פרשנות מצטטת על תהילים קלג:ג

איש האלהים להגיד כי ברכתו מקויימת כי איש האלהים היה ותפלת ישרים רצונו והנה יקרא הכתוב למשה רבינו איש האלהים וכן שאר הנביאים ואליהו וזולתם ולא יאמר הכתוב איש ה' אבל יאמר משה עבד ה' (דברים ל״ד:ה׳) והטעם ידוע לכל משכיל וכן על דרך האמת וזאת היא הברכה כי מאת ה' היתה זאת (תהלים קיח כג) וכן ביעקב נאמר (בראשית מט כח) וזאת אשר דבר להם אביהם זאת הברכה הוא שאמר דוד (תהלים קיט נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי ירמוז לציון עיר דוד כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם והמשכיל יבין ולזה הסוד נתכוונו רבותינו במדרש שאמרו (בראשית רבה ק׳:י״ב) וזאת אשר דבר להם אביהם עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי אני משם הוא מתחיל כיון שעמד משה רבינו פתח להם בוזאת הברכה מאותו מקום שפסק להם אביהם הוי וזאת אשר דבר להם אביהם אמר להם הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם משעה שתקבלו את התורה שכתוב בה וזאת התורה וגו' כי המלה הזאת תרמוז לברכה שהיא התורה והיא הברית דכתיב (בראשית יז י) זאת בריתי וכבר הזכרתי זה (ויקרא טז ג):

וידבר יי' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה מאת כי איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. סוד המשכן נשגב ונעלם מאד ומה שהרשות נתונה נרמוז די למבינים. אמרו רז"ל אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה משכן וכו'. רבי ברכיה אמר משל למלך שנגלה לבן בתו בלבוש שכולו מרגליטון אמר לו עשה לי כזה אמר לו אדני המלך מנין יש לי מרגליטין אמר לו אתה בסימניך ואני בכבודי כך אמר לו הקב"ה למשה אם אתה עושה מה שלמעלה למטה אני מניח סוקליטון שלי ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם. עוד אמרו רז"ל הענין הזה בלשון אחר בפסוק וראה ועשה בתבניתם. כתבניתם לא נאמר אלא בתבניתם מלמד שהראה הקב"ה למשה למעלה אש שחורה אש ירוקה אש לבנה אש אדומה אמר לו וראה ועשה אמר לו משה וכי אלהים אני שאוכל לעשות כאלו אמר לו אני בכבודי ואתה בסימניך. מזה המאמר נוכל להבין כי צורת המשכן כולה רומזת לצורת מעשה מרכבה עליונה כמו צורת האדם והתורה. ובהיות למטה הדברים ההם עכ"פ תשרה שם שכינה כמו ששכן על הר סיני. וכמו שכתוב בהר סיני הן הראנו יי' אלהינו את כבודו ואת גדלו שהרמז בו לדיו פרצופין. כן כתוב במשכן ב' פעמים וכבוד י"י מלא את המשכן רמז לכבוד למעלה מכבוד. ומכאן תבין סוד בנין בית הבחירה. ודע כי כל מערכת המקדש וגנזיו ועליותיו וחדריו ותבנית העזרות והאולם וההיכלות וחצרותיו ולשכותיו וצורת כל מקום ומקום הכל קבל דוד המלך ע"ה ברוח הקודש ומסר לשלמה בנו והכל במדה במשקל ובמשורה לפי סדרי מערכת צורת השכינה זהו שכתוב ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם וגו' (ד"ה א' כח יא) עוד אמרו ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית יי' הכל בכתב יי' עלי השכיל כל מלאכת התבנית (שם). והיה כסא ומעון לשכינה זהו כשבנה שלמה את הבית אמר בנה בניתי בית זבול לך מכון וגו' (מלכים א' ה יג). וחזרו הצינורות וההמשכות להריק ברכה בבית המקדש היינו דכתיב כי שם צוה יי' את הברכה (תהלים קלג ג'). וכתיב מציון מכלל יופי אלהים הופיע תהלים ג ב) כי היא מכוונת כנגד העליונה ומשם יניקת הכל כמו שאמרו רז"ל כל הארצות מתמציתה של ארץ ישראל שותות. ספר הבהיר מאי דכתיב ויקחו לי תרומה אמר הקב"ה הרימו אותי בתפילותיכם ומי אותו שנדבו לבו להמשך מן העולם הזה כבדוהו כי בו אני שמח שיודע שמי וממנו ראוי לקחת את תרומתי שנאמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו' מאותו המתנדב דאמר רב רחומאי אלמלא צדיקים וחסידים שבישראל שמרימין אותי על כל העולם בזכיותיהם. דבר אחר ויקחו לי תרומה ויקחו לקדש תרומה שהיא יו"ד והוא עשירי ומנלן דעשירי קדש שנאמר העשירי יהיה קדש ליי'. ומאי ניהו קדש שנאמר ראשית כל בכורי כל. ובאלה שמות רבה וזאת התרומה כנסת ישראל שהיא תרומה שנאמר קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה אמר להם הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול שנמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה. הענין כי תרומה תרמוז לכנסת ישראל ואמר שנמכרתי עמה כדרך דודי לי ואני לו. ספר הזוהר (לא מצאתי מקור) תא חזי קרבן לא איתקרב אלא בירושלם בלחודהא ולא באתרא אחרא מאי טעמא בגין דירושלם איהו נקודה דכל עלמא ושבעין ארעין סחרנהא והיא קיימא באמצעית כמה דאת אמר זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות ונקודא דא אמצעיתא איהי גו נקודה עילאה אמצעיתא גו מלכוון אחרנין ודא קיימא לקבלא דדא לית מאן דפסקה בגוייהו וכל זמן דקרבנין איתקריבו בירושלם בדקא חזי כל אינון דקיימי סוחרנהא כלהו מסתפקי ומתזנן כל חד וחד ונקודה דא מתדבקא גו נקודה עילאה ההיא נקודה עילאה סלקא לעילא לעילא עד דאתקשר כולא לאנהרא מגו נקודה עילאה סתימא דכל סתימין ואיתקשר כולא כדקא חזי וכדין אשתכחו ישראל בארעא קדישין באילין קרבנין:

