פרשנות מצטטת על תהילים קיח:כא

מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט כו':
הלוקח לולב מחבירו בשביעית כו':
לכפול הוא שיקרא מאודך כי עניתני עד סוף ההלל כל מלה ומלה שתי פעמים.

אז ישיר משה. איתא במדרש אמר משה באז חטאתי שאמרתי ומאז באתי לדבר אל פרעה הרע לעם הזה באז אני אומר שירה. ולהסביר קצת הכוונה בזה המאמר דמה תיקון הוא זה דהשירה נאמרה באותו תיבה ולשון שאמר מקודם. רק הענין דהנה מי שהוא בצער חלילה והקב"ה עוזרו ומצילו ונותן להקב"ה שבח והודיה על הטובה שעשה לו, יש בזה שני אופנים וחלוקים הם הרבה. אם עיקר שמחתו של האדם ומה שמשבח לשמו יתברך הוא רק עבור טובתו שקיבל והצלתו מהצער הרי לא יוגדל שמחתו יותר מאלו לא היה לו צער מקודם ועיקר שמחתו הוא רק על ההצלה ולא על הצער שמקודם דבו לא ישמח כלל. אבל השירה שאמרו משה וישראל אז לא היה עיקר שמחתם על זה שניצולו מיד המצריים רק עיקר שמחתם היה ע"ז שזכו להיותם הכלי חפץ אשר על ידם נתגדל כבודו יתברך ועל ידי הצלתם ממצריים נתפרסם שמו וכמו שאמרו בהתחלת השירה אשירה לה' כי גאה גאה. וא"כ הרי השירה נאמרה גם על השיעבוד הקדום כמו על הגאולה דאלמלא השיעבוד לא היה מקום להגאולה ושמחו בהשיעבוד הקדום כמו בהגאולה של עתה. וזהו שאמר באז חטאתי דמקודם התרעם על כובד השיעבוד ועכשיו אני אומר שירה באז פירושו דאני אומר השירה גם על אז דהיינו על השיעבוד הקדום כמו על הגאולה של עכשיו, וזהו שאה"כ בתהלים אודך כי עניתני ותהי לי לישועה כי אני נותן לך הודיה על העינוי הקודם דעי"ז באה לי הישועה ונתקדש שמך ברבים על ידי ועל שניהם כאחד אני מודה לך ושניהם כאחד טובים:

"אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה" (תהלים קיח, כא) אָמַר דָּוִד. נראה לי בס"ד דהשם יתברך אמר עליו תיבת לִי דכתיב (שמואל א' טז, א) 'כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ' ואמרו רבותינו ז"ל (ספרי בהעלותך יא, טז) 'כל מקום שנאמר בו לִי קיים לעולם' ולכן נתקיימה המלכות אצלו עד עולם, ואף על פי שחטאו זרעו לא פסקה המלכות מהם, ועל זה הודה להשם יתברך ואמר וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה רוצה לומר תיבת לִי שאמרת היתה לִישׁוּעָה שלא יוכלו המקטרגים לקטרג לפסוק המלוכה מזרעי.
ופסוק (תהלים קיח, כב) 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה' אמר ישי על פי מה שכתב הרב כלי יקר בשם מהר"ש אלקבץ ז"ל דאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (תהלים נא, ז) 'וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי אִמִּי דישי היה לו שפחה ותבעה לביאה שתבא אצלו בלילה לשם אישות והגידה לגברתה אשתו של ישי ובאה במקומה ונבעלה לבעלה ישי ונתעברה אותה הלילה בדוד, ולכן היה נחשב בעיני ישי ובעיני בניו כמו 'בן תמורה' מפני כי ישי לא היה דעתו על אשתו ונמאס בעיניהם והניחו אותו רועה צאן וכאשר בא שמואל הנביא ע"ה למשוח מבניו מלך הגיש כל בניו לפניו ולא עלה על דעתו שימשח את דוד לכך לא זכרו ולא הביא ורק אחר שאמר לו (שמואל א' טז, יא) 'הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים?' אמר בָּרוּךְ זוכֵר כָּל הַנִּשְׁכָּחות יש אחד בצאן וסוף הביאו ונמשח למלך עכ"ד. ולכן אחר שראה ישי אשר דוד היה נמאס בעיניו ויותר בעיני בניו עלה לגדולה שנמשח למלך אמר אֶבֶן הוא דוד מָאֲסוּ הַבּוֹנִים אל תקרי בּוֹנִים אלא בָּנִים שהם בניו הנה עתה הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה שנעשה למלך.
ופסוק (תהלים קיח, כג) 'מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ' אמרו אחיו כי עתה שראו שנמשח דוד אחיהם שהיה נמאס בעיניהם דנחשב כבני תמורה הבינו כי מה שקרה כך מקדמת דנא בעיבורו שתבא אמו במקום השפחה שבזה נעשה כמו בן תמורה מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת והסיבה של דבר זה הִיא נִפְלָאת רוצה לומר מכוסית בְּעֵינֵינוּ דוקא וגלויה לפני השם יתברך.
ופסוק (תהלים קיח, כד) 'זֶה הַיּוֹם עָשָׂה הֳ' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ' אמרו שמואל, יובן על פי המדרש תנחומא על פסוק (שמואל א' טז, ו) 'וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד הֳ' מְשִׁיחוֹ' נטל קרן השמן ובא לצוק על ראשו וברח השמן לאחריו כשראה כך אמר לֹא בָחַר בָּזֶה הֳ' וכך היה השמן עושה לכולם כיון שבא דוד ראה השמן רץ מעצמו וניצוק בראש דוד ואמר (תהלים צב, יא) וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן וכו' עיין שם (וכן בילקוט שמעוני שמואל א' טז, קכד), ובזה פירש הרב כלי יקר ז"ל הטעם דכתיב בדוד (שמואל א' טז, יג) 'וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו' ולא הוזכר הרקה או יציקה מפני שהשמן נצוק מאליו בנס בידי שמים וגבי שאול המלך ע"ה כתיב וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ (שמואל א' י, א) יעוין שם.
נמצא בדוד המלך ע"ה היה משותף במשיחתו מעשה שמים דהשמן רץ וניצוק על ראשו בנס שהוא מעשה השם יתברך, ולכן בזה ידע שמואל שהמלכות לא תפסק ממנו עד עולם ולא יהיה בו כאשר היה עם שאול ועל ידי כך שמח שמואל הנביא ע"ה דהבין דמעשיו במשיחת דוד לא תתבטל דעל זה היה מצטער מתחלה בענין שאול כמו שאמרו רבותינו ז"ל ולכן עתה אמר שמואל זֶה הַיּוֹם עָשָׂה הֳ' כלומר יש במשיחה של היום הזה מעשה השם יתברך בנס מה שלא היה כן במשיחה הראשנה שמשחתי לשאול, ולכן אקוה כי נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ שמשיחתי קיימת לדורות עולם ולא אצטער כמו צער שנצטערתי במשיחת שאול שנפסק כח המשיחה.
והנה עד כאן מודים ומשבחים בענין מלכות דוד שנמשכה עד הגלות וחזרו להודות על מלכות בית דוד אשר תתחדש אחר הגלות שהוא זמן ביאת משיח צדקינו, ועל כן אמרו אחיו (תהלים קיח, כה) 'אָנָּא הֳ' הוֹשִׁיעָה נָּא' דהגאולה תהיה על ידו יתברך ודוד המלך ע"ה אמר 'אָנָּא הֳ' הַצְלִיחָה נָּא' שלא יהיה עוד גלות וחרבן ולא תפסק המלכות כלל אלא ירום ונשא וגבה מאד.
גם אמר 'נָּא' רמז להארת שם אדני שהוא סוד המלכות שתמיד תהיה בתכלית הגדלות גם בחול שיהיו אותיות המלוי ומלוי דמלוי נ"א אותיות כמו שאמרו רבינו ז"ל בביאור הכתוב (במדבר יד, יז) 'וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי', וישי אמר (תהלים קיח, כו) בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם הֳ' דמשיח בן דוד נקרא בְּשֵׁם הֳ' דכתיב (ירמיה כג, ו) וְזֶה שְּׁמוֹ אֲ‍שֶׁר יִקְרְאוֹ הֳ' צִדְקֵנוּ וכנזכר בגמרא.
ושמואל אמר (שם) בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית הֳ' הוא בית שלישי שהוא מעשה שמים שנקרא בֵּית הֳ' ולכן הוא כנגד יעקב אבינו ע"ה שקראו בֵּית אֱלֹקִים דכתיב (בראשית כח, יז) 'אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים'. ואמרו כולם אֵל הֳ' וַיָּאֶר לָנוּ פירוש אֵל הֳ' שהוא סוד החסדים ששמות אלו מאירים ביצירה יאר בהם שם 'אֱלֹקִים' שרמוז בתיבת 'לָנוּ' שהוא מספר פ"ו [86]. ואמר שמואל 'אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ' כי אז נקריב תמידין ומוספים רבים כנגד כל אותם השנים שהיינו בגלות, וכנזכר במדרש ולכן רַבִּים הֵמָּה. ואמר דוד אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ שנודה לאל על כל נס ונס שנעשה בכל יום בתמידות, או הכוונה אף על פי שאני אהיה פלג קיסר והמשיח שהוא מזרעי יהיה קיסר שלם, אודך בזה ואשמח. ואמרו כולם 'הוֹדוּ לַהֳ' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ' שיהיו נמשכים חסדים גמורים ימים ולילות כי 'לַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר' (תהלים קלט, יב).