פרשנות מצטטת על תהילים קלו:יז

למכה מלכים גדולים כנגד שרוג. כי אז התחילו האומות להתגרות זו בזו וע"כ נקרא שרוג כמה דאת אמר ישתרגו עלו על צוארי שהוא לשון ערבוב.

רואים עצמכם בגדולה וכבוד כו'. ויהיה פירוש דאל המקום, על מקום הזה, כלומר למעלה ולגדולה הזאת. וכן לד"א גם כן פירושו למעלה הזאת, אלא שלפירוש הראשון שפי' לב לדעת להכיר חסדי המקום שכל המעלות והגדולות והכבוד שלכם הם מן המקום, יהיה פירושו, מאחר שבאתם אל המדרגה הזאת להכיר שכל הצלחות שלך הם מן המקום ולא מידכם, ראוי שתשמרו את דברי הברית הזאת למען תצליחו בכל אשר תעשון. והלשון האחרון שפי' לב לדעת להשיג חכמת רבו, יהי' פירושו, אחר שבאתם אל המדרגה הזאת להשיג חכמתו ית', מעתה הוא מדקדק עמכם בשמירת המצות, לכן ראוי הוא שתשמרו את דברי הברית הזאת שהן מצותיו ית', למען תשכילו ולא תכשלו בכל אשר תעשון. כ' הרא"ם, אבל לא ידעתי איך יתוקן ההפסק של ויצא סיחון וגו' בין ותבאו אל המקום הזה ובין ושמרתם וגו', כיון שהם דבקים זה לזה. ונ"ל לפרש לפי פי' ראשון שפי' אתם רואים עצמכם בגדולה וכבוד והכרתם חסדי ה' למכה מלכים גדולים לסיחון ועוג מלכי האמורי כי לעולם חסדו (תהילים קל״ו:י״ז), לכן אל תבעטו וכו'. ולפי פי' אחרון ה"פ, מאחר שהגעתם אל המדרגה הזאת שתוכלו להשיג חכמתו ית' שהיא התורה והמצוה, ותוכלו ג"כ להשיג שכל הצלחתכם הם ע"י קיום התורה והמצות, עד שהכיתם את שני מלכי האמורי, לכן מעתה הוא מן הראוי שתשמרו וגו' כדי שתצליחו בכל אשר תעשו, ואם לאו לא תצליחו כי מעתה הוא מדקדק עמכם:

אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם – לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב שְׁמוֹ כִּי אֵין צֹרֶךְ, אֲבָל הִזְכִּיר סִיחוֹן וְעוֹג מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי בִּשְׁמוֹתָם, בַּעֲבוּר כִּי הָיוּ יְדוּעִים בִּגְבוּרָה וְלָהֶם שֵׁם בַּגּוֹיִם, לְהוֹדוֹת לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כִּי עָשָׂה עִמָּנוּ לְהַפְלִיא, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: ״לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדוֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ, וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ״ (תהלים קלו יז-כ). וּמִנְהַג הַכָּתוּב לְהַזְכִּיר שֵׁם גְּדוֹלֵי הַמְּלָכִים אֲשֶׁר יָרַשְׁנוּ אֶת אַרְצָם, כְּעִנְיָן שֶׁהִזְכִּיר בִּיהוֹשֻׁעַ חֲמֵשֶׁת מַלְכֵי הָאֱמוֹרִי: אֲדֹנִי צֶדֶק מֶלֶךְ יְרוּשָׁלַיִם, וְהוֹהָם מֶלֶךְ חֶבְרוֹן, וּפִרְאָם מֶלֶךְ יַרְמוּת, וְיָפִיעַ מֶלֶךְ לָכִישׁ, וּדְבִיר מֶלֶךְ עֶגְלוֹן (יהושע י ג), וְיוֹבָב מֶלֶךְ מָדוֹן וְיָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר (שם יא א), וּשְׁאָר הַמְּלָכִים הִזְכִּירָם בְּמִסְפָּר (שם יב ט-כד) לֹא בְּשֵׁמוֹת. וְאָמַר הַכָּתוּב ״וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם״ כִּי נִסְכְּמוּ כָּל עַמּוֹ עִם אֲדוֹנֵיהֶם בַּמֵּאוּן הַזֶּה: