פרשנות מצטטת על תהילים קיח:ב

בספרות מצויות עדויות רבות להשתתפות גויים בחיי היום־יום במקדש. דומה שספרות התקופה ציינה את הדבר בהנאה ובגאווה מיוחדת על שגם לא־יהודים מעריצים את אלוהי ישראל, אף שאינם עובדי ה' במובהק. כבר בספר תהלים נזכרים יראי ה' הבאים למקדש: "יראי ה' ברכו את ה' ".¹²תהלים קל"ה, כ; קי"ח, ב-ד; קט"ו, י-יג, ועוד. בתקופה זו יראי ה' עדיין אינם קבוצה מוגדרת, אלא סתם גויים המצויים בחצרות בית ה'. המקורות מספרים לפי תומם על נכרים המסתופפים בירושלים בזמן העלייה לרגל,¹³מעשי השליחים ב 10; כא 29-28; יוחנן יב 20; בבלי פסחים ג ע"ב, ועוד. ויוספוס מתגאה בכך ורואה בהם הוכחה לשמו המפורסם של המקדש בירושלים.¹⁴קדמ', י 319-318, וראו עוד מלח', ו 427. ברוח דומה מתאר המדרש חבורה של גויים המגיעים לעיר לצורכי מסחר, ובאים למקדש כדי לראות מה טיבו של המקדש, ומה טיבה של עבודת ה' (ספרי דברים פיסקא שנד יט, מהד' פינקלשטיין עמ' 416). האדומים, שמהם נמנעה הכניסה לעיר, מתלוננים על שאפילו לנכרים ניתן לבוא בשערי העיר ללא הפרעה,¹⁵מלח', ד 275. ומהם נשללה זכות זו. יוספוס שם בפי חנן, ממנהיגי העיר, את הטענה שהקנאים מחללים את המקום שאפילו הגויים באים להתפלל בו.¹⁶מלח', ד 262.

וידוע מדרך הקבלה גם חכמי המחקר מסכימים בזה, כי הדבר הדבק נקרא על שם הנדבק בו, גם הנדבק נקרא ע"ש הדבק, וכן מצינו שכחן של ישראל נקרא ישראל וזהו שכתוב (תהילים כ״ד:ו׳) מבקשי פניך יעקב סלה כן דרשו רז"ל (תהילים קי״ח:ב׳) יאמר נא ישראל סבא. מכאן כי הדבק נקרא על שם הדבר הנדבק, והנדבק על שם הדבק. ועם זה יתבררו לך כמה ענינים שבתורה. ואין לך לתמוה אם נקרא המלאך או הנביא בשם המיוחד או מקום המקדש ג"כ, והוא מה שדרשו ז"ל שנקרא שמו של משיח ה' שנא' (ירמיהו כ״ג:ו׳-ז׳) וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. וכן ירושלים שכתוב בה (יחזקאל מ״ח:ל״ה) ושם העיר מיום ה' שמה, אל תקרי שמה אלא שמה. וכן המלאכים שנקראים תמיד בשם המיוחד.

בספרות מצויות עדויות רבות להשתתפות גויים בחיי היום-יום במקדש. דומה שספרות התקופה ציינה את הדבר בהנאה ובגאווה מיוחדת על כך שגם לא-יהודים מעריצים את אלוהי ישראל, אף שאינם עובדי ה' במובהק. כבר בספר תהילים נזכרים יראי ה' הבאים למקדש: "יראי ה' ברכו את ה' "⁵¹תהילים קלה כ; קיח ב-ד; קטו י-יג ועוד. . בתקופה זו יראי ה' עדיין אינם קבוצה מוגדרת, אלא סתם גויים המצויים בחצרות בית ה'. המקורות מספרים לפי תומם על נכרים המסתופפים בירושלים בזמן העלייה לרגל⁵²מעשי השליחים ב 10; כא 29-28; יוחנן יב 20; מעשי השליחים ח 26; בבלי, פסחים ג ע"ב ועוד. , ויוספוס מתגאה בכך ורואה בהם הוכחה לשמו המפורסם של המקדש בירושלים⁵³קדמ', י 319-318, וראו עוד מלח', ו 427. . ברוח דומה מתאר המדרש חבורה של גויים המגיעים לעיר לצורכי מסחר, ובאים למקדש כדי לראות מה טיבו של המקדש ומה טיבה של עבודת ה'⁵⁴ספרי דברים, פיסקא שנד יט, עמ' 416. . האדומים, שמהם נמנעה הכניסה לעיר, מתלוננים על שאפילו לנכרים ניתן לבוא בשערי העיר ללא הפרעה⁵⁵מלח', ד 275. ה"אדומים" בהקשר זה הם יהודים לכל דבר, אוהבי ירושלים שבאו להגן עליה מפני זרים. הם מכונים כך משום שהתגוררו בחבל אדום, ואולי גם חלק מהם היו מצאצאי האדומים שהתגיירו (או גוירו) בעת כיבושי החשמונאים (180 שנה לפני המאורע המסופר). בינתיים השתקעו בישראל ונחשבו כיהודים מבחינה הלכתית, אך כחשודים מבחינה פוליטית, וזאת כחלק ממאבקי הכוחות הפוליטיים בתוך המחנה היהודי בימי המרד הגדול ברומאים. ואילו מהם נשללה זכות זו. יוספוס שם בפי חנן, ממנהיגי העיר, את הטענה שהקנאים מחללים את המקום שאפילו הגויים באים להתפלל בו⁵⁶מלח', ד 262. . בחצר המקדש הוצבו סורגים התוחמים את השטח שעד אליו רשאים הנכרים להיכנס. על הסורגים ידוע מן המקורות, ושניים מהם אף נתגלו ועליהם כתוב (בתרגום מיוונית) "איש נכרי לא ייכנס לפנים מן המחיצה המקיפה את המקדש ומי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו מיתה"⁵⁷שובה, כתובות ירושלים, 361-358, וראו ספראי, העליה, עמ' 95-92. (איור 15). המחיצה מעידה כי כניסת נכרים הייתה שאלה אקטואלית.