב) לרמוז שנמשכת מיעקב אע"ה שעשה הגל עם לבן וזהו אבי גל עד כאן תורף אמרי קדוש זצ"ל ע"ש באורך.