ובספר הזוהר [במדבר קי"ח ע"א] אמרו רבותינו ז"ל ר' יהודה הוה שכיח קמיה דר' שמעון א"ל ישראל ממאן אתר מתברכאן. <תרגום - רבי יהודה היה מצוי לפני רבי שמעון אמר לו ישראל מאיזה מקום הם מתברכים>. אמר ליה ווי לעלמא דלא משגחין ולא מסתכלין בני נשא ביקרא דמלכא עילאה. <אמר לו אוי לעולם שאינם משגיחים ובני אדם אינם מסתכלים בכבוד מלך העליון>. תא חזי בשעתא דאשתכחון ישראל זכאין קמיה קב"ה והוו עלמין שלימין כחדא אילנא עילאה קדישא דמזונא דכולא ביה. <בוא וראה בשעה שישראל נמצאים זכאים לפני הקב"ה היו העולמות שלימים כאילן אחד עליון קדוש שבו מזון הכל>. הוה מתברך מאתר דכל ברכאן כנישין ביה וביה אתנטע ואשתילו שורשוי. <והוא היה מתברך ממקום שכל הברכות מקובצים שם ובו הוא נטוע והושתלו שורשיו>. וישראל לתתא הוו מתברכאן ואשתילו שורשוי מאתר דכל אינון ברכאן נפקין ביה ולא מתעכבי למיפק. <וישראל למטה היו מתברכים ושתלו שורשיהם ממקום שכל אלו הברכות יוצאות בו ואינן מתעכבות לצאת>. הה"ד יברכך יי' מציון וכתיב כטל חרמון שיורד על הררי ציון וגו'. <זה שכתוב "יברכך יי' מציון" (תהלים קלד) וכתוב "כטל חרמון שירד על הררי ציון" (תהילים קל״ג:ג׳')>. ודא הוא נהירו דעלמא דכתיב מציון מכלל יופי אלהים הופיע. <וזה הוא אור של העולם שכתוב "מציון מכלל יופי אלהים הופיע" (תהילים נ׳:ב׳)>. הופיע נהיר כד"א הופיע מהר פארן. <הופיע פירושו מאיר כמו שכתוב "הופיע מהר פארן">. ודא נהירו דכולא עלמין. <וכשמאיר הוא מאיר לכל העולמות>. וכד הוא איתער כולא הוה בחביבותא כולא הוה ברחימותא כולא הוה בשלימו. <וכשהאור הזה מתעורר הכל הוא בחביבות הכל הוא באהבה הכל הוא בשלמות>. כדין שלמא דכולא שלמא דעילאי ותתאי. <אז שלום בכל שלום למעלה ולמטה>. הה"ד יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. <זה שכתוב "יהי שלום בחילך שלוה בארמונותיך" (תהילים קכ״ב:ז׳')>. והבן שהזכיר כאן שלשה דברים זו למעלה מזו והברכה נשפעת מזו לזו. הראשונה נקראת אתר דכל ברכאן כנישין ביה ורמז בו על הספירה הראשונה מעיין הברכה והקדושה. כי שם הברכה מצויה בלי הפסק. ואח"כ הזכיר אילנא עילאה קדישא דמזונא דכלא ביה והרמז למדת רחמים מפני שהמדה ההיא היא גוף האילן ועיקרו שואבת מן הספירה הראשונה כמו שרמזנו ואמר בו קדישא דכתיב והיה מחניך קדוש. והשלישי הוא אמר דכל ברכאן נפקין ביה והרמז בו לשכינה ואמר בו נפקין ביה כי שם מתערב הכל שנאמר כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א ז') ובאחדות אלו הכחות כלם ישראל מקבלין ברכה שאינה פוסקת שנאמר יברכך יי' מציון (תהלים קלד'). וכתיב כי שם צוה יי' את הברכה (תהילים קל״ג:ג׳'). וידעת כי ציון רמז לרחמים וירושלם למדת הדין זהו שלום יהי שלום בחילך שהשלום יהיה מחובר בחיל אז יהיה שלוה בארמנותיך (תהילים קכ״ב:ז׳') והכוונה היא כי ישראל דביקותם במדת רחמים ובשכינה כד"א אשרי העם שככה לך אשרי העם שיי' אלהיו (תהילים קמ״ד:ט״ו') מהו שככה כד"א וחמת המלך שככה (אסתר ז י') שכיך מרוגזא. דבר אחר שכיך ברוגזא הה"ד ואם כבה את עושה לי. אשרי העם שיי' אלהיו רחמי דרחמי וזהו שנאמר כי חלק יי' עמו וכבר הזכרתי זה. וכבר העירותיך בפרשת ואלה המלכים על שם בלעם ומשם משכיל: