פרשנות מצטטת על תהילים קכג:ד

למנצח על מות לבן מזמור לדוד: אמרו רוב המפרשים (רבי דונש הלוי ואבן עזרא): כי אמרו דוד על אחד מאויביו שמת שהיה מנסיכי הגוים ונתץ את ישראל ושמו לבן, ובמותו אמר דוד זה המזמור. ויש אומרים (אבן עזרא במקומו): כי לבן הפוך הוא נבל. ואמרו: כי כשמת נבל הכרמלי אמר דוד זה המזמור; והוא רחוק מאוד. כי ענין המזמור מדבר על אדם שהרע לישראל, ונבל לא הרע לשום אדם, אלא שהיה כילי בממון. ויש אומרים (שם): כי לבן הוא כמו ביו"ד והוא גלית שנקרא איש הבנים, וכאשר הרגו דוד אמר זה המזמור. ואדני אבי, זכרו לברכה, כתב: כי על גלית נאמר זה המזמור; אבל הוא פרש לבן למשורר ששמו בן (שם), כמו שכתוב בדברי הימים (א טו יח): ועמהם אחיהם המשנים זכריהו ב ן ויזיאל. ופרש על מות: שהוא שתי מלות כמו מלה אחת, מן עלמות שיר. וכמוהו שתי מלות וענינן מלה אחת: פקח קוח (ישעיהו סא א); יפה יפיה (ירמיהו מו כ ) לגאי יונים (תהלים קכג ד). ואף על פי שנפתח"ה למ"ד לבן, ולא כן המנהג על שם אדם, שלא תאמר לַיצחק לַידותון; שלא תבוא על שם העצם ה"א הידיעה. אף על פי כן באה הידיעה להורות כי על בן המשורר אמר, כי אם היה אומר לבן בשב"א לא היה נכר כי על המשורר אמר ששמו בן. מכל מקום ענין המזמור נכון לפרשו על גלית הפלשתי.

שלמה המלך ע"ה הודיענו בכתוב הזה (משלי י׳:ז׳) כי הצדיק והרשע שני הפכים, ודבורו של צדיק הוא פרי חכמה ודבורו של רשע בהפך ממנו. הצדיק נמשל לעץ, הוא שכתוב (תהילים א׳:ג׳) והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול, והעץ מוציא עלה ופרי, והענין הזה בו טבעי שהוטבע בו כן ביום שלישי במאמר (בראשית א׳:י״א) תדשא הארץ, העלה יש בו תועלת כי הוא מגין על הפרי בצלו מפני חום השמש, והפרי הוא העיקר, כן הצדיק יש בו עלה ופרי, העלה שלו הוא דבורו בדברי חול בעסקי העוה"ז במוסריו וספור דבריו, ויש בהם תועלת גדול כשם שיש תועלת בעלה המגין בצלו, וזהו שדרשו רז"ל, ועלהו לא יבול אפילו שיחת ת"ח צריכה תלמוד, הפרי שלו הוא דבורו בתורה ובחכמה שהיא העקר כשם שהפרי עקר באילן, ומפני זה הזכיר שלמה בכאן פי צדיק ינוב חכמה, באורו כי דבורו של צדיק פרי חכמה, וזהו שאמרו ינוב מלשון (ישעיהו כ״ז:ו׳) ומלאו פני תבל תנובה, (איכה ד׳:ט׳) מתנובות שדי, ומזה הענין (ישעיהו נ״ז:י״ט) בורא ניב שפתים, כי הדבור פרי השפתים, ובא לומר כי הצדיק כל כך הוא מרגיל עצמו לדבר חכמה עד שתחזור בו החכמה טבעית כפרי הזה שהוא עיקר האילן. ולשון תהפוכות תכרת, קרא את הרשע לשון תהפוכות כי הוא בהפך מן הצדיק כי מדתו בכל דברי פיו בהפך ממדת הצדיק אשר פיו ינוב חכמה, ומרוב גנות המדה הזאת אשר לרשע הזכיר בו קללה ואמר תכרת, כי כן דרך התורה להדביק ברכה בזכרון הצדיקים וקללה בזכרון הרשעים, הוא שאמר (משלי י) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב. וידוע כי מדת השפלות היא בגדר החכמה, והרשע שקראו לשון תהפוכות יש בו מדת הגאוה כי היא הפכו בכל דבר, וכשם שהחכמה פריו של צדיק כן הגאוה פריו של רשע, והוא שאמר שלמה (שם יד) בפי אויל חטר גאוה ושפתי חכמים תשמורם, שרש הגאוה בלבו של כסיל והענף הוא בפיו, כענין (ישעיהו י״א:א׳) ויצא חטר מגזע ישי, ולא יתכן לענף מבלי שישא פרי, והפרי הוא דברי הגאוה והבוז, כענין (תהילים קכ״ג:ד׳) הלעג השאננים הבוז לגאיונים. ובא לומר כי כל כך הכסיל מרגיל עצמו במדת הגאוה בפיו ובלבבו עד שתחזור בו הגאוה טבעית, כי כיון שענף הגאוה בפיו דבר ברור הוא שיעשה פרי כי לא יוכל הכסיל להשמר מזה, אבל החכמים שפתיהם תשמורם מזה. ולמדנו מכל זה כי מדתו של רשע לגמרי בהפך ממדתו של צדיק בכל פרטי עניניו, והסברא בכל זה, כי הצדיק הוא נמשך אחר עסקי הנפש שהיא נצחית והרשע נמשך אחר עסקי הגוף שהוא כלה, ודבר ידוע כי הגוף מן הארץ והנפש מן השמים, והנה בעוד שהאדם בעוה"ז בחיים יש לו קורבה בשמים ובארץ, בשמים מצד הנפש ובארץ מצד הגוף, ולכך כשהזהיר משה לישראל בקיום התורה והמצות יעיד עליהם עדים השמים והארץ שהם קרובי האדם, כאדם שמתרה לחברו ומעיד עליו עדים בפני קרוביו. וזהו שאמר.

ולקחתם לכם ביום הראשון. מצד הקדימה ר"ל להקדים דין (ויקרא כג) בסוכת תשבו שבעת ימים קודם כי בלילה מקדימין לישב בסוכה אבל לקיחת לולב ומיניו הוא ביום ראשון וכן בפסוק (שיר ב) בצילו חמדתי וישבתי דא סוכה ואחר כך (שם) ופריו מתוק לחכי דא אתרוג הרי מתחלה סוכה ואחר כך לולב ולפי שהמנורה נדרש לאחריו הוצרך לסמוך ענין ז' ימי סוכות שהם לקבל ז' ענני כבוד שהקיף הקדוש ברוך הוא ישראל בצאתם ממצרים כמ"ש (ויקרא כג) למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי צריך להסמיך מיד ענין מנורה וז' נירותיה כי ענני כבוד היו עבור אהרן וכן מנורה צו את אהרן ואת בניו לאמר כי ענין ז' הקפות של סוכה וז' קני מנורה פני אחד להם לכן הסמיכם יחד להאיר להם בעמוד אש לילה ובעמוד ענן יומם אל י"י ויאר לנו ולפי זה מזמור (תהלים כז) י"י אורי על סוכות וישעי על ענין הושענא ממי אירא י"י מעוז חיי (שמות טו) עזי וזמרת יה כי אז בחג באים מים זדונים ז"ש (תהלים כז) בקרוב על"י מרעים רצה לומר לשלם כל נדרים (שם נז) ע"לי אלקים נדרך (שם כז) לאכול את בשרי אחת שאלתי מאת י"י סוכ"ה הוא שם כ"ו וס"ה ז"ש (שם) לחזות בנועם י"י זה שם בן ד' ולבקר בהיכלו זה אדנ"י בגימטריא היכ"ל ז"ש (שם) כי יצפנני בסוכה שהוא כלול שתיהן יחד אבל לפי שבא לדרוש לכם על ארבע כתות של ישראל שאוגדין ארבעתם ז"ש ולקחתם לכ"ם דייקא רצה לומר כל ארבע חלקי ישראל כמ"ש על דרש ר' מני לכם לעצמיכם ר"ל כל ארבע איברי הנוף שחוטא אדם בהם לכם לעצמיכם(שם לה) כל עצמותי תאמרנה י"י מי כמוך או על ארבע אבות לכם דייקא כי המה כלל כל ישראל ולפי שד' מינים אלו אינם תחת שום שר רק מהקדוש ברוך הוא בעצמו וכן ישראל (דברים לב) חלק י"י עמו