זֶה־הַ֭יּוֹם עָשָׂ֣ה יְהוָ֑ה נָגִ֖ילָה וְנִשְׂמְחָ֣ה בֽוֹ׃
תורה תמימה
נגילה ונשמחה בך. רבי אבין פתח, (תהילים קי״ח:כ״ד-כ״ה) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך סור"ל כי ביום טוב אפשר לשמוח בתענוגות היום, תענוגים גשמים, וגם בתענוגים רוחנים, בתורה ובמצות, ואמר, כי פסוק זה שלפנינו מגלה על אותו הפ' שעיקר השמחה בתענוגים רוחנים, ותפס אלה הג' דברים, ישועה, תורה ויראה, מפני דמצינו בהם לשון שמחה, נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיהו כ״ה:ט׳), פקודי ה' ישרים משמחי לב, עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. ויתבאר עוד ע"פ מש"כ במק"א לפרש מאמר חז"ל (שבת קי"ח ב') כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, דאין הכונה המענג עצמו את גופו בשבת במאכל ובמשתה, משום דא"כ הול"ל המענג עצמו בשבת, וכעין שאמרו כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' (יומא פ"א ב'), וגם התשלומין נחלה בלי מצרים אינה מדה כנגד מדה להמענג עצמו בתענוגים גשמים, כי הלא מי שממלא כרסו שוב לזרא לו כל המעדנים, משא"כ בתענוגים רוחנים הם בלתי גבול וקצב, וזהו המענג את השבת עצמה בתורה ובמצות ובמדות הנפש לכן נותנים לו בשכרו כמדתו, נחלה בלי מצרים, וה"נ הכונה כן שעיקר הגילה והשמחה היא רק בה' שהיא בלתי גבול וערך, וזוהי גם כונת הדרשה הקודמת. .
(שם)
(שם)
תורה תמימה
נגילה ונשמחה בך. רבי אבין פתח, (תהילים קי״ח:כ״ד-כ״ה) זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו, אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה, בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך, בך בישועתך, בך בתורתך, בך ביראתך סור"ל כי ביום טוב אפשר לשמוח בתענוגות היום, תענוגים גשמים, וגם בתענוגים רוחנים, בתורה ובמצות, ואמר, כי פסוק זה שלפנינו מגלה על אותו הפ' שעיקר השמחה בתענוגים רוחנים, ותפס אלה הג' דברים, ישועה, תורה ויראה, מפני דמצינו בהם לשון שמחה, נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיהו כ״ה:ט׳), פקודי ה' ישרים משמחי לב, עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה. ויתבאר עוד ע"פ מש"כ במק"א לפרש מאמר חז"ל (שבת קי"ח ב') כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, דאין הכונה המענג עצמו את גופו בשבת במאכל ובמשתה, משום דא"כ הול"ל המענג עצמו בשבת, וכעין שאמרו כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' (יומא פ"א ב'), וגם התשלומין נחלה בלי מצרים אינה מדה כנגד מדה להמענג עצמו בתענוגים גשמים, כי הלא מי שממלא כרסו שוב לזרא לו כל המעדנים, משא"כ בתענוגים רוחנים הם בלתי גבול וקצב, וזהו המענג את השבת עצמה בתורה ובמצות ובמדות הנפש לכן נותנים לו בשכרו כמדתו, נחלה בלי מצרים, וה"נ הכונה כן שעיקר הגילה והשמחה היא רק בה' שהיא בלתי גבול וערך, וזוהי גם כונת הדרשה הקודמת. .
(שם)
(שם)
תוספות יום טוב
לקריאת המגילה. דאמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים. ולקריאת ההלל דכתיב ביה (תהלים קי"ח) זה היום עשה ה'. ולתקיעת שופר דכתיב (במדבר כ"ט) יום תרועה יהיה לכם. ולנטילת לולב דכתיב (ויקרא כ"ג) ולקחתם לכם ביום הראשון. ולתפלת המוספין כמוספין שויוהו רבנן. ולמוספין דכתיב (שם) דבר יום ביומו. [וצ"ע דתיפוק ליה מביום צוותו כדלקמן] [*וכ"ה אדהכא נמי בירושלמי]. ולוידוי הפרים דיליף כפרה כפרה מיוה"כ דהא דכתיב (שם ט"ז) וכפר בעדו ובעד ביתו. בכפרת דברים הכתוב מדבר. כמו שכתבתי במשנה ח' פ"ג דיומא וכפרה ביממא הוא. דכתיב (שם) ביום הזה יכפר עליכם. ולוידוי המעשר. דכתיב (דברים כ"ז) ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש וגו'. וסמיך ליה היום הזה ה' אלהיך מצוך. ועיין מ"ש במשנה ו' פ"ה דמעשר שני. לסמיכה לשחיטה. דכתיב וסמך ושחט וכתיב (ויקרא י"ט) ביום זבחכם. ומביום צוותו לא נפקא דשחיטה כשרה בזר. ונמצא שאינה עבודה והתם להקריב כתיב. תוספת. לתנופה. דכתיב (שם כ"ג) וביום הניפכם את העומר. ולהגשה. דאתקש לתנופה דכתיב והניף והקריב. ובתרווייהו נמי א"צ כהן דמקמיצה ואילך מצות כהונה. תוס'. ולקמיצה וכו'. עד ולהזייה דכתיב (שם ו') ביום צוותו. ועיין מ"ש במשנה ח' פ"ק דקדושין [ד"ה] הקבלות בשם התוס'. ולהשקיית סוטה. אתיא תורה תורה כתיב הכא (במדבר ח') ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת וכתיב התם (דברים י"ז) על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט. מה משפט ביום [כדתנן ברפ"ד דסנהדרין [אף כאן ביום]]. ולעריפת העגלה. כפרה כתיב [בה] (שם כ"א) [ונכפר להם הדם] כקדשים. ולטהרת המצורע. זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו (ויקרא י"ד) גמרא. ובסדרא דנקטא מתני' אפשר לי לומר דמשום דהתחיל במגילה דמכילתין היא נקט בתרה הלל דקריאה דכוותה. ותנא בהדייהו שופר ולולב ששוים לענין שבת. ותקיעת שופר דר"ה קדים לנטילת לולב שבט"ו לחדש. וכן סידורם בכתוב. ותפלת המוספים. איידי דאתיא מדרבנן חביבא ליה ואקדמה. ומש"ה סמיך לה המוספים עצמן דלדידהו שויוה. ווידוי פרים דאתיא ליה מדרשא חביב ואקדמיה. וכן נמי וידוי מעשר דמסמוכים דריש. ולפי שוידוי פרים קדשים הן הקדים לוידוי מעשר. והדר תנא וידוי יוה"כ דמיניה אתיא וידוי פרים. וסמיכה אתיא מהיקשא. ועוד דוידוי בשעת סמיכה היא כדתנן בפ"ג דיומא. וסומך שתי ידיו עליו ומתודה הלכך סמיך סמיכה לוידוי יוה"כ. והדר תני שחיטה דמינה יליף לסמיכה. וכמו סמיכה ושחיטה דא"צ כהן ה"נ תנופה והגשה הלכך תני להו בהדייהו. ותנופה היא כעין סמיכה. כדרך השנוי בסוף פ"ט דמנחות. והגשה כעין שחיטתן בצפון. הלכך אע"ג דהגשה מהיקשא אתיא. תני להו כסדר סמיכה ושחיטה. ותניגבייהו קמיצה והקטרה דדיני מנחה נינהו. והדר תני מליקה שהיא במקום שחיטה. דכבר תנא ליה. ואחריו קבלה והזייה כסדרן. והקדים השקיית סוטה לעריפת עגלה דעגלה ערופה אע"ג דכפרה כתיב בה מ"מ לאו קרבן היא והשקיית סוטה כתובה בפרשת נשא. ועגלה [בשופטים] וסיים בטהרת מצורע. אע"ג דקדים בתורה להשקיית סוטה. כדי לצאת בטהרה. כאותה ששנינו בסוף מסכת כלים: