פרשנות מצטטת על תהילים קטז:יז

אָכֵן לְצַד מַה שֶׁהוֹדִיעָנוּ הַכָּתוּב שֶׁבַּעֲוֹן הָעֵגֶל מֵתוּ שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן, דִּכְתִיב (דברים ט:כ) ״וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה׳ לְהַשְׁמִידוֹ וָאֶתְפַּלֵּל״ וְגוֹ׳, וּפֵרְשׁוּ רַזַ״ל (ויקרא רבה ז:א) ״לְהַשְׁמִידוֹ״ – זֶה מִיתַת הַבָּנִים, וְהוֹעִילָה תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מֶחְצָה, הָא לָמַדְתָּ כִּי שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בַּעֲוֹן הָעֵגֶל מֵתוּ וּמִזְבַּח כַּפָּרָה הָיוּ הֵמָּה לַאֲבִיהֶם. וְלֹא תַּקְשֶׁה וַהֲלֹא אָמְרוּ (תורת כהנים כאן) שֶׁמֵּתוּ לְצַד עֲוֹן הַקְּרִיבָה לְמַאן דְּאָמַר, וּלְמַאן דְּאָמַר עַל הַהַקְרָבָה – יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאִם לֹא הָיָה עֲוֹן אֲבִיהֶם הָיָה ה׳ שׁוֹמֵר רַגְלֵי חֲסִידָיו. גַּם לֹא קָשֶׁה עַל מַה שֶׁאָמְרוּ (זבחים קטו.) שֶׁמֵּתוּ לְהִתְקַדֵּשׁ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם לֹא הָיָה עֲוֹן הָעֵגֶל הָיָה מִתְחַיֵּב מֵאֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט לְהִתְקַדֵּשׁ הַבַּיִת בְּזוּלָתָם, כִּי כְּבָר הוֹדַעְתִּיךָ שֶׁהֲגַם שֶׁיַּחְפֹּץ ה׳ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו לְסִבָּה נֶעֱלֶמֶת לְיוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת נִפְלָאִים וְרָמוֹת, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לַצַּדִּיק כָּל שֶׁהוּא מֵהַדְּבָרִים אֲשֶׁר לֹא טוֹב עֲשׂוֹת, כְּדֵי שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם יִשְׁלֹט בָּהֶם הַדִּין. וּכְבָר הֶאֱרַכְתִּי בְּעָנָף זֶה. צֵא וּלְמַד (אבות דרבי נתן פרק לח) מִמַּה שֶׁמָּצָא רַבִּי עֲקִיבָא טַעַם לַהֲרִיגָתוֹ לְצַד שֶׁשָּׂמַח לִבּוֹ בִּדְרָשָׁתוֹ תּוֹךְ שִׁשִּׁים רִבּוֹא כָּאָמוּר בְּדִבְרֵיהֶם, וְקָשֶׁה, הֲלָזֶה יִתְחַיֵּב אֱנוֹשׁ מִיתָה מְשֻׁנָּה? אִם כֵּן פָּקַע כְּלִילָא דְּוַרְדֵי מִכָּל עוֹשֵׂי טוֹב וְלוֹמְדִים, אֶלָּא דְּזֶה הוּא דֶּרֶךְ שֶׁמִּמֶּנּוּ יִשְׁלֹט בּוֹ הַדִּין, וּלְעוֹלָם סִבַּת מִיתָתוֹ יָקָר בְּעֵינֵי ה׳ הַמָּוְתָה לַעֲשָׂרָה הֲרוּגֵי מַלְכוּת לְמָגֵן וְצִנָּה לְדוֹרוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְטַעַם זֶה נוֹתֵן טַעַם לִשְׁבָח גַּם בְּמַה שֶׁלְּפָנֵינוּ, כִּי עֲוֹן הָעֵגֶל כְּבָר נִמְחַל בְּפַרְהֶסְיָא כְּשֶׁהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְיָרְדָה שְׁכִינָה עַל יָדוֹ וְנִתְבַּשֵּׂר שֶׁנִּמְחַל לוֹ עֲוֹן הָעֵגֶל, אִם כֵּן בָּטֵל דִּינָא דְּהַשְׁמָדַת הַבָּנִים, שֶׁבְּהִבָּטֵל הַסִּבָּה יִבָּטֵל הַמְסֻבָּב, אֶלָּא וַדַּאי כִּי הֲגַם שֶׁנִּמְחַל – רִשּׁוּמוֹ נִכָּר, וְהוּא כְּשִׁעוּר חוּט הַשַּׂעֲרָה מֵהַחֵטְא שֶׁיַּסְפִּיק לְהַשְׁלָטַת מִדָּה הַפּוֹעֶלֶת דִּין בָּאָדָם, וְזֶה גָּרַם שֶׁלֹּא נִשְׁמְרוּ רַגְלֵי חֲסִידָיו וְשָׁגְגוּ בִּקְרִיבָה וְהַקְרָבָה, וְנִתְקַדֵּשׁ בָּהֶם הַבַּיִת.

ויקרא בשם ה'. על דרך הפשט לשון הכרזה ופרסום, כענין שכתוב (משלי כ) יקרא איש חסדו. (תהלים קטז) ובשם ה' אקרא. (בראשית מא) ויקראו לפניו אברך. וענינו שהיה מפרסם אלהותו של הקב"ה, ועוד יכלול לשון תפלה, כענין שכתוב (תהלים ל) אליך ה' אקרא ואל ה' אתחנן, כי התפלה לרחמים והתחנה למדת הדין. וכן תרגם אונקלוס וצלי בשמא דה', והוא השם הגדול.

לפלא נדר או לנדבה, מדרך הנודר בעת צרה, לנדור עולה שכלה למזבח, לא שלמים לשמחה, וראיה אבוא ביתך בעולות אשלם לך נדרי (תהלים ס"ז י"ג) ואח"כ פירש אשר פצו וכו', עוללות מחים וכו', ויפתח נדר עולה, אלא שלפעמים מלבד העולות, ירחיב נדרו להביא גם זבחי תודה, וזהו שאמר לפלא נדר, ולכן תמצא בכל מקום לשון הפלאה אצל נדר, כמו כי יפליא לנדור נדר נזיר (במדבר ו' ב'), ושם אפרש, וההפלאה הזאת נזכרת בס' תהלים, אמר לך אזבח זבח תודה (קט"ז י"ז), ואחריו נדרי לה' אשלם: