פרשנות מצטטת על תהילים קכט:ו

יובילוה רגליה מרחוק לגור, נאמר על מהלכם. לסחורה לארץ מרחקים (Vitringa), וגיז' תפש על זה ממלת רגליה, כי אנשי צור היו הולכים דרך ים ולא דרך יבשה, ואני אומר כי יובילוה רגליה מליצה היא על ההליכה באיזה דרך שיהיה, וגם אם היתה סחורת צור דרך יבשה, מכל מקום לא היו הסוחרים הולכים ברגליהם, ולא נושאים הסחורה על שכמם, אלא בסוסים ובפרדים ובכרכרות, וכמו שתתכן מליצת יובילוה רגליה אם היתה סחורתם ביבשה, כן תתכן בהיותה דרך ים. והנה המפרשים כלם פירשו מימי קדם קדמתה לענין קדמות עיר צור, שהיתה עיר עתיקה, ופירשו יובילוה רגליה, עתה תלך בשביה ובגלות, או תלך לגור באשר תמצא, ולפי זה היה ראוי שיאמר ועתה יובילוה רגליה, גם מלות מימי קדם קדמתה לא יורו על קדמות העיר, והי"לל מימי קדם היא, אבל קַדְמָה אין ענינו אלא הזמן הקודם. כמו שקדמת שלף יבש (תהלים קכ"ט ו'), או המצב בזמן הקודם, כמו תשובינה לקדמתכן (יחזקאל י"ו נ"ה), וכן כאן מימי קדם קדמתה, מאז בימים הראשונים, כלומר בימים קדמונים שלה; ועוד אין ספק כי לגור לא יורה על הגלות והשביה (כרא"בע רד"ק רוז' וגיז'), גם יובילוה רגליה לא יורה הליכת האדם בגולה בעל כרחו, אלא הליכתו ברצונו; והנכון שגם זו מליצת התפארות לאנשי צור, ודרך משל היו אומרים שרגליהם מובילות אותם לאשר יחפוצו, והכוונה על אניותיהם.

וְישְׁבֵיהֶן קִצְרֵי יָד. הֵם, שֶׁאֲנִי הִתַּשְׁתִּי אֶת כֹּחָן לְפָנֶיךָ, וְאֵין הַגְּבוּרָה שֶׁלְּךָ, אֵין אַתָּה גִּבּוֹר, אֲבָל הֵם חַלָּשִׁים.

מלאתך ודמעך לא תאחר מצינו מלאה בזרע פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע (דברים כב ט), ועוד כמלאה מן היקב (במדבר יח כז), התירוש והיצהר, כענין שנאמר והשיקו היקבים תירוש ויצהר (יואל ב כד). והנראה לי בלשון הזה כי יקרא פרי השדה והכרם תבואה בעבור שיביאו אותה כאחת אל הבתים. ותקרא ג"כ אסיף אוסף בלי יבא (ישעיה לב י), וחג האסיף (שמות כ״ג:ט״ז), ולכך תקרא מלאה כי לאוסף הדבר וקבוצו יקרא מלוי, אשר יקרא עליו מלא רועים (ישעיה לא ד), קראו אחריך מלא (ירמיה יב ו), יחד עלי יתמלאון (איוב טז י), יאספו ויבאו, וכן וזרעו יהיה מלא הגוים (בראשית מח יט), קבוץ ורבוי עמים:
ועוד יתכן שתקרא מלאה, בכנוי לברכה, שימלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר, ומלא ידו קוצר וחצנו מעמר ובוצר, כי כאשר תקולל חלקתם יאמר יהיו כחציר גגות שקדמת שלף יבש שלא מלא כפו קוצר וחצנו מעמר (תהלים קכט ו-ז), והמתברכת יקראו מלאה ויהיה דמעך רמז לתירוש ויצהר, מושאל מן דמעת העין, בעבור שידמה לה ברדתו טיפות, או שכל טיפות היורדות שמם דמעה, ותרד עיני דמעה (ירמיה יג יז) טיפות מים, ואיננו שם לבכי בלבד. וענין הכתוב, כי כאשר תאסוף פרי השדה וימלאו הגרנות בר, ותדרוך הנסחטים שתזל דמעתה, והשיקו היקבים תירוש ויצהר, לא תאחרם בידך, כי בראשיתם תתנם לי, כמו שאמר ראשית דגנך תירושך ויצהרך (דברים יח ד): ועל דעת רבותינו ז"ל (במכילתא כאן) לא תאחר שלא תאחר המוקדם ולא פירש איזהו, כי בכאן יזהיר במצות דרך כלל ואחר כן יבארם, והם סדרו בכורים ותרומה ומעשר ראשון ושני מטעמים שדרשו בהם, כמו ששנינו (תרומות פ"ג מ"ז) מניין שיקדמו בכורים לתרומה, זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית, אלא יקדמו בכורים שהם בכורים לכל, ותרומה לראשון שהיא ראשית, ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית:
ואונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות כ״ב:כ״ח) תרגם בכורך ודמעך ופירש"י (רש"י על שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך, חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך ותתבשל והם בכורים. ודמעך, היא תרומה, ואיני יודע מהו לשון דמע. וכן במכילתא (כאן) מלאתך, אלו בכורים הניטלין מן המלא, ודמעך זו תרומה. ואולי כאשר יקראו לדעתם במקום הזה הבכורים מלאה בעבור שניטלין מן המלא, יקראו התרומה דמעה בעבור שיביאו אותה תירוש ויצהר, לא פרי: והזכיר שני המינין ממנה, לרמוז כי דינה להפרישה תירוש ויצהר, אין חיוב להקדימה בענבים וזיתים והנה לא יזכיר המצות בכאן רק ברמז, כאומר הזהר במצות האלה אשר אצוך בהם, וכמו שאמר (שמות כ״א:י״ג) ושמתי לך מקום, כי היה זה לכותבם לאלו המצות בספר הברית אשר יזכיר בפרשה האחרת (שמות כ״ד:ז׳), ועוד יחזור ויבארם כלם במקום אחר כל אחת: