פרשנות מצטטת על תהילים קיט:קסד

שֶׁ֣בַע בַּ֭יּוֹם הִלַּלְתִּ֑יךָ עַ֝֗ל מִשְׁפְּטֵ֥י צִדְקֶֽךָ׃

פרי מגדים

ב׳ לפניה עט״ז עי׳ בטור. תהלים קי״ט. ומסיי׳ הב״ח על משפטי צדקך שבג׳ פרשיות שבע משפטי צדקך תש״י וש״ר ומזוזה וארבע ציצית יע״ש וקשה דזה לר׳ ישמעאל משא״כ לרבנן מצוה א׳ וכן הלכה עי׳ פ׳ התכלת במנחות. וי״ל עוד כי מצות ציצית א׳ הרי ד׳ ואהבת ה׳ א׳ ודברת בם ק״ש ב״פ א׳ ביום וא׳ בלילה ב׳ מצות ות״ת בפ״ע או ונתתי עשב בשדך ד״ת הוי ואין להאריך. ומ״ש הטור כו׳ בספרד אומרים המבדיל בין יום ולילה בא״י כו׳ ובאשכנז מוסיפין ה׳ צבאות שמו אל חי וקים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד והנה ה׳ צבאות שמו הוי מעין חתימה כמ״ש א״ר עושה שחר ועיפה ה׳ צבאות שמו עמוס ז׳ י״ג עושה שחר ועיפה יע״ם וחי וקיים כו׳ הוי מעין החתימה ימלוך ל״ו בגאולה אחרונה ויאיר לנו כו׳ וז״ש ומבדיל בין יום ולילה לרשעים חושך ולישראל אור:
שאל רבBookmarkShareCopy

משנת ארץ ישראל

מכל מקום, המבנה הספרותי מחייב להניח שכאשר עוצב הנוסח הקבוע של התפילה הוא התבסס על שמונה עשרה ברכות. ביטוי למבנה זה של התפילה יש במדרש: "ואף שמנה עשרה ברכות שתיקנו נביאים הראשונים שיהו ישראל מתפללים בכל יום, לא פתחו בצרכם של ישראל עד שפתחו בשבחו של מקום האל הגדול הגבור והנורא קדוש אתה ונורא שמך ואחר כך מתיר אסורים ואחר כך רופא חולים ואחר כך מודים אנחנו לך" (ספרי דברים, שמג, עמ' 294). כמו כן במדרש מאוחר: "כנגדן תקנו שמונה עשרה ברכות שמתפלל אדם בכל יום, ואין כולן שבחו של הקב"ה, אלא שלש ראשונות ושלש אחרונות, ושתים עשרה לצרכו של אדם, ולפיכך אין מתפללין בשבת שמונה עשרה אלא שבע, כנגד שיש בה שבע הזכרות, אבל בחול מתפלל אדם שמונה עשרה, שאם יהיה לו חולה בתוך ביתו, נזכר ברכת חולה והוא מיצר, והשבת נתנה לעונג לקדושה ולמנוחה, ולא לצער, הדא הוא דכתיב 'שבע ביום הללתיך' (תהלים קיט קסד)" (מדרש תהילים, כט ב, עמ' 233-232).
שאל רבBookmarkShareCopy

תוספות יום טוב

ושתים לאחריה. לשון רש"י כדאי' בירושלמי ז' ברכות הללו על שם שבע ביום הללתיך (תהילים קי״ט:קס״ד) עכ"ל. ויראו עינינו לא חשיב דתקנה אחרת היא. תוספות דריש פרקין:
שאל רבBookmarkShareCopy

עיקר תוספות יום טוב

זמין למנויי פרימיום בלבד