פרשנות מצטטת על תהילים קלב:יח

לכבוד ולתפארת שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כמו שאמר הכתוב כחתן יכהן פאר (ישעיה סא י), כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה, כמו שמצינו בכתנת ועשה לו כתנת פסים (בראשית לז ג), שפירושו מרוקמת כדמות פסים, והיא כתונת תשבץ כמו שפירשתי (רמב"ן על שמות כ״ה:ז׳), והלבישו כבן מלכי קדם. וכן הדרך במעיל וכתנת, וכתוב ועליה כתנת פסים כי כן תלבשנה בנות המלך הבתולות מעילים (שמואל ב י״ג:י״ח), ופירושו כי עליה כתנת פסים נראית ונגלית, כי המנהג ללבוש בנות המלך הבתולות מעילים שתתעלפנה בהן, ונמצא שכתנת הפסים עליה מלבוש עליון, ולכן אמר וכתנת הפסים אשר עליה קרעה (שם שם יט): והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים, ולכן אמר הכתוב בנפול המלכות הסר המצנפת והרם העטרה (יחזקאל כא לא), וכן כתוב וצניף מלוכה (ישעיה סב ג), וכך יקראם הכתוב פארי המגבעות (שמות ל״ט:כ״ח), וכתיב פארי פשתים יהיו על ראשם (יחזקאל מד יח), שהם פאר ושבח למכתירים בהם והאפוד והחשן לבוש מלכות, כענין שכתוב והמניכא די דהבא על צוארך (דניאל ה טז). והציץ נזר המלכים הוא, וכתיב (תהלים קלב יח) יציץ נזרו. והם זהב וארגמן ותכלת, וכתיב (שם מה יד) כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה, וכתיב (דניאל ה טז) ארגוונא תלבש והמניכא די דהבא על צוארך. והתכלת גם היום לא ירים איש את ידו ללבוש חוץ ממלך גוים, וכתיב (אסתר ח טו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והתכריך הוא המעיל שיעטף בו:
ועל דרך האמת, לכבוד ולתפארת, יאמר שיעשו בגדי קדש לאהרן לשרת בהם לכבוד השם השוכן בתוכם ולתפארת עזם, כדכתיב (תהלים פט יח) כי תפארת עזמו אתה וכתיב (ישעיה סד י) בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו, וקדשנו הוא הכבוד ותפארתנו תפארת ישראל, ועוד נאמר (תהלים צו ו) עוז ותפארת במקדשו, וכן לפאר מקום מקדשי ומקום רגלי אכבד (ישעיה ס יג), שיהיה מקום המקדש מפואר בתפארת, ומקום רגליו, שהוא מקום בית המקדש, מכובד בכבוד השם. וכן ובישראל יתפאר (שם מד כג), שיהיה מראה ומיחד בהם תפארתו, וכן אמר למטה גם בבגדי הבנים כלם לכבוד ולתפארת (שמות כ״ח:מ׳), ואמר בקרבנות יעלו על רצון מזבחי ובית תפארתי אפאר (ישעיה ס ז). והנה המזבח רצונו, והכבוד בית תפארתו. והיו הבגדים צריכין עשייה לשמן, ויתכן שיהיו צריכין כוונה, ולכן אמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה (שמות כ״ח:ג׳), שיבינו מה שיעשו וכבר אמרו (יומא סט.) דמות דיוקנו מנצח לפני בבית מלחמתי:

ציצת נובל, לדעת רד"ק ציצת במקום ציצה, ויפה טען גיז' שא"כ הי"לל נובלת, והוא מפרש ציצת סמוך, כמו ברכת טוב (משלי כ"ד כ"ה), אשת רע (שם ו' כ"ד), ואין הנדון דומה לראיה, כי רע וטוב הם ג"כ שם דבר, לא שם התאר בלבד כמו נובל, והנה ברכת טוב כמו איש חיל, וא"א לומר כן בציצת נובל. ואפשר היה לו להביא ראיה מן כל כלי הקטן (למעלה כ''ב פ"ד), אלא שלדעתי ראוי לקרוא כלי ואיננו סמוך, ואני אומר כי ציצת שם מופשט משרש ציץ (ועליו יציץ נזרו, תהלים קלב יח) ענינו זהר, ונובל תאר לציץ הנזכר בפסוק ראשון, ושיעור הכתוב והיתה ציצת ציץ נובל.

רבא רמי כתיב (משלי ט) על גפי וכתיב (ישעי' ו) על כסא מתחלה ע"ג ולבסוף על כסא. הכוונה שיש ג' קליפות סביב הקדושה והרביעית היינו נגה פעמים היא קודש פעמים היא חול לקליפה ונעשו ד' קליפות כדכתיב (יחזקאל א ונגה לו סביב הקדושה והגרים הם מזאת הקליפה שלפעמים היא נוטה לקדושה ולפעמים מתהפכת לטומאה ואונקלוס הגר שהיה מבחינת נגה רצה לתקן אותה ועשה התרגום ועליו שחקה קליפת נגה בשעה שאמר לבן (בראשית לא) יגר סהדותא כמ"ש בכנפי יונה חלק שני סי' נ"ה גם על יתרו שהיה גר נאמר עליו (שופטים ד) וחבר הקני נפרד מרע של קין קינא דמסאבותא והכניס בפנים הקליפה דקה המקבלת מיתוק ונתקדשה על ידו ונרמז במלת קנ"י ק"ליפה נ"גה י"ון לכן התירו לכתוב ס"ת בלשון יוונית בסוד (בראשית ט) יפת אלהים ליפת שהוא יון קריבת למהימנותא (שם) וישכון באהלי שם. ורזא (תהלים קלב) אויבו אלביש בושת על ג' קליפות ו"עליו י"ציץ נ"זרו ר"ת יו"ן וביום ו' כשקורין 'ש'מ'ו'ת ממתיקין התרגום רוצים גם הם לעלות ונכנס שבת ושלהבותא מפיל אותה לנוקבא דתהומא רבא בסוד (שם צב) בפרוח רשעים כמו עשב שהוא נגה (שם) ויציצו כל פועלי און ונהפוך להם לרעתם להשמדם עדי עד ז"ש (שם) יתפרדו כל פועלי און שהם מתחלקין נגה נכנס לקדושה והם לטומאה מזה גלות השכינה בעלות ממנה בקדושה והשכינה מתלבשת בתוכה אז ע"י נגה כביכול אחוזה לקליפה בשכינה אבל למעלה אין נגע ובבחינת אלו הג' קליפות יש ב' דמים קודם שבת וג' ימים אחר שבת ושבת באמצע כמלך בגדוד וכן חמה באמצע ז' ככבי לכת שהם מחזרין אחר הקדושה (שם יב) סביב רשעים יתהלכון והנה ז"ס (משלי ט) חצבה עמודיה שבעה על ימי בראשית לקבל ג' קליפות ס"ת ט מ"א (שם) טבחה טבח"ה תרין א' לפניו וא' לאחריו (שם) מ"סכה יינה א"ף ערכה שלחנה שלחה נערותיה הוא סוד עולם הבריאה שבשבת עולה למעלה (שם) תקרא ע"ג מרומי קרת מתחלה נגה חופפת מבחוץ סמוך לקדושה ולבסוף על כסא נכללת בקדושה: