פרשנות מצטטת על תהילים קכח:א

אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ. בַּיַּלְקוּט מַסִּיק, לְפִי שֶׁהָיָה אַבְרָם מְפַחֵד שֶׁמָּא קִבַּלְתִּי שְׂכָרִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וְאֵין לִי כְּלוּם לָעוֹלָם הַבָּא, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ״אַל תִּירָא, שְׂכָרְךָ מְתֻקָּן לֶעָתִיד לָבוֹא״, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״הַרְבֵּה מְאֹד״, כְּדִכְתִּיב (תהלים לא כ) ״מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ״ עַד כָּאן. וְקָשֶׁה עַל זֶה הַמִּדְרָשׁ, אִם כֵּן מַהוּ שֶׁאָמַר ״מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי״ וְגוֹ׳, מַה עִנְיַן הַבָּנִים לִשְׂכַר הָעוֹלָם הַבָּא? וְיֵשׁ לְיַשְּׁבוֹ עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בְּפֶרֶק ״יֵשׁ נוֹחֲלִין״ (בבא בתרא קיז.) אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיָרְשׁוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָלֵא עָלָיו עֶבְרָה. כְּתִיב הָכָא (במדבר כז ח) ״וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ״, וּכְתִיב הָתָם (צפניה א טו) ״יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא״. וְקָשֶׁה, לָמָּה הֵבִיא רְאָיָה מִדִּבְרֵי קַבָּלָה לְדִבְרֵי תּוֹרָה? הָיָה לוֹ לְהָבִיא רְאָיָה מִן פָּסוּק (דברים ג כו) ״וַיִּתְעַבֵּר ה׳ בִּי לְמַעַנְכֶם״. אֶלָּא שֶׁרָצָה לְהָבִיא רְאָיָה גַּם עַל הָעִנְיָן וְלֹא עַל הַלָּשׁוֹן לְבַד, כִּי רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן לְיוֹרְשׁוֹ אֵינוֹ פָּטוּר בְּלֹא גֵּיהִנֹּם שֶׁנִּקְרָא ״יוֹם עֶבְרָה הַיּוֹם הַהוּא״. וְאָזֵיל רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ שֶׁדָּרַשׁ פָּסוּק (תהלים נה כ) ״אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת לָמוֹ וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים״ עַל מִי שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ בֵּן, כִּי זֶה וַדַּאי מִצַּד שֶׁלֹּא הָיָה יְרֵא אֱלֹהִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים קכח א) ״אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה׳״ וְגוֹ׳, וּסְמִיךְ לֵיהּ ״בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים״ וְגוֹ׳, ״הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא ה׳״. לָכָךְ אָמַר אַבְרָם ״מַה שָּׂכָר תִּתֶּן לִי לָעוֹלָם הַבָּא וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי״, שֶׁדִּינוֹ בְּגֵיהִנֹּם כָּאָמוּר? וְאִם תֹּאמַר לִתֵּן שְׂכָרִי בָּעוֹלָם הַזֶּה, עַל זֶה כְּתִיב ״וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי״. וְעַיֵּן כָּל הַדְּרוּשׁ הַזֶּה בְּפָרָשַׁת פִּינְחָס בְּפָסוּק ״עֲלֵה הַר הָעֲבָרִים״ (במדבר כז יב), כִּי הוּא דְּרוּשׁ יָקָר.

וכאלה רבות. בכ״י פלארענץ כתיב במקום וכאלה רבות, וכן דוד אמר אשרי איש ירא את ה׳ (תהלים קי״ב א׳) ואומר אשרי כל ירא ה׳ (שם קכ״ח א).

