פרשנות מצטטת על תהילים קלב:יב

אִֽם־יִשְׁמְר֬וּ בָנֶ֨יךָ ׀ בְּרִיתִי֮ וְעֵדֹתִ֥י ז֗וֹ אֲלַ֫מְּדֵ֥ם גַּם־בְּנֵיהֶ֥ם עֲדֵי־עַ֑ד יֵ֝שְׁב֗וּ לְכִסֵּא־לָֽךְ׃

הכתב והקבלה

כל עדת. אלו סנהדרין (רש"י מרבותינו), אפשר שפי' שם עדת מלשון עדי וקשוט, מן ואת הנזר ואת העדות (מלכים ב י״א:י״ב) כלומר אותן המיוחסים והחשובים שבעם (דיא פאָרציגליכסטען), וכמ"ש בת"כ העדה המיוחדת שבישראל (דיא אויסגעצייכנעטסטען) והם הסנהדרי הגדולה המשובחים במדותיהם הטובות וביתרון מעלותיהם בחכמת התורה, וממה שאמר (פנחס כ"ז) וכל בני ישראל וכל העדה, מוכרחים אנו לפרש עדה הסנהדרין. ואם נתבונן על הוראות הפרטית שבמלת עד לפי התחלפות האותיות המתחברות עמו לפניו ובאמצעו, יצא לנו אמתות הנחת שם עדה על הסנהדרין, כי יורה. א', על כנסי' וחברה המתאספת לדבר אחד (פעראיין) ושפטו העדה. ויורה ב', על התורה והמצות בכלל, ועדותי זו אלמדם (תהילים קל״ב:י״ב) ויקם עדות ביעקב ותורה, צור תעודה חתום תורה (ישעיהו ח׳:ט״ז), ויורה ג', על יחוד ושימת גבול לדבר (בעשטיממען) במקום או בזמן או בפעולה וכדומה, כמו ואם לבנו יעדנה, ונועדתי לך שם, וכל הוראות האלה מתאחדים בשם עדה להוראת הסנהדרין, כי הם הם הכנסיה הגדולה בענין התורה, לייחד לכל מצוה ומצוה, אם הזמן באיזה מן הזמנים המצוה נוהגת ובאיזה זמן לא, אם המקום באיזה מן המקומות חיוב קיום המצוה, אם באיש על איזה מן האנשים חיוב המצוה מוטלת ומי מהם הפטור, אם באופן הפעולה איזה מן האופני' הפרטיים מצטרכים אל כל מצוה ומצוה כדי לקיימם כראוי כפי דעת נותן התורה ית', כי כל אלה אינם מפורשים בתורה שבכתב, וצריכים להתבאר ע"י התורה שבע"פ, והסנהדרין הם המקבלים הנאמנים של תורה שבע"פ, ולכן הונח עליהם שם עדה, ותרגומו (געזעטצגעלעהרטערפעראיין). ובזה נכון אמרם (במכדרשב"י אמור דף צ' ע"ב) לתורה ולתעודה, לתורה דא תורה שבכתב ולתעודה דא תורה שבע"פ:
שאל רבBookmarkShareCopy

הכתב והקבלה

למשפחותיהם. קבלו עליהם ע"מ לדבק במינם (רש"י מרבותינו), דבריהם אלה מיוסדים על דרכי הלשון, כי יש הרבה תיבות במקרא מורכבות מיחיד ורבים (כמ"ש הרוו"ה) כי יש בה סי' ל"י ול"ר כמו תלונותם (במדבר י"ז). ורש"י קראו שם מפעל יחיד בלשון נקבה ר"ל שהוא שם דבר של הפעולה על מתכונת לשון נקבה, ויש חילוק בין תלונתם לתלונותם כי תלונתם הוא שם דבר יחיד ומשמעו תלונה אחת (איין מוררען), אבל תלונותם איננו שם דבר יחיד אלא שם דבר בל"י ואפי' הם תלונות הרבה (איין געמורר), וכן מדרך כל לשון לקבץ פרטים לאחד ולהמליץ עליהם בשם דבר בל"י מצד שהוא חבור אחד של אחדים רבים מחולקים, ודוגמת זה והפלה ה' את מכותך (דברים כ״ח:נ״ט) כי בל"י הוא מכתך ובל"ר מכותך לכן הוא מפעל יחיד בל"נ ואפי' הם מכות הרבה (ע"ש ראב"ע), וכן ועדותי זו אלמדם (תהילים קל״ב:י״ב) גם הוא מורכב כי בל"י הי' ראוי עדותי הדל"ת במלאפום ובל"ר עדותי חול"ם ופת"ח, והכא שהוא בחול"ם וחיר"ק הוא מורכב, והנה בכל התורה כולה כתוב למשפחותם ע"ד החיבור חוץ מפה שנכתב למשפחותיהם ע"ד החילוק לכן היטב דקדקו רבותינו כאן על מנת לדבק במינם:
שאל רבBookmarkShareCopy

שד"ל

דלתך, לפי הכתיב הוא דלתֶֽיך, ולפי הקרי הוא על דרך לשון ארמי, כמו נבלתי בפסוק הקודם, והוא מן דלתים, הנפרד ממנו דָלָה ומשקל אחר דֶלֶת והנה גם נבלתי גם דלתך הם בקמץ על דרך לשון ארמי, ובל"הק מחליפים הקמץ בחולם, נבלות, מכות, ובאו בחולם על דרך לה"ק, ובלא יוד הרבוי על דרך לשון ארמית, מַכֹּתְך (דברים כ"ח נ''ט), ועֵדֹתִי (תהלים קלב יב). אחיותֵך (יחזקאל י''ו נ''ב).
שאל רבBookmarkShareCopy

מחוקקי יהודה; יהל אור

זמין למנויי פרימיום בלבד