זה שנ' ולקחתם לכם לעצמיכם במה שאתם לוקחין ד' מינים אלו פרי עץ הדר וגו' ושמחתם לפני י"י דייקא כי ארבע מינים אלו הם לפני י"י קאמר ולא לפני שום שר ולפי דברי רקנטי שד' מינים הם ארבע אותיות השם לכן צריך לקרב אתרוג עם שלשה מיניו זה שנאמר ולקחתם לקיחה תמה לכם כמו שישראל נחלקו גם כן על ארבע כתות נגד ד' אותיות השם כן יהיה פרי עץ הדר עם ג' מיניו כפות תמרים וגו' והטעם שיהיה שמחה בי"י (תהלים ק) עבדו את י"י בשמחה שם של י"י דייקא (שם) ובאו לפניו ברננה כי ד' מינים אלו הם לפניו ולא לפני שום שר ז"ש ושמחתם לפני י"י אלקיכם ר"ל עם אותן המינים שהם תמיד לפני י"י שיהיה אלקיכם בדין עד היום הזה כמ"ש (תהלים צו) יעלוז שדי וכל אשר בו אז ירננו כל עצי יער. והדר מפרש באיזו עצים תהיה רנן ז"ש (שם) מלפני י"י ר"ל אותן עצים שאין שליטה לשום שר עליהם רק הקב"ה אדון יחיד שולט עליהם (שם) כי בא לשפוט את הארץ בר"ה וביוה"כ ומזה הטעם מנענעין בהודו לי"י ואמרו הושיענו גם מזה הטעם אומרים בסוכות הלל גמור כי סוד סוכה הוא שתי שמות הוי"ה ואדנ"י והוא סוד הל"ל י"י וז"ש (ד"ה א טז) ואמרו הושיענו אלהי ישענו וקבצנו והצילנו מן הגוים להודות לשם קדשיך שאין אנחנו תחת שרי הגוים רק יושבין תחות צלא דמהימנותא שלימתא להשתבח בתהלהיך לכן אנו אומרים (שם) ברוך י"י אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ויאמרו כל העם אמ"ן והלל לי"י ר"ל סוד אמ"ו הוא נחלק על ה"לל ועל י"י וכן סוכ"ה אנו יושבין תחת תרין שמהן שנחלק עתה על הנ"ל ועל לי"י כי אותה אבקש לחזות בנועם י"י דא הוי"ה ולבקר בהיכלו דא אדנ"י הרי כי יצפנני בסוכה שכר של ד' מינים הוא לעו"הב ז"ש אחת שאלתי מאת י"י ד' מינים שבלולב נגד ד' אותיות השם לחזות בנועם י"י ולבקר בהיכלו ג"ע של מטה ג"ע מעלה אחת שאלתי מאת י"י אותה אבקש על ד' אותיות השם שניתוספו לאבות העולם ומבואר במדרש פרי עץ הדר זה אברהם ניתוסף לו ה' של שם כפות תמרים זה יצחק עיקר שמו (בראשית כא) צחק עשה לי אלקים והי' נתוספה בו וענף עץ עבות זה יעקב ניתוספה בו ו' של שם וערבי נחל זה יוסף ניתוספה בו ה' (תהלים פא) עדות ביהוסף שמו ז"ש אות"ה אבקש על אות ה' של אותות השם וצירוף זה הוא סוד (בראשית יח) והשענו תחת העץ הוי"ה והוא סוד נונין בכללות עשר רק י' לרוב דקותה לא תחובה כלל ומשם זכו ישראל לישב בסוכה בשביל שאמר למלאכים והשענו תחת העץ לכן זכו ג"כ באותו פרק לד' מינין שצירופן ג"כ עץ שרשים ה' של שם נופא דאילנא ו' פרי י' עלין ה' הרי צירוף הוי"ה. והנה נרמזין תרווייהו בסדר הכתוב טל ד' מינים א' אחת שאלתי מאת י"י ר"ל אותן המינים שהם תחת י"י ולא תחת שום שר ומלאך אותה אבקש על ד' אותיות השם שנרמזין בה ואח"כ בסוכת תשבו שבעת ימים ז"ס שבתי בבית י"י בר"ת שבת"י נוטריקון ב"סכת ת"שבו ש"בעת י"מים והוא סוד סוכה שתי שמות לחזות בנועם י"י הוי"ה ולבקר בהיכלו אדנ"י