אדכפנית אכול ואדצחית שתי. נראה לי גם בעסק התורה יש רעבון וצימאון ושביעה ורווי, כמ"ש בעמוס (ח, יא), לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי הֳ', וכן אמר בישעיה (ישעיה נה, א) הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, ואמרו רבותינו ז"ל אין מים אלא תורה, וידוע הוא שכל שנות חיים של אדם בעולם הזה נקראים 'שנות רעבון וצמאון' של התורה, שצריך לראות עצמו כל ימיו רעב וצמא מן התורה, ולכן התורה נקראת לֶּחֶם ונקראת מַּיִם, והיינו לֶּחֶם אותיות מֶלַח, ואם תערב מֶלַח בַּמַּיִם ותשתה לא תתרווה אלא אדרבא תצמא ביותר, כן צריך האדם להתנהג בעסק התורה ולימודה! ולכן כל שנותיו של אדם מתחילת בחרות נקראים שנות רעבון וצמאון, ולזה אמר אדכפנית אכול ואדצחית שתי, כלומר מתחילת רעבונך וצמאונך שהוא מן התחלת ימי הבחרות, ואל תאמר אניח לימוד התורה לימי הזקנה. ועוד אמר 'עד דרתח קדרך שפוך', פירוש בעודך בבחרות שדמך רותח שפוך הרע והסגים הנמצאים בקרביך, וכמ"ש (תהלים קכח, א) אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא הֳ', בעודו איש שאז יש לו פאר בזה. ואמר עוד קרנא קריא ברומי בר מזבין תאני תאני דאבוך זבין נראה לי בס"ד דידוע עץ הדעת שאכל אדם הראשון תאנה היה, וכתבתי בס"ד במ"א דמאחר דעון הראשון שנעשה בעולם היה ענין תערובת טוב ורע ובזה נצח היצר הרע את האדם, על כן אחר כך תמיד היצר הרע משתדל ומתגבר להחטיא האדם ולהכשילו במצוה הבאה בעבירה שיש בה תערובת טוב ורע יותר מן עבירה גמורה, גם עוד הואיל והיה העון באכילה לכך צריך האדם להטהר ולהזהר במידי דאכילה טפי משאר דברים, וז"ש קרנא קריא ברומי, פירוש הכרוז מכריז ברום העולם למעלה, בר מזבין תאני פירוש אתה בן אדם שאביך אדם הראשון מכר תאנים בחטא עץ הדעת שהיה תאנה, תאני דאבוך זבין כלומר השתדל בתיקון התאנה שפגם בה אביך אדם הראשון והפגם יכונה בשם מכירה, והתיקון יכונה כשם זבינא.
ובאופן אחר נראה לי בס"ד, עד דרתח קדרך שפוך, פירוש אם בשלת קדירה לסעודתך תתן ממנה חלק לעניים בעודה רותחת קודם שתאכל ממנה, ולא תניח לעניים הפסולת והשיורין שתשייר בקערה אחר שיצטנן התבשיל, וימאס שאז אם לא היה נמצא עני לא היית אתה אוכל אותו אלא משליכו לאשפה, וכן הכתוב אומר, (משלי נ, ט) כַּבֵּד אֶת הֳ' מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ, וכן אמר, (דברים כו, כ) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה, ואמר עוד בר מזבין תאני וכו', דאמרו בעירובין (דף נד), מאי דכתיב, (משלי כז, יח) נֹצֵר תְּאֵנָה יֹאכַל פִּרְיָהּ, למה נמשלו דברו תורה כתאנה, מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, מפני שדרך התאנים אין מתבשלים בבת אחת, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם עיין שם. נמצא התורה נמשלה לתאנה, ובתורה כתיב, (משלי ד, ב) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, קראה לקח כאלו מכרה לישראל, וידוע כי ישראל נקראו בנים למקום, ולכן לישראל קורא אותם בר זבין תאני, שבחר בך הקב"ה ומכר לך תורתו שנמשלה לתאנה, הנה מן הראוי שלא תקנה אחרת היא פלסופיא החיצונית שהיא מוכת ושחין וסם המות רועץ, אלא רק תאני דאבוך זבין ולא תזבין דבר רע עמה, וכמ"ש (יהושע א' ח') וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.