פרשנות מצטטת על תהילים קלז:ט

מפצו. שהוא משבר את הכל כמו ונפץ את עולליך (תהילים קל״ז:ט׳):

ונשל הברזל. נשמט הברזל מקתו והרג – הרי זה גולה, מן העץ המתבקע – אינו גולה, דכתיב ונשל הברזל, ויש אם למקרא – ונשל קרינן ^טובאור הענין, כי אופן הפלת הברזל על ההרוג יצוייר בשני אופנים, האחד הוא שנשמט הברזל מקתו [מהיד של קרדום], וגם שנסבך הגרזן בעץ המתבקע ומשם נפל [הגרזן], שזה הוי כח כחו, ולא כרש"י שהבקעת נפלה דלפי הפשט הכל אנשמט הברזל קאי וכ"פ הרמב"ם וס"ל לחכמים דכשהרג הברזל מכח כחו אינו חייב עליו וסמכו זה על הלשון ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו וס"ל יש אם למקרא, דהיינו שהברזל נעקר ישר ממקומו והרג, אבל אם נסבך הגרזן בעץ המתבקע ומשם נפל והרג אין מכוון לשון זה אלא צ"ל כמו ונישל, והיינו שאיך שהוא נישל חייב, ואחרי דקיי"ל יש אם למקרא ע"כ צריך לפרש כאופן הראשון, ועיקר הטעם משום כח כחו. ובזה יתבאר הדרשה הבאה מה נשילה הנאמר להלן מכה אף נשילה הנאמר כאן מכה, וכלומר שהברזל עצמו מכה מכת ראשון ולא ע"י בקעת העץ שהיא מכח שני של האדם, כמו ונשל את הגוים, שהוא בעצמו כביכול נושל אותם, וע' ברש"י בפסוק זה, ובתוי"ט האריך הרבה בזה, וכבר השיגו עליו יתר מפרשי המשנה.
וראיתי לנכון להעתיק לכאן דברי הריטב"א שנוחים ומתקבלים מאוד, וז"ל. דודאי אפילו לפי המקרא אין מקום לאל"ף בינתיים [עי' רש"י], ומדרש מסורת אינו אלא שניתן מקום לאדם לומר בין ונשל בקמ"ץ ובין ונישל בחיר"ק כמו ונפץ את עולליך (תהילים קל״ז:ט׳) ונקף סבכי היער (ישעיהו י׳:ל״ד) וכיוצא בהם, וכיון דאיכא למידרש ונישל בחירק דרשינן לי' מהכרעת הכתוב שלא נאמר ונשל הברזל מעצו דעלה סמכינן נמי השתא, אלא דההוא לאו הכרחה הוא לחודיה אלא שעושה הכרח במסורת לימוד ונשל הברזל בחיר"ק, ורבנן דאמרי יש אם למקרא ונשל קרינן משמע פועל עומד כפשוטו שהברזל מתנשל מן העץ שעומד בתוכה וכו', עכ"ל. ועוד האריך בזה, והחכם רוו"ה האריך הרבה מאוד בענין זה ולא מצאתי קורת רוח בדבריו. .
(מכות ז' ב')

דברו אל כל עדת בני ישראל קדושים תהי' כתב אמ"ו ז"ל בפ' ברכת המזון שלו ט"ו תיבות בזה הפסוק ע"ש בפירושו שהביא כמה וכמה ענינים מן ט"ו לפי דעתי שבא לגדור ערוה שם תמצא קדוש' שם י"ה הוא בין איש ואשה ולפי שהמשכן היה זווג לכן י"ה דברים יש שם עם בני שוהם וכן (ישעיה כו) ביה י"י צור עולמים וכן קרבנות. סוד שלש שנים ערלים ובשנה הרביעית קודש הילולים לי"י ידוע שג' קליפות הם. (יחזקאל א) ענן גדול ורוח סערה ואש מתלקחת הם לעולם בטומאתן והטיקלא שהיא קליפת נגה פעמים נכללת כולה בקדושה ופעמים כולה בטומאה פעמים חציה או רובה או מיעוטה בע"ש מן שש ומחצה או ט' וחצי זמן מנחה קטנה צריך להכין קליפת נגה להעלותה בקדושה בקריאת שמו"ת להוציא יקר מזולל שהם י"ס אשר באימא זול"ל בגימטריא ע"ג שהיא אימא י' אתוון דיליה עם שם של ס"ג שהוא באימא לקבל זה חנ"ה ופנינה ח' על בינה ח' לספירות נ' שערים מתפשטין מינה ה' עד הוד מתפשטא ה' עילאה של שם ופנינה לקבל קליפת נגה שהיא לקבל אימא עיין לקמן פרשת בהעלותך ובמדה זו בחוץ נאחד עוג ובתוספת ו' נקרא ה"פליט בגימטריא קד"ל לקבל ערפו של משה ולא שלט משה בו רק בסיוע אבהן מן חסדים של אבא ששמש את אברהם וכן סיחו"ן בגי' קד"ל לקבל ערפו של אהרן ושניהם ניצולו במבול בזכותו של משה והנה קליפה זו נקראת זוללה זוללה מן ה' והיא זוללה כפועל כטעם (משלי ל) אכלה ומחתה פיה (שם) ושפחה כי תירש ועל קליפה זו נאמר בזוהר נחש דפרח באוירא שרי בחבורא וסיים בפירודא הנחש הזה הוא הטיקלא קליפת נגה כי כשהיא רוצה לעלות שאר הקליפות מתחברות עמה ובזמן שג' קליפות מבקשין להדביק בטיקלא להיכלל גם הם בקדושה נפקא שלהוביתא מעולם היצירה בסוד ס' פולסי דנורא והן נופלות לנוקבא דתהומא רבה כדכתיב שברת ראשי תנינים על המים וברחיצת במים חמים בע"ש היא עזר להביא שלהוביתא דאשא לרחוץ קליפת נגה מן הקליפות הקשות אז יאמר (ישעיה ד) והיה הנשאר בציון (שם) אם רחץ י"י את צואת וגו' אל תקרי אם אלא אם לכן בשנה רביעית קודש הילולים לי"י כי נכנסת בקדושה וכן אתמר עליה (תהלים קלז) אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע ניצוצות טהורות שבו יבואו לקדושה:

וזה כל פרי. הטוב לו להסיר חטאתו אם ישים כל אבני מזבחות במותיו כאבני גיר מנופצות מדוקרות וכן (תהילים קל״ז:ט׳) ונפץ את עולליך וכן (ירמיהו י״ג:י״ד) ונפצתים איש אל אחיו, גיר מין צבע הוא:

ויפצפצני. לשון נשבר לשברים הרבה בחבטה רבה כמו ונפצתם איש אל אחיו (ירמיה יד) ונפץ עולליך אל הסלע (תהילים קל״ז:ט׳):

ונפצתים איש אל אחיו. אכה זה על זה עד שישברו חתיכות דקות כמו ככלי יוצר תנפצם (תהלים ב) ונפץ את עולליך (שם קלז) וכן כל ניפוץ שבמקרא: