רָ֖ם עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְהוָ֑ה עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ׃
מלבי"ם
שאחר שעיקר הרצון בעבודה הוא אם יעשה האדם את הטוב בעבור הטוב בעצמו, ובעבור החוק התבוניי היוצא מאת המחוקק העליון, ואך למען שמו הגדול בלבד, לא כן אם יעשה מעשיו בעבור השכר או מיראת העונש, אז אינו עובד את ה' רק את עצמו, ולא זאת העבודה הרצויה אצל ה', ואם היה נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה, והיה משלם עונש הרשע תיכף, לא היה איש ערב את ליבו לעשות רע, מיראתו את העונש הבא בעקב המעשה, וכן היו כולם משתדלים לעשות טוב מידעם את השכר אשר ישולם תיכף לעושהו, ולא היה המעשה לשם ה', וגם לא היה אז עניין לשכר ועונש, אחר שהיו אז מוכרחים במעשיהם מיראת העונש ותקוות גמול, ולא היה עניין הבחירה והניסיון אשר הוא תכלית כוונת ה' בבריאת האדם, שיצר הלב יסיתהו לעשות רע, ויהיה חפשי בנפשו לעשותו, ובכל זאת ימנע ויסור מרע מכבוד ה' וממצוותיו, ועל כן את העולם נתן בליבם מבלי אשר ימצא האדם את המעשה אשר יעשה האלהים, לא משכר הצדיקים ולא מעונש הרשעים, ויימצאו עושי רשע מצליחים ורשעים ישתבחו בעיר אשר כן עשו, וגם השגחת ה' מכוסה ונעלמה מעיני רוב בני האדם, ויצר המינות יתעה את השכל להכחיש את ההשגחה ולומר שעולם כמנהגו נוהג, ושהכל על־פי התולדה והטבע והמערכה, ושרם ה' על השמיים כבודו ולא ישגיח בשפלים, וכדומה מטענת המכחישים, וכולם מביאים ראיה מרוע הסדר וההנהגה, שהצדיקים מעונים והרשעים מצליחים.
רבנו בחיי
ובמדרש כי גאה גאה ארבעה גאים הם אריה בחיות שור בבהמות נשר בעופות ואדם על כלן שנאמר (בראשית א׳:כ״ח) ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו', מה עשה הקב"ה נתן דמות כל הגאים הללו בכסא הכבוד שלו, שנאמר (יחזקאל א׳:י׳) ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתם ופני נשר לארבעתם, אמר הקב"ה הואיל והם מתגאים אני מתגאה עליהם שנאמר כי גאה גאה הרי הוא מתגאה על כל הגאים, ע"כ. וזהו שכתוב (תהילים קי״ג:ד׳) רם על כל גוים ה' קרי ביה גאים וזהו המתגאה על חיות הקודש.
מרבה לספר
רם על כל גוים ה' על שמים כבודו. ר"ל כל האומו' וגוים הם מודים לזה שהוא אלקי אלקים רק אומרים בכפרותם שמצד רוממות גדולתו אינו משגיח רק בצבא מעלה. וסילק השגחה פרטיות מעולם השפל הזה רק על השמים כבודו ולא על יושבי ארץ ומלואה השגחתו ולכך הם מריעים לנו ואין משים על לבן לירא את ה' להשחית עמו. יען יש לנו מופת חותך שהוא תמיד משגיח על ישרי: מי כה' אלקינו וכו' שגילה שכינתו בינינו ולא לעם אחר והראיות (א) ביציאת מצרים ומתן תורה ושם הי' גילוי שכינה בהרבה דברים (ב) שהי' משפיל עצמו והשרה שכינתו בין שני בדי ארון (ג) במה שהי' מכניס ישראל לארצם והגיעו לרום המעלה (ד) יהי' לעתיד בעדת צדיקים וחסידים ואלו ראיות אמר המשורר: