פרשנות מצטטת על תהילים קיט:כ

גרש. טעמו ידוע וקרוב מגזרת גרסה נפשי ואם הוא בסמ״ך:

גרש כרמל, טחון ושבור, ומלת גרש כמו גרסה נפשי לתאבה (תהלים קי"ט כ'), והשי"ן והסמ"ך מתחלפים, כי אחר שהובהב באש טוחנין אותו ברחים של גרוסות המשברות אותו לשברים קטנים, ואינו טוחן דק דק, וכרמל הוא טעם לגרש, למה גורסין ולא טוחנין, לפי שבא העומר כרמל מלילות לחות ומלאות, ואם יטחן דק דק, יתערבו בו הסובין, לכן מתחלה גורסין אותו ואח"כ יוציאו הסלת ע"י י"ג נפות עד שמוציא משלש סאין עשרון אחד למנחת העומר וממלת כרמל אנו למדין שצריך העומר להיות מתבואה לחה, כי כל כרמל שבמקרא תבואה חדשה לחה בשבולת שלה והן המלילות, ומזה תבין למה היתה קצירת העומר בליל ט"ז ודוחה אפילו שבת, שאם יקצר קודם לכן תיבשנה המלילות:

גרש. גֶּרֶשׂ לְשׁוֹן שְׁבִירָה וּטְחִינָה, גּוֹרְסָהּ בְּרֵחַיִם שֶׁל גָּרוֹסוֹת, כְּמוֹ וַיַּגְרֵס בֶּחָצָץ (איכה ג'), וְכֵן גָּרְסָה נַפְשִׁי (תהילים קי"ט):

וַיַּגְרֵס. וַיְשַׁבֵּר, וְדֻגְמָתוֹ "גָּרְסָה נַפְשִׁי". וְכֵן, "גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל":