פרשנות מצטטת על תהילים קכד:ו

מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ תָּמֵהַּ אֲנִי אִם הַדְּרִישָׁה כְּמַשְׁמָעָהּ, מִיַּד הַחַיָּה כְּמוֹ מִיַּד הָאָדָם לִהְיוֹת עֹנֶשׁ בַּדָּבָר, וְאֵין בַּחַיָּה דַּעַת שֶׁתֵּעָנֵשׁ אוֹ שֶׁתְּקַבֵּל שָׂכָר. וְאוּלַי יִהְיֶה כֵן בְּעִנְיַן דַּם הָאָדָם לְבַדּוֹ, שֶׁכָּל הַחַיָּה שֶׁתִּטְרֹף אוֹתוֹ תִּטָּרֵף, כִּי גְּזֵרַת מֶלֶךְ הִיא. וְזֶה טַעַם "סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ" (שמות כא כח), וְאֵינֶנּוּ לְהַעֲנִישׁ אֶת בְּעָלָיו בְּמָמוֹן, כִּי אֲפִלּוּ שׁוֹר הַמִּדְבָּר חַיָּב מִיתָה (ב"ק מד), וְצִוָּה כֵן בִּבְנֵי נֹחַ כִּבְיִשְׂרָאֵל. וְיִהְיֶה טַעַם "שׁוֹפֵךְ דַּם הָאָדָם" כָּל שׁוֹפֵךְ, בֵּין חַיָּה בֵּין אָדָם, וְהִנֵּה דָּמוֹ נִדְרָשׁ בְּבֵית דִּין וּבִידֵי שָׁמַיִם. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה טַעַם "מִיַּד כָּל חַיָּה", שֶׁתִּהְיֶה הַנְּקָמָה בְּשׁוֹפֵךְ הַדָּם מִיַּד כָּל חַיָּה, כְּמוֹ "כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ" (ישעיהו מ ב), וְאָמַר אַךְ דִּמְכֶם אֶדְרֹשׁ וְאֶנְקֹם אוֹתוֹ בְּיָד כָּל חַיָּה, כִּי אֶשְׁלַח בָּרוֹצֵחַ כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְאֶשְׁלַח בּוֹ גַּם הָאָדָם וְלֹא יִנָּצֵל מִיָּדָם. וְכָמוֹהוּ "מִכָּל צֹרְרַי הָיִיתִי חֶרְפָּה" (תהלים לא יב), מִיָּדָם, "זֶה חֵלֶק אָדָם רָשָׁע מֵאֱלֹהִים וְנַחֲלַת אִמְרוֹ מֵאֵל" (איוב כ כט). וְאוּלַי הַדְּרִישָׁה מִיַּד הַחַיָּה הִיא שֶׁלֹּא תִּטְרֹף הָאָדָם, כִּי כֵן שָׂם בְּטִבְעָם. וְסוֹד הָעִנְיָן כִּי בְּעֵת הַיְּצִירָה נָתַן לָאָדָם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ לְאָכְלָה, וְנָתַן לַחַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה, וְאָמַר הַכָּתוּב (בראשית א':ל') "וַיְהִי כֵן", כִּי הוּא טִבְעָם וּמִנְהָגָם. וְעַתָּה כַּאֲשֶׁר אָמַר בָּאָדָם שֶׁיִּשְׁחֹט הַבַּעֲלֵי הַחַיִּים, וְהוּשַׂם בַּטֶּבַע אוֹ בַּמִּנְהָג שֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי הַחַיִּים זֶה לָזֶה לְאָכְלָה, הֻצְרַךְ לְצַוּוֹת שֶׁיִּהְיוּ שְׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִּים לִבְנֵי אָדָם טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם, וְהֵם יִירְאוּ מֵהֶם וְלֹא יִטְרוֹפוּ בָּהֶם. וְאָמַר "וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם", לִרְמֹז כִּי לֹא יִדְרֹשׁ דַּם חַיָּה מִיַּד חֲבֶרְתָּהּ, אִם כֵּן נִשְׁאַר בָּהֶם לִטְרֹף זוֹ אֶת זוֹ. וְזֶה טַעַם הַזְכִּירוֹ אִסּוּר שְׁפִיכַת דָּמִים בְּכָאן, מִפְּנֵי הֶתֵּר הַשְּׁחִיטָה, שֶׁהָיָה הַמִּנְהָג לִשְׁפֹּךְ דָּם, כִּי עַל דַּעַת רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין נו) כְּבָר הִזְהִיר אָדָם הָרִאשׁוֹן בָּזֶה, אֲבָל מִפְּנֵי הַשְּׁחִיטָה הֻצְרַךְ לוֹמַר הִתַּרְתִּי לָכֶם לִשְׁפֹּךְ דַּם כָּל חַי זוּלָתִי דִּמְכֶם שֶׁיִּהְיֶה אָסוּר לָכֶם וּלְכָל הַחַיִּים שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם טֶבַע לִשְׁפֹּךְ אוֹתוֹ:

והשבתי חיה רעה מן הארץ על דעת ר' יהודה שאמר מעבירן מן העולם (תו"כ פרק ב א) הוא כפשוטו שלא יבואו חיות רעות בארצם כי בהיות השבע וברבות הטובה והיות הערים מלאות אדם לא תבאנה חיות בישוב ועל דעת רבי שמעון שאמר משביתן שלא יזיקו (שם) יאמר והשבתי רעת החיות מן הארץ והוא הנכון כי תהיה ארץ ישראל בעת קיום המצות כאשר היה העולם מתחילתו קודם חטאו של אדם הראשון אין חיה ורמש ממית אדם וכמו שאמרו (ברכות לג) אין ערוד ממית אלא חטא ממית וזה שאמר הכתוב (ישעיהו יא ח) ושעשע יונק על חור פתן וכן ופרה ודוב תרענה ואריה כבקר יאכל תבן (שם פסוק ז) כי לא היה הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו כידוע כי בטרפם האדם פעם אחת יוסיפו להיות רעים יותר וכן אמר הכתוב (יחזקאל יט ג) וילמד לטרוף טרף אדם אכל והנה בבריאתו של עולם נאמר בחיות שנתן להם העשב לאכלה דכתיב (בראשית א ל) ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכל רומש על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לאכלה ואמר הכתוב "ויהי כן" כי הוא הטבע אשר הושם בהם לעד ואחר כך למדו הטרף מפני החטא הממית כאשר פירשתי וכשהותר שחיטת בעלי החיים לבני נח אחרי המבול והזהיר על האדם (שם ט ה) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש וגו' את נפש האדם ולא נפש חיה מיד חיה בחברתה נשארו על מנהגם לטרוף ובהיות ארץ ישראל על השלמות תשבת רעת מנהגם ויעמדו על הטבע הראשון אשר הושם בהם בעת יצירתם וכבר הזכרתי מזה בסדר תולדות נח (בראשית ט ו) ועל כן אמר הכתוב על ימי הגואל היוצא מגזע ישי שישוב השלום בעולם ויחדל הטרף ורעת הבהמה וכל הרמש כאשר היה בטבעם מתחילה והכוונה היתה בו על חזקיהו שביקש הקב"ה לעשותו משיח (סנהדרין צד) ולא עלתה זכותם לכך ויהיה המעשה על המשיח העתיד לבא:

אָמַר לָהֶם: מִי הֵם הַלָּלוּ. נראה לי ודאי שידע שהכותיים הם היו המלשינים אך רצה לידע אם גם שריו ועבדיו ידם במעל הזה להיות בקשר המלשינות עם הכותיים כדי למסור גם אותם בידם והשיבו רק הכותיים הללו המלשינים.
ומה שאמר נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם נראה לי בס"ד הטעם שעשו כן כי הם עשו מעשה נחש ושליטת האדם בנחש הוא בראש הנחש דכתיב (בראשית ג, טו) 'הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ' לכן נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם ותלו העקבים בזנבות הסוסים נמצא הראש שלהם הוא אשר מתגלגל ומתרוצץ בקרקע על האבנים, והואיל דסטרא אחרא יניקתה מן הזנב לכן תלאום בזנבות הסוסים. והא דזרעוהו כרשינין לבזותם דנחשבין לבהמות.
ועוד רמזו בזה דאויבי ישראל כוחם מן שתי שיני"ן דנחש ושטן ועל אלו כתיב (תהלים ג, ח) 'שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ' וידוע כר לשון קוצר כמו שפירש הערוך בערך כר, דקצר רוח תרגומו מאן דכריה רוחיה עיין שם, ולכן זְרָעוּהוּ 'כַּרְשִׁינִין' דרמזו בכרשינין הוא 'כר שינין' רוצה לומר קצרה ידם מן תגבורת השינין שהיה להם מנחש ושטן ולכן נאמר (תהלים קכד, ו) 'בָּרוּךְ הֳ' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם'.