פרשנות מצטטת על תהילים קיט:צו

לְֽכָל תִּ֭כְלָה רָאִ֣יתִי קֵ֑ץ רְחָבָ֖ה מִצְוָתְךָ֣ מְאֹֽד׃

רבנו בחיי

דע כי תורתנו הקדושה נקשרת עם החכמה העליונה וכל החכמות כלן נכללות בה, ומפני זה נקראת תמימה. והיא משיבת נפש לשרשה, והמצות שנתנו לנו בהר סיני הם תרי"ג, שנאמר (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה, מצות כמנין תור"ה קבלנו ממשה, ושתי דברות שמענו והבננו מפי הגבורה, והנה הם תרי"ג ודבר ידוע כי כל המצות כלן אלהיות, ושקולות במאזני החכמה, בנויות על אדני הדעת, מיוסדות על עמודי התבונה ואין לך כל מצוה שלא יהיה נכלל בה מין אחד ממיני החכמה, ותרי"ג מצות הללו תרי"ג כללים הם, כי פרטי המצות אין להם סוף ותכלית, והדעת נותנת כן, כי כיון שהמצות אלהיות וכלן מורות על חיוב מציאות אלהותו ועל ידיעתו מצד דרכיו ופעולותיו, כשם שאין תכלית מושג לנו מצד ידיעת פעולותיו כך אין תכלית לפרטי המצות, ולזה כוון המלך דוד ע"ה באמרו (תהילים קי״ט:צ״ו) לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, באר כי כל דבר יש לו קץ ולמצות אין קץ, ואם כן כל מצוה ומצוה מתרי"ג מצות היא כללית, כל אחת ואחת כוללת מצות הרבה, וכן כלן, עד לאין קץ, ותרי"ג מצות הללו נחלקות לשני חלקים מושכלות ומקובלות, המצות המושכלות הן אותן מצות שהשכל מעיד עליהן ומבחין בהן שאלו לא נכתבו היה המשכיל מוציא אותן בשכלו, כמצות כבוד אב ואם, והרציחה, והנאוף, והגנבה, ועדות שקר והגזל, וכיוצא בהם. המצות המקובלות, הן אותן מצות שלא ישיגם האדם לעולם, ולא ימצאם בשכלו כלל, אבל הוא צריך בהן אל הקבלה, כמצות השופר והסוכה והלולב, מצות היבום והחליצה, ומצות השמיטה והיובל, והקרבנות והכלאים, וכיוצא בהם. ואלו ואלו לתועלת הגוף והנפש, יש במושכלות תועלת גופני בקיום העולם כמשפטי העמים וכהנהגותיהם, וכישובי הארצות והמדינות, ובהן תועלת הנפש גם כן, ויש במקובלות תועלת נפשיי, כי תתעלה הנפש בהן ותשיג בקיומן חיי העולם הבא, ובהן תועלת הגוף גם כן.
שאל רבBookmarkShareCopy

רמב"ן

בְּשֵׁם הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. אַתְחִיל לִכְתֹּב חִדּוּשִׁים בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה. בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בִּרְתֵת בְּזִיעַ בְּמוֹרָא. מִתְפַּלֵּל וּמִתְוַדֶּה בְּלֵב נִדְכֶּה וְנֶפֶשׁ שְׁבוּרָה. שׁוֹאֵל סְלִיחָה מְבַקֵּשׁ מְחִילָה וְכַפָּרָה. בְּקִידָה בִּבְרִיכָה בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה. עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כָּל חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה. וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד יְדִיעָה בְּרוּרָה. שֶׁאֵין בֵּיצַת הַנְּמָלָה כְּנֶגֶד הַגַּלְגַּל הָעֶלְיוֹן צְעִירָה. כַּאֲשֶׁר חָכְמָתִי קְטַנָּה וְדַעְתִּי קְצָרָה כְּנֶגֶד סִתְרֵי תּוֹרָה. הַצְּפוּנִים בְּבֵיתָהּ הַטְּמוּנִים בְּחַדְרָהּ. כִּי כָל יְקָר וְכָל פֶּלֶא. כָּל סוֹד עָמֹק וְכָל חָכְמָה מְפֹאָרָה. כָּמוּס עִמָּהּ חָתוּם בְּאוֹצָרָהּ. בְּרֶמֶז בְּדִבּוּר בִּכְתִיבָה וּבַאֲמִירָה. כַּאֲשֶׁר אָמַר הַנָּבִיא הַמְפֹאָר בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת וְהָעֲטָרָה. מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים הַזְּמִירָה. לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ. רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד. וְנֶאֱמַר פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי.
שאל רבBookmarkShareCopy

הגהות יעב"ץ

וממלאכה שא״ל גמירא. נ״ב לכל תכלה ראיתי קץ וגו' [תהלים קיט]:
שאל רבBookmarkShareCopy