פרשנות מצטטת על תהילים קיח:כ

וזאת הברכה. בגמרא פרק קמא דע"ז (ישעי' מג) מי בכם יגיד זאת וראשונות ישמיענוא"ר חנינא א"ר שמלאי לע"ל נוטל הקב"ה ס"ת בחיק"ו לא אמר בזרועו רמז על הימים שעמד משה בהר הלא הוא כמו"ס עמדי מנין קכ"ו כמנין בחי"קו והוא חשבון שם המפורש ו' צירופים יה"ו הי"ו וה"י י"וה ה"וי ו"יה בגי' קכ"ו ז"ש וזאת בו' יתירה כי בו' חותמות נברא העולם כדאיתא בס"י ז"ש ויאמר י"י מסיני בא ר"ל מן אותן ו' צירופים היוצאים מן שם הוי"ה שעיקרו אינו רק ג' אותיות מסיני בא באותן הימים קבלה ולא אמר שום כינוי אחר לתורה רק קראה בשם זא"ת מי בכם יגיד זא"ת לפי שבזה התיבה נכללין בזאת סייף וספר ירדו כרוכין מן השמים ז' מן זאת הוא זיין סייף ונשארו אתוון מן א' עד ת' יגי"ד הם ז"ך אתוון דא"ב עם ה' מנצפ"ך גם סימן יגי"ד ז"ך שמוה של ההוי"ה יגי"ד גם זא"ת הוא בגי' ג' פעמים קו"ל כי ג' קולות עתיד לתקוע בקול שופר נגד ג' קלין בלילה (ישעיה סו) קול שאון מעיר קול מהיכל קול י"י משלם גמול. בזוהר רות גם לפי שהמילה נקראת זאת ואמר (איוב יט) ואחר עורי נקפו זאת (תהלים קמז) מגיד דבריו ליעקב ולא לגוים ז"ש שנוטל ס"ת בחיקו בזכות מילה שנתנה בחיקו ומה שאמרו א"הע ניתנה לנו מראש ולא ידעו שהיום לעשותם ולא למחר. ויש לומר ד' עניינים מה שראה הקב"ה לחזור התורה בערבות מואב אחר שנתן בהר סיני טעם האחד מתחלה אמרו נעשה ואח"כ נשמע והוא היפך הטבעי וכן אמרו עתה וראשונות ישמיענו שמתחלה נשמע ואח"כ נעשה או טעם שני פעם ראשון אמר (שמות כ) אנכי י"י אלקיך ליחיד פעם ב' באוהל מועד לרבים ועתה נכנסו להיות עריבים יחיד בעד רבים גם פעם השני שנכנסו לערבות כל יחיד ויחיד א' בעד חבירו לכן באו בערבוביא. או ז"ש נתנה לנו כמו שנתן בפעם ראשון ושני באוהל מועד שלא להיות אחד ערב בעד חבירו ז"ש וראשונות ישמיענו לאפוקי פעם שלישי שנכנסו ערבין או פעם ראשון כפה עליהם ההר אבל בערבות מואב היה ברצון בלא אונס וא"הע אמרו תנה לנו מראש ר"ל היה לך ג"כ לכפות עלינו ההר כגיגית כמו שעשית לישראל ז"ש וראשונות ישמיענו כמ"ש (תהלים קכו) אז יאמרו בגוים הגדיל י"י לעשות עם אלה שהקב"ה כפה עליהם ההר מה שלא עשה כן לנו הנה אלו (שם) הגדיל י"י לעשות עמנו כן לכפות ההר (שם) היינו שמחים לקבל התורה עמהם גם לפי שחשבו (קידושין לב) לכבוד עצמו הוא דורש עד ששמעו אמרי פיך מסוף דבריו ראו תחילת דבריו לכן אמרו וראשונות ישמיענו שמיד בראש הדיבור יהיה נשמע שלא יהיה לכבוד עצמו לכן ניתן להם סוכה ע"ד (המדרש רבה תרומה) בנו סוכה לאב שבכל מקום שתהיו הולכים יהיה עמכם וקראוהו מצוה קלה שאין בה כלל חסרון כים שלא יוכלו לומר שלהנאת עצמו אומר או שמטריח עליהם כי בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולפי דברי הזוהר דלג קב"ה לאתר דאיצטריך וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן לומר לא תרצח וכל עצמו הוא רציחה הופיע מהר פארן לישמעאל לא תגנוב לא תנאף ז"ש וראשונות ישמיענו שיתחיל מן חמש דברות ראשונות ולא מן שניות כמו שעשה מתחלה לכך נתן להם סוכה שהיא צלא דקב"ה נגד אנכי י"י אלקיך כי סוכ"ה שמה ר"ל שם של אדנ"י ושם של הו"יה זה שמי וזה זכרי ז"ש י"י מימינו בא כשבא לשם התחיל לפרסם שם של י"י וכן לע"ל ראשונות ישמיענו על שני שמות אלו שהם יושבים ראשונה במלכות מלמטה למעלה (תהלים קיח) זה השער לי"י ז"ש (ישעיה מג) מי בכם יגיד זא"ת (ויקרא טז) בזאת יבא אהרן אל הקודש ז"ש וזאת הברכה אשר בירך מן (ירמיה ט) בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי ז"ש י"י מסיני בא מן שם של אדני יגיע אל שם י"י ולכן נתן להם מצות סוכה כי שם זה (בראשית כח) אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים והנה כל ענין נרמז בפסוק לע"ל מגיד משה (ישעיה מו) מראשית אחרית איך שלע"ל.

ענין פרשת מרה אחר שירה ולמה נצטוו במרה על שבת ודינים ופרה אדומה. מן המבואר ומן הידוע שבשעה שמכרו השבטים אה יוסף הצדיק נגזר עליהם גלות מדה כנגד מדה הם דחו צדיק מארץ החיים וגרמו שיוסף הורד מצרים ופגמו באות ברית קודש ז"ש ויתנכלו אותו להמיתו על אות ברית קודש לפיכך מכרם הקב"ה (שם קו) ביד גוים וימשלו בהם השונאים וכל הד' גליות באו מעון יוסף כמ"ש (עמום ב) על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנה על מכרם בכסף צדיק גרמו ד' גליות בשעה שיצאו ישראל ממצרים עדיין לא נתקן חטא של יוסף אלא שזכר להם הקב"ה את ברית אי"ו והוציאם משם ביד רמה ומשה כשראה כל ישראל עסוקים בביזת מצרים ואחד מהם לא נתן לב לדעת להוציא צדיק מארץ טמאה משה רבינו שידע פגימתן תיקן עוות זה והוציא ארונו של יוסף ממצרים (משלי י) חכם לב יקח מצות ז"ש וחמשים עלו בני ישראל שהיו מזויינין ומחונכין בכסף כמ"ש (בראשית יד) וירק את חניכיו אבל משה ויקח משה את עצמות יוסף ואז ויסעו מסוכות ולולי שהוציא הצדיק מארץ טמאה לא יוכלו לצאת ולנסוע מסען ולכן כשבאו לים לא יוכלו לצאת עד שראו ארונו של יוסף וינס והיו ב' ארונות הולכים זה לצד זה ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה,. אצל מכירה אמרו נסעו מזה ועתה תקנו ז"ה אלי ואנוהו. כשבאו למרה עמדה מד"הד לפני הקב"ה רב"שע האיך אלו יוצאין מן הגלות כתבת בתורתיך כי (ויקרא כו) שבע על חטאתם יש להם לסבול על הברית הקודש הזה שחללוהו ודחוהו לארץ טמאה א"ל הקב"ה מתנה טובה יש בבית גנזי ושבת שמה והוא תכפר עליהם אם ישמרו אותה ע"כ אמרה תורה בדברות ראשונות (שמות כ) כי ששת ימים עשה י"י ובאחרונה אמרה תורה (דברים ה) כי עבד היית וגו' ע"כ צוך י"י אלהיך לעשות את יום השבת אי' בזוהר חדש שבשמירה שבת יתוקן ההוא צדיק ולכן תיקן יוסף שבת במצרים כמ"ש על פסוק (בראשית מג) טבות טבח והכן שע"ש היה והיה ביום הששי והכין על שבת וכן משה שהיה דיוקנא של יוסף אתמר עליה וזה לך האות שהקב"ה העמידו לתקן אות דיליה לכן יחד במצרים את יום השבת כדאיתא במד' שלא יעשו יום א' בשבוע מלאכה ועז"א ישמח משה במתנת חלקו כי כל ישראל נטלו חלקם בביזה והוא חכם לב יקח מצות כי שקולה שבת נגד כל המצות גם כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה ועומד על עמוד א' צדיק שמו וע"כ כשבאו למרה וקטרגו על עון יוסף הצדיק נתן להם הקב"ה שבת לתקן חטא זה ומ"ש דינים סדר (שמות כא) ואלה המשפטים מתחלה כי תקנה עבד עברי הוא ג"כ סוד מכירת יוסף ולפי שזה גרם להם ג"כ עשיית עגל שזרק משה טס של כסף שהיה כתוב בו עלה שור ואותו טס לקח מיכה וזרק לתוך האש ויצא העגל בזה נמצא שפיר קטרגה מד"הד לפני הקב"ה הלא גם עון עגל הכל יבא עבור עון יוסף ואין להם תיקון לישראל באותו עון לכן הקדים הקב"ה רפואה קודם למכה פרה אדומה כי תבא אמה ותקנח את בנה ויש תיקון לאותו עון גם בענין פרה נרמזין ד' מלכיות כדאיתא בזוהר הרי שהראה להם הקב"ה אם לא יתקנו מעשיהם יבואו לידי גלות אדומה זה בבל וכו' ולכן מיד הזהיר על שבת שאמר הקב"ה עד אנה מאנתם לשמור מצותי שהיא שקולה נגד כל התורה ורמז בכאן כשלא ישמרו השבת סופם לצווח ד' פעמים עד אנה בד' גליות כדאיתא במדרש פ' שלח לך וכן רמז ירמיהו (ירמיה יז) השמרו בנפשותיכם אל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים שישאו משא בין ד'גליות על שלא שמרו את השבת ולפי שהצדיק נכנס בירושלים של מעלה כמ"ש (תהלים קיח) זה השער לי"י צדיקים יבואו בו לכן אמר להם (ירמיה יז) אם לא תשמעו לי וגו' והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים מדה כנגד מדה ולכן ארז"ל בראשונה ובשניה חרב הבית במוצאי שבת ובמוצאי שביעית ומשמרתו של יהויריב היה רומז על סוד זה שבשביל חילול שבת חזרו ופגמו באות ברית קודש ז"ש מוצאי שבת שיצאו מכלל מדת יסוד שהוא יוסף הצדיק גם מוצאי שביעית שיצאו מכלל מלכות שהיא שמיטה והיא נקראת שמיטה (דברים טו) מקץ שבע שנים תעשה שמיטה ומשמרתו של יה"ו ריב היה שפגמו בסוד יסוד דכלל תלת אתוון יו"ד ה"א וא"ו שהוא סוד ט"ל בסוד (שיר ה) שראשי נמלא ט"ל כי מלוי זה עולה ט"ל לקבליהון ל"ט רצועות של מלקות ול"ט אבות מלאכות כמ"ש (ירמיה ב) עוד אריב אתכם נאם י"י ואת בני בניכם אריב ועל כן נפל בפומייהו אילייא ביום א' שיר של יום ד' (תהלים צד) יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו בכאן נגלה לנו דבר גדול שהראה הקב"ה שחטא חורבן הבית גרם עון מכירת יוסף ומה שהיה זה שיר של רביעי בשבת שבו נתלו המאורות כי (שם צז) אור זרוע לצדיק גם דבור זכור את יום השבת אע"פ שהוא פותח בי' לפי שהוא יום ז' מ"מ הוא דבור רביעי לי' דברות וגלו אז ע' שנה (ויקרא כו) אז תרצה הארץ א"ת שבתותי"ה ולכן (שם) והארץ תעזב מהם ז' תגין על ז' (משלי כד) כי שבע יפול צדיק חטאו בצדיק שהוא שבע לכן שבע על חטאתיכם. איתא בזוהר פ' וישב שבגלות האחרון הזה מחויבין להיות י"פ כ"ב כמו שהיה בגלות מצרים במצרים ראוים היו להיות עבור יוסף ר"ך שנה כי י' אחים מכרוהו והיה מופרש מן אביו כ"ב שנה הרי י"פ כ"ב ר"ך וי' אחים במיתתן שם לקחו י' שנים ולא היה רק רד"ו כמ"ש יעקב לבניו שמעתי שנצנצה בו רוח הקודש שבשביל יוסף הוא רד מצרימה אמר רד"ו שנה וכן אתמר (שמואל א טו) סורו רד"ו מתוך העמלקי רמז קא רמז שגם אצל עמלק נהיה רד"ו ז"פ רד"ו שבע על חטאתם. וכמו שבמצרים הפרנסה באה מן יוסף (בראשית מז) ויכלכל יוסף וגו' כי הוא נקרא (מלכים א ד) כ"לכ"ל ועתה בא משה ויקח עצמות יוסף ומכוחו אכלו המן וניתן להם השבת בתוך המן כי מן שבת יוצאת הפרנסה לעולם ולכן אין מילה בלא שבת לפי שתיקון מילה ברית קודש הוא שבת:

