פרשנות מצטטת על תהילים קיט:נט

חִשַּׁ֥בְתִּי דְרָכָ֑י וָאָשִׁ֥יבָה רַ֝גְלַ֗י אֶל־עֵדֹתֶֽיךָ׃

דרך חיים

ופירוש "מרחקתו מן החטא", פירוש אפילו בשוגג אינו בא לידי חטא, והתורה שומרת עליו שלא יבא לידי חטא. כי הדבק עם התורה, אין התורה מניחו להיות הולך דרך מקולקל כלל, אבל שומרת עליו מן החטא, וזה שאמר "ומרחקתו מן החטא". ולפיכך לא יקשה לך פשיטא שהתורה מרחקתו מן החטא, כיון שכבר אמר שהוא צדיק וכו'. אלא שאין חטא בא על ידו. וכן מה שאמר "ומקרבתו לידי זכות", אף אם לא היה דעתו על זה, מקרבתו לידי זכות. ובמדרש (ויק"ר לה, א) "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך" (תהלים קיט, נט), אמר דוד; רבונו של עולם, כל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות. הדה הוא דכתיב "חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך", עד כאן. והנה תראה כי רגלי חסידיו השם יתברך מביא אותם אל הטוב ואל הזכות, וזה שאמר כאן "ומקרבתו לידי זכות", שרגליו מביאות אותו אל הזכות תמיד, אף כי לא היה דעתו על זה כלל. וכן "רגלי חסידיו ישמור" (ש"א ב, ט) מן החטא.
שאל רבBookmarkShareCopy

כלי יקר

אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ וְגֵו׳. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁתִּהְיוּ עֲמֵלִים בַּתּוֹרָה כו׳. אַף עַל פִּי שֶׁרַשִׁ״י הִכְרִיחַ זֶה מִן יִתּוּר הַפְּסוּקִים, שֶׁהֲרֵי קִיּוּם הַמִּצְוֹת כְּבָר אָמוּר כו׳, מִכָּל מָקוֹם גַּם מִצַּד הַלָּשׁוֹן הַדָּבָר צָרִיךְ בֵּאוּר. וְהוּא, שֶׁדַּעְתּוֹ לַעֲשׂוֹת שְׁלֹשָׁה חֲלֻקּוֹת בְּפָסוּק זֶה, אֲשֶׁר כְּנֶגְדָּם אָמַר שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים ״וְנָתַתִּי״. בְּפָרָשָׁה רִאשׁוֹנָה אָמַר ״אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ״, עַל הֶעָמֵל בַּתּוֹרָה וְקוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה חֹק וְלֹא יַעֲבֹר. וְעַל זֶה אָמַר לְשׁוֹן ״בְּחֻקּוֹתַי״, כִּי אֵין כַּוָּנָתוֹ עַל מִצְוֹת הַחֻקִּיּוֹת, כִּי לֹא מָצִינוּ בָּהֶם בְּכָל הַתּוֹרָה לְשׁוֹן הֲלִיכָה, כִּי לֹא נֶאֱמַר בְּכָל הַתּוֹרָה לְכוּ בְּחֻקּוֹתַי, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁהֲלִיכָה זוֹ מְדַבֶּרֶת בְּדָבָר שֶׁאֵין הקב״ה מְצַוֶּה עָלָיו זוּלַת שֶׁהָאָדָם מֵעַצְמוֹ עוֹשֶׂה כֵן, וּבְעַל כָּרְחֲךָ תְּפָרְשׁוֹ עַל הַדָּבָר שֶׁהָאָדָם פּוֹעֵל בַּטֶּבַע, כִּי מִצַּד הַהֶרְגֵּל נַעֲשֶׂה הַדָּבָר לְטֶבַע שֵׁנִי, וְלֹא יִצְדַּק זֶה כִּי אִם בְּקוֹבֵעַ חֻקִּים וְעִתִּים לַתּוֹרָה, וְהוּא מַרְגִּיל עַצְמוֹ לָבֹא לְבֵית הַמִּדְרָשׁ בְּעֵת יָדוּעַ עַד שֶׁנַּעֲשָׂה הַדָּבָר לְטֶבַע אֵצֶל הָרַגְלַיִם. וְזֶה כְּדַעַת הַמִּדְרָשׁ (רבה לה א) הָאוֹמֵר ״אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ״, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קיט נט): ״חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי וָאָשִׁיבָה רַגְלַי אֶל עֵדֹתֶיךָ״, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הקב״ה, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיִיתִי מְחַשֵּׁב לְמָקוֹם פְּלוֹנִי אֲנִי הוֹלֵךְ, וְהָיוּ רַגְלַי מְבִיאוֹת אוֹתִי לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת כו׳. וְאֵין זֶה כִּי אִם מִצַּד שֶׁהָיָה קוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה חֹק וְלֹא יַעֲבֹר, עַד שֶׁרַגְלוֹהִי אִנּוּן עָרְבִין לְהוֹלִיכוֹ לְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת בְּלֹא כַּוָּנָה, כִּי כְּבָר הֻרְגְּלוּ בְּכָךְ. וְעַל כֵּן לֹא הָיָה מָקוֹם לְצַוּוֹת זֶה אֶל הָאָדָם, כִּי עַל הַדָּבָר הַנַּעֲשֶׂה בְּלֹא כַּוָּנָה לֹא יִפֹּל עָלָיו צִוּוּי, כִּי אֵין צִוּוּי לָרַגְלַיִם, אֶלָּא מְדַבֵּר בְּאִם שֶׁכָּךְ קָרָה שֶׁקָּבַע עִתִּים לַתּוֹרָה עַד שֶׁבְּאוֹתוֹ עֵת יֵלְכוּ רַגְלָיו מֵעַצְמָם בְּאוֹתוֹ עֵת אֲשֶׁר נִקְרָא חֹק, וְעַל זֶה אָמַר ״אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ״. וּכְנֶגֶד זֶה אָמַר ״וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם״, כִּי כְּנֶגֶד הַקּוֹבֵעַ עִתִּים לַתּוֹרָה אָמַר שֶׁזֶּה שְׂכָרוֹ שֶׁיָּבֹאוּ הַגְּשָׁמִים בְּעִתָּם, וּכְאָמְרוּ רז״ל (תענית ז:) אֵין הַגְּשָׁמִים נֶעֱצָרִים כִּי אִם בַּעֲוֹן בִּטּוּל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י יח): ״בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה״.
שאל רבBookmarkShareCopy

אור החיים

עוֹד יִרְצֶה עַל דֶּרֶךְ מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויקרא רבה לה.) בְּפָסוּק ״חִשַּׁבְתִּי דְרָכָי״ וְגוֹ׳ שֶׁהָיָה דָּוִד חוֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת עִנְיָנִים, וְרַגְלָיו מוֹלִיכִים אוֹתוֹ מֵעַצְמָם אֶל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, לְרוֹב הַחֵפֶץ וְהָרָצוֹן וְהָרְגִילוּת בַּדָּבָר, וְהוּא אָמְרוֹ אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ, פֵּרוּשׁ, הֲלִיכַתְכֶם מֵעַצְמָהּ תִּהְיֶה אַחֲרֶיהָ כְּמַאֲמַר דָּוִד לְרוֹב הַחֵשֶׁק וְהָרְגִילוּת.
שאל רבBookmarkShareCopy