פרשנות מצטטת על תהילים קלה:ה

כי גדול ה'. א"ת רב ה' ולית אלה בר מניה; ואין זה לפי המלות, ובתנחומא אלו אדם אחר אמרו היו שוחקין עליו מי הודיעו זה וכו', אלא לפי שלא הניח ע"א שלא עבדה לכן אמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים (עי' ילקוט), כוונתם שלא נפרוש חלילה שהאחרים המה ג"כ אלהים רק שהש"י גדול מהם, אבל המכוון במאמר זה הוא, הגעתי להשגת גדלות ה' מסבת כל אלהי האחרים, כי השכלתי ובחנתי ללכת אחרי עבודותם ובאתי לידי ההכרה האמתית כי אין בהם תועלת מאומה ורק לה' לבדו הגדולה האמתית, ומ"ם מכל איננו מ"ם היתרון רק מ"ם המן והסבה; ועדיין יקשה מאמר המשורר (תהילים קל״ה:ה׳) אני ידעתי כי גדול ה"א מכל אלהים; ואפשר לפרש מלת מכל מלשון כליון והשחתה (כמ"ש בבראשית בהיא היתה אם כל חי, ובנח במיד כל חי'), וטעמו כאן ממה שעשה ה' שפטים באלהי מצרים כי כולם כלו ונאבדו מזה נודעתי כי גדול ה':

שלא הניח ע"א כו'. דאם לא כן מנא ידע. וא"ת גבי דוד נמי כתיב (תהלים קלה, ה) כי אני ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים. ותירץ הרא"ם דגבי דוד איכא למימר דידע זה מכח ראיית מופתים ואין צריך חיפוש, אבל גבי יתרו כתיב עתה ידעתי וגו', דמשמע מכל המעשים שעשה ה' ידע זה ולא מצד המופתים, א"כ במה ידע זה, אלא מצד החיפוש. ועי"ל דהכא כתיב מכל האלהים בה"א הידיעה, דפי' מכל האלהים הידועים לי ולא לאחר, וא"כ מנא ידע זה יתרו, ודילמא גם אחר היה חוקר כמותו וידע זה, אלא ע"כ צריך לפרש שלא הניח וכו':

שהיה מכיר בכל עבודה זרה בעולם. ונראה לי אף על גב שדוד גם כן אמר "כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדוננו מכל האלקים" (תהלים קלה, ה), לא קשיא זה, דכך פירושו, כי גדול ה' בלי תכלית, ואדונינו – שהוא אדון לנו – מכל אלקים, שאילו אמר 'כי גדול ה' מכל אלקים' חס ושלום, וכי לא גדול הוא רק מכל אלקים, אבל אמר "כי גדול ה' ואדונינו מכל אלקים", וכך פירושו, "כי גדול ה'" בלי תכלית, "ואדונינו" כי הוא יתברך נקרא 'אדון' לפי שהוא אדון מנהיג את הנמצאות, ודבר זה אינו דבר עצמי לו, רק שם התאר, גם תאר זה הוא על כל האלקים, לפי שהוא מנהיג את ישראל בהנהגה שהיא על כל אלקים. אבל יתרו אמר "עתה ידעתי כי גדול ה'", שהוא שמו המיוחד, "מכל האלקים", שהיה מדמה אלהותו לומר שהוא גדול מהם, ואין ייחוס וערך לומר "כי גדול ה' מכל אלקים", אלא שיתרו נודע לו גדולתו מן עבודה זרה, שראה שאין מי שיעשה כמעשיו בכל עבודה זרה בעולם, ולא נודע לו מופת על זה אלא בערך עבודה זרה, ולפיכך היה אומר מה שנודע לו, כי לא נודע לו יותר מזה:
והרא"ם פירש דדוד ידע זה במופת שהוא גדול מכל אלקים, אבל יתרו לא נודע לו במופת כי גדול ה' מכל אלקים, אם כן מנא ידע, אם לא שהיה מכיר בכל עבודה זרה. ואין בזה ממש כלל, דגם אפשר לומר כי יתרו נודע לו במופת כאשר היה מתבונן במעשה ה', שהרי דוד גם כן אמר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלקים כל אשר חפץ עשה". אבל הפירוש שאמרנו הוא פירוש האמיתי ומדוקדק בכתוב, כי יתרו לא נודע לו במופת, דאם היה לו מופת לא הוי ליה לומר כלל "כי גדול ה' מכל אלקים", ולא כן אמר דוד כלל:
תדע דבאלה דברים רבה (ב, כז) אמרו יתרו נתן ממש בעבודה זרה, שאמר "כי גדול ה' מכל אלקים". והשתא וכי חס ושלום נתן דוד ממש בעבודה זרה, שהרי אמר "כי גדול ה' ואדונינו מכל אלקים", אלא כמו שאמרנו, כי דוד כך אמר "כי גדול ה'" בלי תכלית, "ואדונינו" שהוא אדון הבריות מנהיג אותם, והוא שם התאר, גם בתאר זה הוא גדול מעל כל אלקים, אבל כבוד עצמו הוא בלי תכלית. ואין בזה ממש בעבודה זרה, כיון שלא אמר רק "ואדונינו מכל האלקים", ואין באדנות ענין אלהות, ולא זכר אותו אצל אלהות לומר כי הוא באלוהותו יתברך יותר מאלקים, אבל יתרו אמר על שם המיוחד, וחס ושלום לומר כך, שאם היה נודע ליתרו במופת, לא אמר "כי גדול ה' מכל אלקים", ועל כרחך לאו במופת אמר, ואם כן מנא ידע, אלא 'שהיה מכיר בכל עבודה זרה בעולם':