ענין רמז (תענית ח) לניסוך המים ביום בו"ז (איוב יב) שופך בו"ז על נדיבים הנה ביום ב' יומא של יצחק בעל דין קשה יומא דמטרא הוא יומא דדינא וביום ו' יוסף וביום ז' הוא דוד סימן (תהלים קמד) המלמד י'ד'י לקרב ר"ת י"צחק ד"וד י"וסף בזוהר לפי שבאותו יום נעשית שנים עשר פרים אוסיף אתוון וגרע נם ג' ימים אלו סימן (בראשית מא) על פיך יש"ק כל עמי ביום ב' קר"ע שט"ן ביום ו' יג"ל פז"ק ביום ז' שק"ו צי"ת הרי י'ש'ק ביום ב' נרשם ט' של ונסכיהם (שם כה) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה ביום ו' ונסכיה י' דרגיה דיוסף שומר הברית ביום ז' מ' כמשפטם מ' סתומה של קן צפור של דוד גם ביום ז' (שם ח) ותנח התיבה מרובעת על בנין מד' רוחותיה (שם לב) ויאמר יעקב כאשר ראם במ' סתומה כאשה עוברה לכן הוא יום גמר החתימה כמשפטם. ובדרך הפשט נבראו המים ביום ב' ובארה של מרים נברא בערב שבת ובכולם לא יבואו המים רק ביום ד' כי סימן קללה הם בחג גם ביום ז' יבואו הגשמים בעתים (תענית כב) בלילי שבתות כי בשבת פנויים עוברי דרכים לכן סימן בו"ז ב' הם מים עליונים ו' מים תחתונים כלם יבאו וירדו ביום ז' כמשפטם לכן נרמזו בהן מים ולפי דברי הזוהר (שיר ח) אם יתן איש רע בליעל את כל הון ביתו באהבה של בו"ז יבוזו לו (תהלים קכג) חננו י"י חננו כי רב שבענו שפע אותו הממונה הנקרא בוז המים שראה רבה בתענוגים ועתה נהפכה הצינור (שם) רבת שבעה לה נפשינו הלע"ג שהיה דמי לעגל תלתא האי רידיא אותו בו"ז בא (שם) לגאיונים נתקלקלו הצינורות מן ישראל (שמואל א ב) ור"בת בנים אומללה עד עקרה ילדה שבעה ז' הקפותשל מזבח (תהלים קיח) א"ל י"י וי"אר לנו ז' פעמים א"ל בגי' ויא"ר כי א"ל מלא אלף למד הרי הק"ף ועתה באו ז' פ' אלקים בגמטרי' רב"ת שבעה לה נפשינו הלעג קרי בי' שבעה (שם טז) שובע שמחות את פניך (שם קכג) אליך י"י נשאתי את עי"ני על ע"ין פרים שהקריבו בחג נגד ע' אומות (שם) היושבי בשמים בי' יתירה הם י' מצות שבחג שיר פשוט כפול משולש מרובע מול א'ב'ג'ד מצות סוכה א' ומצות ניסוך המים ב' וניסוך היין ג' קול שני רעים אני שומע (תהלים מב) תהום אל תהום קורא מבע מימך קרבנות ג' פרים אלים כבשים ד' מינים שבלולב הרי יחד י' וכשיושבין בצלא דמהימנותא צריך לראות כוכבים מן סוכה ז"ש אליך י"י נשאתי את עיני היושבי בשמים הנה כעיני עבדים אל י"ד אדוניהם על י"ד אילים שמקריבין בחג ובכל יום י"ד כבסים ז"ש וכעיני שפחה אל י"ד גבירתה כן עינינו אל י"י אלקינו עד שיחננו. ביום ב' נרשם מ' של יצחק כי הוא ממתיק פני שור מהשמאל וכן ביום ו' יומו של יוסף שזכה בכור שור בזוהר פרשה ויקרא יום ז' והאי ניסוך המים דמי לשור שניהם יחד יקוו המים אל מקום אחד היא יום ז' (שיר ב) הנצנים נראו בארץ שהוא יום ז' שנקרא ארץ אתרוג (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ זה אתרוג שבשמאל (שם) וימיני טפחה שמים ג' מינים שבימין: