פרשנות מצטטת על תהילים קיח:יח

וע"ד הקבלה זה אלי ואנוהו היא השכינה שנקראת זה וזאת (שמות י״ג:ח׳) בעבור זה עשה ה' לי (בראשית מ״ט:כ״ח), וזאת אשר דבר להם (ויקרא כ״ו:מ״ד) ואף גם זאת בהיותם וגו', כי השכינה עמהם בכל הגליות ועל זה נאמר ויסע מלאך האלהים שהיתה ישועת הים על ידו, והוא שנאמר עליו (שמות כ״ג:כ״א) כי שמי בקרבו, והוא אדון חולי ארץ שהזכיר דוד ואמר (תהילים קי״ד:ז׳) מלפני אדון חולי ארץ מלפני אלוה יעקב, ומזה הזכיר עליו משה בכאן עזי וזמרת יה, שהרי אין דרכו של משה בכל התורה כלה להזכיר שם יה כי אם השם שלם ומה שהזכיר (שמות י״ז:ט״ז) כי יד על כס יה על כן הוצרכו רז"ל לדרוש בו שאין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, אבל מפני שהשכינה מדת הדין לכך הזכיר משה שם יה שהוא מדת הדין כענין שכתוב (תהילים ק״ל:ג׳) אם עונות תשמר יה אדני מי יעמד, וכתיב באל"ף דל"ת ובאורו מי יוכל לעמוד לפני מדת הדין ומלת תשמור איננה לנכח כי אם לשון נקבה נסתרה וכן כתיב עוד (שם קיח) יסור יסרני יה וכתיב (שם צד) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה, ואמרו בב"ר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה הוי"ה אינו אומר אלא יה כמי שעומד לפני הדיין ודן אותו ע"כ.

אֲנִי אָמַרְתִּי אֲיַסְּרֵם בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזְּקוּ זְרוֹעוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא, וְאֵלַי יְחַשְּׁבוּ רָע (הושע ז, טו). יש להקשות למה מכנה שכר עולם הבא בזרועותיהם? ונראה לי בס"ד כי היסורין הם תיקון באותיות י־ה כמו שנאמר אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ‏־הּ (תהלים צד, יב) וכנזכר בכתבי רבינו האר"י ז"ל והמעשים של המצות יתייחסו לזרוע כי כל מעשה היא תלויה בידים והיד יש בה טו"ב [17] פרקים דהיינו האצבעות הם י"ד פרקים ועם כף וזרוע ופרק המחובר לכתף הרי טו"ב פרקים לרמוז שהאדם צריך לעשות בידו מעשה טוב ולא מעשה רע. והנה יש עושה מעשה טוב המתייחסת לזרוע שהוא הידים של האדם אך חסירה מצד הכונה והמחשבה שאין כונתו ומחשבתו לשם שמים ובזה יחלש השכר שלה וידוע דהכונה והמחשבה הם באותיות י־ה כי המחשבה ביו"ד והכונה בה"א ראשונה ולזה אמר אֲיַסְּרֵם בְּיִסּוּרִין שבאים מן אותיות י־ה בסוד 'אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּ‏־הּ' כדי לתקן החסרון שהיה להם בכונה ומחשבה שהם בסוד י־ה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזְּקוּ זְרוֹעוֹתָם רצונו לומר המעשים טובים המתייחסים לזרועותיהם שהיו חסרים מכונה ומחשבה ועתה יתחזקו שנתקן החסרון שהיה מצד שם י־ה על ידי היסורין שבאים מצד שם י־ה.
ועוד נראה לי בס"ד דידוע (סוטה כא.) התורה גדולה מן המצות כי עבירה מכבה מצוה ואינה מכבה תורה אלא אדרבה תורה מכבה עבירה ומבטלת אותה והיינו כי עבירה נקראת על שם העון שנקרא רע 'כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו' (בראשית ח, כא) ולכן נקראת עבירה אותיות 'רע בה' והתורה זכותה גדול מקנחת עבירה ומבטלת אותה והופכתה לחלק טוב והיינו דתורה שבכתב הם ז' ספרים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קטו:) על פסוק חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה (משלי ט, א), ותורה שבעל פה ו' סדרים הרי הם אותיות 'זו'.
לכך נאמר עַם זוּ קָנִיתָ (שמות טו, טז) רצונו לומר עַם של זוּ שקבלו תורה שבכתב ושבעל פה שהם 'זוּ' קָנִיתָ אותם. ולכן אמר עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי (ישעיה מג, כא) בשביל 'זוּ' תורה שבכתב ושבעל פה יָצַרְתִּי אותם לִי, לכן תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ תמיד.
ולכן התורה מבטלת הרע ועושה אותו זרוע שאם תשים אות ז' על אות ר' של 'רַע' ותשים אות וא"ו על ע' של 'רַע' יהיה צירוף 'עוֹזֵר' נמצא נהפך לאותיות 'זָרוּעַ' שהוא אותיות 'עוֹזֵר' וזהו שנאמר אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק (תהלים צז, יא) כלומר תורה שהיא אור כמו שנאמר וְתוֹרָה אוֹר (משלי ו, כג) עושה צירוף 'זָרוּעַ' לצדיק העוסק בה ובאותיות 'זָרוּעַ' יש שני משמעות לשון זריעה ולשון יד וגם הוא אותיות 'עוֹזֵר'.
והנה ידוע מה שאמר רבותינו ז"ל שלשה נקנים על ידי יסורין והם תורה וארץ ישראל ועולם הבא וילפי לה מקראי (ברכות ה.) ולזה אמר אֲנִי אָמַרְתִּי אֲיַסְּרֵם בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזְּקוּ זְרוֹעוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא, כי על ידי היסורין קונין התורה קנין גמור ושלם ואז הרע יתבטל ויתהפך לצירוף זָרוּעַ וכמו שנאמר אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק.
אי נמי נראה לי בס"ד המות נקרא 'רַע' וכמו שנאמר חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה (משלי יג, כא) זו מיתה וכאשר השם יתברך ירחם על האדם להצילו מן המות שהוא 'רַע' משבר אות עי"ן של 'רַע' ועושיהו אותיות 'יס' ואז אותיות 'רַע' יהיו אותיות 'יסר' שיספיקו לו היסורין ולא יראה 'רַע' זה המות.
ולזה אמר דוד המלך ע"ה יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּ־הּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי (תהלים קיח, יח) רצונו לומר לַמָּוֶת שהוא 'רַע' לֹא נְתָנָנִי כי עשה אותיות 'רַע' צירוף 'יסר' על ידי היסורין ונצולתי.
ולזה אמר אֲנִי אָמַרְתִּי אֲיַסְּרֵם בְּיִסּוּרִין בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי שֶׁיִּתְחַזְּקוּ זְרוֹעוֹתָם לָעוֹלָם הַבָּא כי החלפתי להם הרע שהוא המות דאותיות 'יסר' אך הם יְחַשְּׁבוּ רָע דחושבים אותיות יסר למספר רע שיאמרו יסורין אלו הם רע שהוא מות ממש בר מינן.

וּמַה שֶׁבָּאוּ בְּמִסְפַּר אַחַד עָשָׂר, לְפִי שֶׁשֵּׁם שֶׁל יָהּ הוּא מִדַּת הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיח יח): ״יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ״, וְכֵן (שם צד יב): ״אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ״, וְכֵן: ״עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ״, כַּמְבֹאָר פָּרָשַׁת בְּשַׁלַּח (טו ב), וְנִמְצָא שֶׁוָּי״ו הֵ״א שֶׁבַּשֵּׁם הַגָּדוֹל הוּא מִדַּת הָרַחֲמִים. וְכֵן כָּתַב רַבֵּנוּ בְּחַיֵּי עַל פָּסוּק ״כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ״ (שמות יז טז). וְרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּמִדַּת הַדִּין, הַיְינוּ בְּשֵׁם שֶׁל יָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו ד): ״כִּי בְּיָהּ ה׳ צוּר עוֹלָמִים״. וְרָאָה שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם עַד שֶׁשִּׁתֵּף גַּם ו״ה לְי״ה. וְעַל כֵּן אָמְרוּ (ב״ב ט:): הַנּוֹתֵן פְּרוּטָה לֶעָנִי מִתְבָּרֵךְ בְּשֵׁשׁ בְּרָכוֹת, לְפִי שֶׁעִקַּר שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּגְבָּל בְּשֵׁשׁ קְצָווֹת, כִּי שְׂכָרוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מֵעָל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה, וְגוֹ׳. אֲבָל הַמְפַיְּסוֹ בַּדִּבּוּר הָרוּחָנִי שֶׁבּוֹ, אָז עִקַּר שְׂכָרוֹ לָעוֹלָם הַנֶּעְלָם, בְּשֵׁם שֶׁל ו״ה, דְּהַיְינוּ אַחַת עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת, כִּי דַּוְקָא לָעוֹלָם הַבָּא הַשֵּׁם מָלֵא. עַל כֵּן בָּאוּ הַבְּרָכוֹת בְּמִסְפַּר אַחַד עָשָׂר. וְכֵן אֲפִלּוּ הָאֲרוּרִים, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ בְּשֶׁטֶף חֵמָה לְאַלְתַּר, כִּי אִם בְּרַחֲמִים תְּחִלָּה מְעַט מְעַט, אוּלַי יָשׁוּבוּ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה לְדוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁאִם יַחְזְרוּ יִהְיוּ גִּשְׁמֵי בְּרָכָה. כָּךְ אֲפִלּוּ הַקְּלָלוֹת בָּאִים מִצַּד הָרַחֲמִים מְעַט מְעַט, עַל כֵּן בָּאוּ גַּם כֵּן בְּמִסְפַּר אַחַד עָשָׂר הַמּוֹרֶה עַל הָרַחֲמִים. וּמִטַּעַם זֶה כָּל הַתּוֹכָחוֹת, הֵן שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים הֵן שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ, מַתְחִילִין בְּוָי״ו וּמְסַיְּמִין בְּהֵ״א, לְהוֹרוֹת שֶׁאֲפִלּוּ בְּרוֹגֶז רַחֵם יִזְכֹּר.