טָפַ֣שׁ כַּחֵ֣לֶב לִבָּ֑ם אֲ֝נִ֗י תּוֹרָתְךָ֥ שִֽׁעֲשָֽׁעְתִּי׃
ברכת אשר
"ומל... את לבבך ואת לבב זרעך" וגו'. מתרגם אונקלוס: "ויעדי... ית טפשות לבך וית טפשות לבא דבנך", תוספת כדי להבדיל, לכאורה, בין פסוקנו לבין האמור למעלה (י, טז) "ומלתם את ערלת לבבכם". (פ' נצבים וילך תשס"ז) הערת ר' רפאל בנימין פוזן שי': הנאמר למעלה "ומלתם את ערלת לבבכם" הוא מליצה שתרגומה המילולי עלול לגרום לביזוי התורה. לכן תרגם אונקלוס "וְתַעְדּוֹן יָת טַפְּשׁוּת לִבְּכוֹן" (ותסירו את טפשות לבכם), בסילוק מוחלט של המליצה ובביאור כוונתה: "לב ערל" - לב אטום בפני לימוד לקח ומוסר, הוא לב טפש כבמליצת "טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם" (תהלים קיט, ע). מכאן תרגם גם "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל, ו) "וְיַעְדֵּי ה' אֱלָהָךְ יָת טַפְשׁוּת לִבָּךְ וְיָת טַפְשׁוּת לִבָּא דִּבְנָךְ", "או אז יכנע לבבם הערל" (ויקרא כו, מא) "לִבְּהוֹן טַפְשָׁא". ומסתבר שבכך שונה תרגום אונקלוס משאר המתרגמים הארמיים כגון יונתן בן עוזיאל שתרגם "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב" (ירמיה ט, כה) "אֲרֵי כָל עַמְמַיָא עַרְלִין בְּבִשְׂרְהוֹן וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלִין בְּלִבְּהוֹן", בשמירת הסגנון. (מתוך ספר "פרשגן" - ביאור חדש לתרגום אונקלוס - בכתיבה)
מגלה עמוקות
ואם קאי על העתיד חכמות בנתה ביתה כי שני בתי ישראל נבנו ע"י אדם אבל לע"ל (זכרי' ב) אני ה' אהיה לה לחומת אש סביב (תהלים קכז) אם ד' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו חצבה עמודיה שבעה על ו' אלפי הוי עלמא דמיון מעשה בראשית שביום השביעי שבת כן ביום השביעי לע"ל יום שכולו שבת ומנוחה לחי עולמים. או חצבה עמודיה שבעה על שבעה רועים טבחה טבחה על לויתן מסכה יינה על יין המשומר בענביו אף ערכה שלחנה סעודה שעתיד לצדיקים בג"ע שלחה נערותיה תקרא הן סוד תרין כרובים תרין משיחין עלייהו אתמר (בראשית מח) יברך את הנערים תקרא על גפי מתחלה על גפי משיח בן יוסף שהוא בעולם היצירה במקום חנוך מט"ט שר העולם ע"ל גפ"י בגימ' קצ"ג בסוד (שמות כג) הנ"ה אנכ"י שול"ח מלא"ך לפני"ך לשמר"ך בדר"ך ולהביא"ך א"ל המקו"ם בס"ת בגימ' שר מחשבה שהוא טוב להרהר בו לשמירת הדרך ונקרא שר על שם ב' כרובים ב' פעמים טף אח"כ י"ה שיניקתו מעלמא דכורסיא דבה מקננא אימא עלאה ויוצא מפסוק (תהלים קיט) טפל"ו עלי שקר זדים (שם) ט'פ'ש כחלב לבם (שם) יה"י לבי תמים בחקיך והסוד מבואר ליודעים אבל בעו"ה בני עלייה המה מועטים ואח"כ אמר על כסא נגד משיח בן דוד שהוא כגוונא דדוד עלאה (ירמיה כב) היושב על כסא דוד (תהלים קכב) כי שמה ישבו כסאות למשפט תרין כגוונא דלתתא (שם) כסאות לבית דוד לכן אתמר על כסא כגוונא דאתמר גבי יוסף (בראשית מא) רק הכסא אגדל ממך אז (ישעיה טז) הוכן בחסד כסא אמן וכן יה"ר: