כָּלְתָ֣ה לִתְשׁוּעָתְךָ֣ נַפְשִׁ֑י לִדְבָרְךָ֥ יִחָֽלְתִּי׃
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ב] (ובב"ר פ' יו"ד) ויכלו מלשון כלה שמורה על כללות, וכן היו החסידים הראשונים אומרים בואי כלה, בואי כלה, והתרגום ירושלמי תרגמו מלשון חמדה וכוסף, כמו "כלתה לתשועתך נפשי" (תה' קי"ט פ"א) שתרגם שם "רגְיִג לפורקנך נפשי" ולפי' הזה נטה הרלב"ג, וכתב הרדי"א כי קשה מאוד יישוב הכתוב, וכן כתב רנה"ו, אלו שתרגמו ויכל מלשון חמדה, אינו פשט המלה, ולא פתרון הכתוב: