פרשנות מצטטת על תהילים קיד:ז

אלהים, אחר שמצאנו אלוה, ידענו כי אלהים לשון רבים, ושרש זה מדרך הלשון, כי כל לשון יש לו דרך כבוד, וכבוד לשון לועז שיאמר הקטן לנכח הגדול לשון רבים, ובלשון ישמעאל דרך כבוד שידבר הגדול כמו המלך בלשון רבים, ובלשון הקדש דרך כבוד לומר על הגדול לשון רבים כמו "אדנים" "ובעלים", שאמרו "אדנים קשה" (ישעי' י"ט ד'), "ולקה בעליו" (שמות כ"ב, י') וכן מלת עליו, אליו, ועדיו, על כן יאמר הכתוב ברא, ולא בראו, ומדרך התושיה ידענו כי הדבורים יקראו שפה, בעבור שיראו שממנה יצאו, וכן נשמת האדם העליונה תקרא לב, והלב גוף והיא איננה גוף, בעבור היות הלב המרכבת הראשונה לה ובעבור היות כל מעשה ד' ביד המלאכים עושי רצונו, נקרא כן, ובפסוק "כי שמי בקרבו" (שמות כג כא) אבאר קצת סוד השם, ואל תשים לבך לדברי הגאון, שאמר, שהאדם נכבד מהמלאכים וכבר ביארתי בס' היסוד, כי כל ראיותיו הפוכות, וידענו כי אין בבני אדם נכבדים כמו הנביאים, ויהושע נפל על פניו לפני מלאך ד' והשתחוה, ואמר מה אדני מדבר אל עבדו (יהושע ה יד), וכן זכריה ודניאל, ולמה אאריך, וטעם אלהי הצבאות, בטעם אלהי האלהים וטעם אלהים כמו מלך, ובני אדם המתעסקים במשפט אלהים יקראו כן, וזה השם תואר, ואיננו עצם, ולא ימצא ממנו עבר או עתיד, ואל תחשוב שהמלאכים הם מאש ורוח בעבור שנמצא עושה מלאכיו רוחות (תהלים קד ד) כי אין ככה דרך פשוטו, רק דבר דוד בתחלה על מעשה בראשית, והחל מהאור, ואמר עוטה אור, ואח"כ נוטה שמים, והוא הרקיע, והמים עליו, והאש והשלג והרוח, ואמר כי הרוח שלוחו של השם ללכת אל מקום שישלחנו, וכן האש ממשרתיו, ואמר יסד ארץ על מכוניה, וזאת היא היבשה, וכן כתוב, רוח סערה עושה דברו (תהלים קמח ה):

וע"ד הקבלה זה אלי ואנוהו היא השכינה שנקראת זה וזאת (שמות י״ג:ח׳) בעבור זה עשה ה' לי (בראשית מ״ט:כ״ח), וזאת אשר דבר להם (ויקרא כ״ו:מ״ד) ואף גם זאת בהיותם וגו', כי השכינה עמהם בכל הגליות ועל זה נאמר ויסע מלאך האלהים שהיתה ישועת הים על ידו, והוא שנאמר עליו (שמות כ״ג:כ״א) כי שמי בקרבו, והוא אדון חולי ארץ שהזכיר דוד ואמר (תהילים קי״ד:ז׳) מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב, ומזה הזכיר עליו משה בכאן עזי וזמרת יה, שהרי אין דרכו של משה בכל התורה כלה להזכיר שם יה כי אם השם שלם ומה שהזכיר (שמות י״ז:ט״ז) כי יד על כס יה על כן הוצרכו רז"ל לדרוש בו שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, אבל מפני שהשכינה מדת הדין לכך הזכיר משה שם יה שהוא מדת הדין כענין שכתוב (תהילים ק״ל:ג׳) אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד, וכתיב באל"ף דל"ת ובאורו מי יוכל לעמוד לפני מדת הדין ומלת תשמור איננה לנכח כי אם לשון נקבה נסתרה וכן כתיב עוד (שם קיח) יסור יסרני יה וכתיב (שם צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ואמרו בב"ר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה הוי"ה אינו אומר אלא יה כמי שעומד לפני הדיין ודן אותו ע"כ.

קול יי' יחיל מדבר יכאיב המדבר והוא על דרך משל כמו (מלכים ב ג יט): וכל החלקה הטובה תכאבו באבנים. וכן אמר (תהלים קיד ז): מלפני אדון חולי ארץ. והזכיר מדבר לפי שאין בו ישוב ובנין יראה ארכו ורחבו יותר. ואמר מדבר קדש לפי שהוא מדבר גדול ונורא כמו שאמר (דברים א יט): המדבר הגדול והנורא ההוא ואמר (שם מו): ותשבו בקדש ימים רבים. ורצונו לומר: יחיל מדבר העמים וארצותם.