מַטֵּֽה־עֻזְּךָ֗ יִשְׁלַ֣ח יְ֭הוָה מִצִּיּ֑וֹן רְ֝דֵ֗ה בְּקֶ֣רֶב אֹיְבֶֽיךָ׃
כלי יקר
מַזֶּה בְּיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה וְגוֹ׳. בִּשְׁלֹשָה אוֹתוֹת אֵלּוּ רַבּוּ הַדֵּעוֹת מִצַּד הַסָּפֵק הַנּוֹפֵל בָּהֶם, מַאי אוּלְמֵיהּ דְּהַאי מֵהַאי שֶׁאָמַר ״וְהָיָה אִם לֹא יַאֲמִינוּ לְקוֹל הָאוֹת הָרִאשׁוֹן״ וְגוֹ׳ (שמות ד:ח), וְהַקָּרוֹב אֵלַי לוֹמַר בָּזֶה כִּי אוֹת רִאשׁוֹן מוֹרֶה עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהָיוּ מִתְּחִלָּה בִּימֵי הָאָבוֹת בְּקוֹמָתָם וּבִשְׂרָרָתָם כְּמַטֶּה זֶה הָעוֹמֵד זָקוּף וּמוֹרֶה עַל הַשְּׂרָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קי, ב) ״מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה׳ מִצִּיּוֹן״ וְגוֹ׳, וְאַחַר כָּךְ בְּחֶטְאָם נַעֲשׂוּ לְנָחָשׁ, כְּמוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ הָלַךְ מִתְּחִלָּה בְּקוֹמָה זְקוּפָה וְעַל יְדֵי שֶׁסִּפֵּר לָשׁוֹן הָרָע בְּבוֹרְאוֹ (שמות רבה ג, יב) הוּשְׁפַּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הָיוּ תְּחִלָּה בְּקוֹמָה זְקוּפָה, וְעַל יְדֵי שֶׁאָחֲזוּ בְּמַעֲשֵׂה הַנָּחָשׁ וְהָיוּ בֵּינֵיהֶם דֵּלָטוֹרִין מְבִיאֵי דִּבָּה, עַל כֵּן נַעֲשׂוּ כְּעָפָר לָדוּשׁ עִם חֲמַת זוֹחֲלֵי עָפָר. וְכַאֲשֶׁר סָרָה הַסִּבָּה אֲשֶׁר גָּרְמָה לָהֶם שִׁפְלוּתָם, יַחְזְרוּ לְמַעֲלָתָם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״מַזֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה, וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ״, כִּי בָּזֶה נָתַן לוֹ אוֹת עַל גָּלוּת מִצְרַיִם וְסִבָּתוֹ, וְכִי הָיוּ יִשְׂרָאֵל מְשׁוּלִים בּוֹ כְּנָחָשׁ.
מצודת ציון
ירד. ענין שלטנות כמו רדה בקרב אויביך (תהילים ק״י:ב׳) נדף. ענין כתישה כמו אל ידפנו (איוב לב):