פרשנות מצטטת על תהילים קט:כב

וכבר התבאר מענין זה למעלה (פ"ב מ"ב) אצל 'שיגיעת שניהם משכחת עון' באריכות הרבה, שאין היצר הרע שולט באדם רק כאשר האדם מחשיב עצמו שהוא במעלה ובשלימות. ועוד יתבאר בנתיבות העולם ענין זה באריכות יותר שאין יצר הרע רק מכח גבהות, מפני שיצר הרע מבקש האדם לטורדו מן העולם להביא אליו העדר, וכדאיתא בפרק קמא דע"ז (ד:) לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב (תהלים קט, כב) "ולבי חלל בקרבי", עד כאן. הרי מפני כי לבו היה חלל בקרבו אין ראוי לשלוט בו יצר הרע.

וְהוּא מַה שֶׁנִּתְכַּוֵּן לוֹמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּמַה שֶׁאָמַר (תהלים מ:ט) ״לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפָצְתִּי וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי״, הַכַּוָּנָה הִיא שֶׁמֵּרוֹב דְּבֵקוּתוֹ בַּאֲדוֹן הָאֲדוֹנִים יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ לָעַד, עַד שֶׁגַּם הַלֵּב נִתְהַפֵּךְ לַעֲשׂוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַנְּשָׁמָה, שֶׁבָּא הַחֵפֶץ בּוֹ וְהַתַּאֲוָה לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֵינוֹ מֵהַכַּת הַחֲפֵצִים דְּבָרִים הַמְּרוּחָקִים מֵהַקְּדוּשָּׁה וּצְרִיכִים לְמָנְעָם בִּשְׁלִילַת הָרָצוֹן, אֶלָּא שֶׁמֵּעַצְמוֹ חָפֵץ בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ לִשְׂנוֹא דְּבָרִים אֲשֶׁר הַלֵּב חָפֵץ וְחוֹשֵׁק בָּהֶם. וְהוּא מַה שֶׁדִּקְדֵּק לוֹמַר ״חָפָצְתִּי״, כִּי אָפֵס חֵפֶץ הַמַּרְגֶּשֶׁת, וְזֶה אָמַר בְּמָקוֹם אַחֵר (תהלים קט:כב) ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״. וְאָמְרוֹ ״וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי״, פֵּרוּשׁ, לְרוֹב חֵשֶׁק עֲבוֹדַת הַקֹּדֶשׁ עַד שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּלָמְדוֹ תּוֹרַת ה׳ כְּאִלּוּ אוֹכֵל וּמְמַלֵּא בְּנֵי מֵעָיו מִמָּזוֹן טִבְעִי.

וְאָמְרוֹ יָדְךָ תִהְיֶה בוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְגוֹ׳, פֵּרוּשׁ שֶׁלֹּא הִרְשָׁה אוֹתְךָ הַכָּתוּב לְגַלּוֹת מַעֲשָׂיו וְלִקְרֹא כְּהֶחָסִיד ״נוּרָא בֵּי עַמְרָם״ (קידושין פא.) אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא תַּשִּׂיג יָדְךָ, אֲבָל כְּשֶׁתַּשִּׂיג לְהִתְעַצֵּם כְּנֶגְדּוֹ וְלִדְחוֹתוֹ אֵין לְךָ לְהִכָּלֵם בְּדֶרֶךְ זֶה, אֶלָּא יָדְךָ תִהְיֶה בוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (תהלים קט:כב) ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״, וְאִם לֹא תַּשִּׂיג יָדְךָ – יַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרוֹנָה, לִקְרֹא ״נוּרָא בֵּי עַמְרָם״ לָבֹא אֵלָיו הָעָם לְהָרְגוֹ בְּכֹחָם, שֶׁאִבּוּד תַּאֲוָתוֹ הִיא הֲרִיגָתוֹ.