פרשנות מצטטת על תהילים קלז:ח

והיתה ציצת נובל. כאילו אמר זה הציץ שיהיה נובל, כמו בת בבל השדודה (תהלים קל"ז ח'), או ציצת עלה נובל, והוא הנכון:

וּבָזֶה מְיֻשָּׁב מַה שֶּׁדָּרְשׁוּ (ויק״ר יג ה) ״אֶת הַגָּמָל״ זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז ה): ״בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְּשַׁלֶּם לָךְ גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ״. ״וְאֶת הַשָּׁפָן״ זוֹ מָדַי, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִיא, שֶׁמְּגַדֶּלֶת צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב כא): ״וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ״. ״אַרְנֶבֶת״ זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִיא. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס כַּד חֲזֵי לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קָאֵם עַל רַגְלוֹהִי וּמְבָרְכוֹ כוּ׳ (עיין יומא סט.). ״הַחֲזִיר״ זוֹ אֱדוֹם, שֶׁמַּפְרִיס פַּרְסָה, מַרְאֶה עַצְמוֹ כָּשֵׁר, וְגֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינוֹ מְגַדֵּל צַדִּיקִים אֶלָּא הוֹרְגָן כוּ׳. וְיֵשׁ לְהִתְפַּלֵּא עַל מִדְרָשׁ זֶה, מַה רָאָה עַל כָּכָה לְהוֹצִיא כָּל הַמִּקְרָאוֹת הָאֵלּוּ מִפְּשׁוּטָם. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְתָרֵץ אַרְבַּע לְשׁוֹנוֹת ״כִּי״ שֶׁהִזְכִּיר, שֶׁעָשָׂה מִן הַסִּימָן טָהֳרָה טַעַם עַל הַטֻּמְאָה. וּבְלִי סָפֵק שֶׁכַּוָּנַת הַפָּסוּק לִרְמוֹז עַל מִדַּת הַצְּבוּעִים שֶׁסִּימָן טָהֳרָה שֶׁלָּהֶם מוֹסִיף לָהֶם טֻמְאָה, וְזֶה לֹא יִצְדַּק בִּבְהֵמוֹת כְּלָל כִּי אִם בָּאָדָם. עַל כֵּן רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁכָּל הָאוֹכֵל מֵהֶם מְקַבֵּל טִבְעָם, כִּי הַדָּבָר הַנֶּאֱכָל יָשׁוּב לְטֶבַע הָאוֹכֵל. וְהֵבִיא רְאָיָה מִן הַמְּפֻרְסָם שֶׁכָּל אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת אֵלּוּ הָאוֹכְלִים מִן אַרְבָּעָה מִינִים אֵלּוּ, כֻּלָּם קִבְּלוּ טִבְעָם שֶׁהֵם מַרְאִים אֶת עַצְמָם כִּכְשֵׁרִים כְּאִלּוּ כַּוָּנָתָם לְהֵיטִיב לְיִשְׂרָאֵל, וְתוֹכָם רַע וָמַר כִּי כָּל מַחְשְׁבוֹתָם רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וְיִשְׂרָאֵל לֹא נִזְהֲרוּ מֵהֶם בִּרְאוֹתָם כִּי הֵם מְגַדְּלִים קְצָת צַדִּיקִים, וּבֶאֱמֶת שֶׁלְּצֹרֶךְ הֲנָאָתָם עָשׂוּ כֵן, וְתוֹכָם הָיוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל.

ואם גומלים. גם תחילת המעשה יקרא בלשון גמול וכן שגמלת לנו (תהלים קלז):