פרשנות מצטטת על תהילים קיד:ב

גלתה יהודה. ולהלן הוא אומר (ירמיהו נ״ב:כ״ז) ויגל יהודה מעל אדמתו^נו)בלשון זכר., אלא מכיון שגלו תשש כחן כנקבה^נז)ור"ל שם דאיירי בתחלת הגלות עדיין היה כחם בם, ולכן כתיב ויגל ככח גבר, משא"כ כאן שהם בגלותם שכבר נתמוטטו כחותיהם כתיב גלתה לרמז שתשש כחן כנקבה, והנה זה הוא ע"ד הדרש, וע"ד הפשט י"ל דהלשון גלתה יהודה קצור לשון הוא וכמו הפסוק בתהלים היתה יהודה לקדשו, דהכונה כמו דכתיב היתה ארץ יהודה או בת יהודה, וה"נ הוי כמו דכתיב גלתה בת יהודה. [שם].

ו'י'ג'ש ו"ירא י"וסף ג"לגול ש"לישי שעתה מחוייבין הם לתקן גלגול שלישי של אד"הר ולפי שיוסף הוא סוד א"ות ב"רית ק"ודש עליו העלו אב"ק עד כס"הכ ר"ת אות ברית קודש לכן הוצרך יוסף והורד מצרימה מקום ערות הארץ לכן רצה ג"כ שגם בנימין הצדיק ירד לפניהם לתקן עולם במלכות שד"י שכינתא בין שני צדיקים לכן היתה עלילה ע"י גבי"ע נוטריקון ג"לגול ב"ני י"עקב ע"ריות איש אשר נמצא הגבי"ע בידו כלשון רז"ל אדם שותה בכוס זה לא יהיה עיניו אל כוס אחר מאחר שהוא שומר הברית אתם עלו לשלום והוא יהיה כאן לתקן ערוה ז"ש ויגש אליו יהודה כי הוא שמר הברית והוא תיקן בהודאת פיו צדקה ממנו בי אדוני נתקדש השם ולא היתה תמר כלתי זונה והודה ולא בוש ובמקום שבעלי תשובה עומדין כו' ז"ש ידבר נא עבדיך דבר שאני עשיתי תשובה והקנתי ערות דבר שיהיה (תהלים קיד) ישראל ממשלותיו וע"י יתקלס עלאה שמשם זכה שהיתה יהודה לקדשו ויג"ש אלי"ו יהוד"ה ס"ת בגי' רפא"ל שהוא המשמש ביום הראשון וכוכבו חמה ומזלו אריה נגד יהודה שהוא נקרא בכור והוא ירפא מן זוהמת הנחש ויוסף מושל ביום ז' כוכבי נוגה ומזלו שור ומאזנים ומלאכו ענא"ל ז"ש (שמואל ב כג) וכאור בוקר יזרח שמש בקר לא עבות מנוגה כי משיח בן אפרים לא נדמה רק לנוגה אבל משיח בן דוד (תהלים פש) כסאו כשמש נגדי והנה בכאן רמז יהודה בויכוח שלו עם יוסף שהוא יותר חשוב ממנו ועכ"פ שוה לו לכן ס"ת שו"ה בי אדוני שתדבר עמי ביחוד ואל יחר אפך בעבדך שתדבר עמי הלא כי כמוך כפרעה כמו שאתה נגד פרעה רוכב במרכבת המשנה הוא מלך ואתה שני לו כן תהיה אתה לע"ל נגדי שאני הוא מלך ואתה תהיה משיח בן יוסף למשנה. ויכוח יהודה עם יוסף לפי שיוסף ראה את שלום הצאן על כל ישראל שנקרא צאן להקדים השכינה שהיא בגלות כמ"ש אנכי ארד עמך שהשכינה קדמא ואתייא לכן על והנה אנכי עמך קדמא ואזלא ולפי שבחלקו של בנימין השכינה ורזא ארון וכפורת וכרובים בחלקא דבנימין דאתיליד באורחא שכינתא על כלא כמ"ש בזוהר פ' ויחי ע"פ מתה עלי רחל בדרך ז"ש איש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי לעבד ויקדים לבא הנה אז אתם עלו לשלום אל אביכם שבשמים:

ידוע כי כשמזכירים הכתובים בית יעקב ובית ישראל יחד בית ישראל נאמר על הזכרי' ובית יעקב על הנקבות כמו שאומר הכתוב כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל. עיין בפי' רש"י. והנה כשיצאו ממצרי' היו האומות אומרי' וכי סבורי' אלו להיות מיוחסי' אחרי בני יעקב. אם המצרי' היו שולטי' בגופם. כל שכן בנשותיהם. והוצרך כביכול הוא ית' להעיד בשמו עליה' שהם מיוחסי' שכן כתיב שבטי יה עדות ליש'. יה מעיד עליהם שהם בני אביהם. הדה"ד החנוכי הפלאי וכו'. וז"ש בצאת ישראל ממצרים. בית יעקב שהן הנשי' יצאו מהעם שהיו האומות מוציאין לעז עליהן שנטמאו. וזהו מעם לועז. ולפי שצדקניות היו וקשרו פתחיהן לבעליהן כדכתיב גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתו'. דחדא הוה ביניהון ופרסמה הכתוב. זה גרם עלוי כביכול לשכינתו ית'. כי כל המצות שעושים ישראל מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנ' באלקי' נעשה חיל ולז"א היתה יהודה לקדשו. שאם על שבט יהודה מדבר היל"ל היה יהודה. אלא יהודה הוא יחוד שני שמות הויה ואדני. כי הדלת רומזת לארבע אותיות אד'. והי' נקראת דלת להיותה דלה דלית לה מגרמה כלום כמו הלבנה שאין לה אור אלא מה שמקבלת מהחמה ואז בצאת ישראל ממצרי' יצאתה גם השכינה עמהם והיתה לקדשו. כי נתקדשה.