ואמר ויוסף ישית ידו על עיניך. כאן בישרו שימות בחיי יוסף וישית ידו על עיניך אחר מיתתך. ומכאן כתבו בזוהר שראוי לבן הבכור כשמת אביו שישים ידו על עיניו ויסגרם. לפי שבשעת מיתתו נשארו עיניו פתוחות ממראה השכינה שראה באותה שעה. כדכתיב כי לא יראני האדם וחי. ואמרו בחייהם אינן רואים אבל במיתתם רואים. לפי שאז משיגים אותה מעלה. כדכתיב תוסף רוחם יגועון ומאותה מראה נפלאה נשארו עיניו פתוחות. וצריך הבן הבכור לשים ידו עליהם. ולפי שיעקב כשנתנו לו ללאה חשב שהיא רחל לכן ניתנה הבכורה ליוסף. ולזה אמר בכאן ויוסף ישית ידו ולא ראובן. ונתבשר יוסף בכאן בזאת המעלה לפי שהוא היה קם תחת אביו. וזה רמז ויוסף ישית ידו על עיניך לסוגרם בענין שלא יראו מראה אחרת. כי אמרו שם שמיד בשעת מיתת האדם נזדמנה שם מראה אחרת טמאה. ולכן צריך לסוגרם מיד כדי שלא יראנה ויטמא כל אשר בבית. ולכן רמז ויוסף ישית ידו על עיניך. לרמוז שנסתם העולם הזה מאביו ונשאר לבן הזה. ויש לו לבן ללמוד מאביו אם הוא צדיק שיחיה באמונתו ללכת בדרכי ה'. וכן רמזו בכאן שהעין יש בו שלשה מראות כנגד שלשה עולמות. וזה האדם נסתלק מזה העולם לילך לעולמות הנשארות לאור באור פני מלך חיים שהוא אור בת עין. וכן אמרו שם שצריך זה הבן להשליך עפר על עיניו. לרמוז כי עפר אתה ואל עפר תשוב. וזהו ויוסף ישית ידו על עיניך. להורות כי האדם אינו שבע בזה העולם כדכתיב אוהב כסף לא ישבע כסף. ואינו שבע אלא במעט עפר שנותנין על עיניו. כמוזכר במסכת תמיד בההיא עובדא דאלכסנדרוס מוקדון. כששב ממלכות הנשים והגיעו לנחל מים. ושרו שם הדגים והתחילו הדגים להתנועע ולהיות בהם חיות. וכשראה המלך כך הלך בשפת הנחל עד שהגיע ללהט החרב המתהפכת ורצה ליכנס. ואמרו לו זה השער לה' צדיקים יבואו בו. וכשראה שלא רצו להניחו ליכנס שאל אות כדי יאמינו שהגיע לאותו מקום. ונתנו לו מרגלית אחת קטנה. וכשהגיע למלכותו התחיל לשוקלה והיתה שוקלת יותר מכל אוצרותיו. ושאל לחכמיו ולא ידעו מהו. ושאל לחכמי ישראל ואמרו לו שהיא עין אדם. ובזה יראה כי כל האוצרות כולם אינם חשובים לכלום. ושהוא כבש כל העולם ולא שבעה עינו. ואמר לו שיתן מעט עפר על אותו אבן וישקול יותר ממנה. לקיים מה שנאמר שאול ואבדון לא תשבענה ועין האדם לא תשבע. וכן האדם אינו שבע אלא במעט עפר שנותנין על עיניו בשעת פטירתו. ובספר צרור הכסף הארכתי בזה בדיני אבילות. ולכן אמרו שהבן הבכור יתן עפר על עיני אביו לרמוז זה. וזה נרמז באומרו ויוסף ישית ידו על עיניך: