ט֤וּב טַ֣עַם וָדַ֣עַת לַמְּדֵ֑נִי כִּ֖י בְמִצְוֺתֶ֣יךָ הֶאֱמָֽנְתִּי׃
מלבי"ם
אחרי אשר ערכו שתיים מערכות, שש המערכת, בין על שאלת מפני מה יש צדיק ורע לו, בין על שאלת מפני מה יש רשע וטוב לו, והמתפלסף ניצח את כולם בתשובותיו בחרבו ובקשתו, התאמץ אליפז שנית ויכונן חציו על יתר להשיב מלחמה שערה במענה ערוכה לשתי השאלות, ויוציא מליבו שיטה חדשה, בטוב טעם ודעת, והוא, שהיה זה בחכמה ובכוונה מיוחדת מאת האלהים שלא לשלם גמול הצדיקים ועונש הרשעים תיכף בעולם הזה, כדי שתהיה העבודה שלימה לשם ה' בלבד, שלא מאהבת הגמול ומיראת העונש.
רמב"ן
כִּי טוֹב פָּתָר אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ':ט"ז) כִּי יָפֶה פָּתָר, וְכֵן "טוּב טַעַם וָדַעַת לַמְּדֵנִי" (תהלים קיט סו), וְכֵן "כִּי טוֹבוֹת הֵנָּה" (בראשית ו':ב'), יָפוֹת. וְהַטַּעַם לֵאמֹר כֵּן, כִּי הָאִישׁ הַזֶּה מְבַזֶּה עַל יוֹסֵף, חוֹשֵׁב בּוֹ שֶׁלֹּא יֵדַע לִפְתֹּר אוֹתוֹ לְעוֹלָם, וְלֹא יַגִּיד לוֹ הַחֲלוֹם אִם לֹא בִּרְאוֹתוֹ כִּי פָּתַר לַחֲבֵרוֹ יָפֶה וְכַהֹגֶן. אוֹ יֹאמַר, וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי לְטוֹבָה פָּתַר לוֹ, וְשָׂמַח וְהִגִּיד חֲלוֹמוֹ שֶׁהָיָה מִצְטַעֵר בּוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ:
תוספות יום טוב
דעת. פי' הר"ב הוא המראה טעם וכו' וא"כ זש"ה (תהילים קי״ט:ס״ו) טוב טעם ודעת למדני הן מלות נרדפות: