פרשנות מצטטת על תהילים קלח:ד

רש"י ד"ה וזרח משעיר למו, שפתח לבני עשו שיקבלו את התורה... הופיע מהר פארן, שהלך שם ופתח לבני ישמעאל שיקבלוה, ולא רצו. ע"כ. והנה רש"י משנה כאן מדברי מקורו שהוא הספרי, כי שם מדובר במפורש שלא על בני עשו וישמעאל בלבד נגלה הקב"ה "אלא על כל האומות", ובהמשך "...לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר ודפק על פתחה, אם ירצו ויקבלו את התורה" וכו'. וראיית הספרי היא מתהלים (קלח, ד) "יודוך ה' כל מלכי ארץ, כי שמעו אמרי פיך". וצריך עיון. ועוד: השאלה מה היו תולדות ישראל ותולדות האנושות, אילו אמנם קיבלה אומה אחרת תורת ה' זו, נראית ספקולציה ריקה. האם באמת ובתמים האפשרות היתה קיימת, האם חופש הבחירה של האומות בדבר היה מלא? (פ' וזאת־הברכה תש"ן) על שאלה זו משיב המהר"ל ב"חידושי אגדות" על מסכת עבודה זרה (ב ע"ב), זו לשונו: "כי התורה היא מצד ה' יתברך, לכך היא שייכת לכל, כי התורה היא החכמה העליונה ושייכת לכל האומות, רק מצד המקבל שייכת לישראל דווקא, אבל מצד התורה עצמה - אין גבול אליה, והיא מונחת לפני הכל... אם יש כאן מקבל". ובספרו "גבורות ה'" (פרק עב) כתב: "הבעל חי ממאן לקבל השכל מצד שאין הכנה לו לזה, ולא נמצא הכנה באומות לתורה, כי אם בישראל שיש להם הכנה". וראה דבריו בספר "תפארת ישראל" (פרק א ד"ה בפרק קמא דעבודה זרה).

אנכי ה' אלהיך. מאי דבור הוא זה ומה מצוה ומה אזהרה היא זו. וי"ל אנכי ה' אלהיך ואני מצוך שתדעו ידיעה ברורה כי הוא הבורא וכי אני הוא המצוה כל המצות ונאמן ליפרע הטוב והרע וידיעת השם שחייב אדם לדעת שהוא הבורא יתברך וית'. ורבי תנחומא דורש לפי שנגליתי עליכם בים כגבור ואיש מלחמה וביום מתן תורה כזקן מלא רחמים אל תחשבו ששתי רשויות הן אלא אנכי ואין עוד אחר. ד"א לפי שכשנגלה הקב"ה ביום מתן תורה נגלה ברבותים אלפי שנאן והיו ישראל מעמידין זה לזה אמר להם הבורא אנכי ה' אני יחיד וגם פתח להם שבעה רקיעים והראה להם שהוא יחיד הה"ד אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ולכך נאמ' אנכי ולא יהיה לך בל' צווי ליחיד כדי ללמד סניגוריא לישראל במעשה העגל כדפרש"י שאמר משה באותו מעשה ואל תענשהו כי לי לבדי הזהרת לא יהיה לך ולא אמרת לא יהיה לכם. ועוד נאמר במדרש שלכך נאמרו כלם בלשון יחיד מפני שצפה הקב"ה שיחידים עתידים לבטל אותם מיכה מבטל אנכי. ירבעם מבטל לא יהיה לך. צלפחד זכור. יואב לא תרצח. אמנון לא תנאף. עכן לא תגנוב. ציבה לא תענה. אחאב לא תחמוד. לכך נאמרו כולן בלשון יחיד. ד"א אנכי ה' אלהיך בשעת מתן תורה היה הקול יוצא מן המזרח וישראל שומעין ובאים לקבל התורה באו למזרח הולך למערב באו למערב הולך לצפון באו לצפון הולך לדרום באו לדרום בא להם מן השמים שנאמר מן השמים השמיעך את קולו והיו ישראל אומ' והחכמה מאין תמצא תהום אמר לא בי הוא התחילו ישראל שומעין מארבע רוחות העולם ומשמים וארץ אומרים שמא חס ושלום רשויות הרבה הן לכך כתב אנכי ה' כל מה שאתם שומעים אינו בא אלא מאתי ומן אל"ף דאנכי עד כ"ף דלרעך יש תרי"ג אותיות כנגד תרי"ג מצות. ובפ"ק דקידושין אמרינן בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לעצמו הוא דורש כיון ששמעו כבד את אביך ואת אמך הודו על הראשונות זש"ה יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך ועוד כתיב ראש דברך אמת ולא סוף דברך אלא מסוף דברך הודו שראש דברך אמת:

אנכי וגו׳. דרש עולא רבה, מאי דכתיב (תהילים קל״ח:ד׳) יודוך ה׳ כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אלהים אחרים, אמרו עובדי אלילים לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו לדברות הראשונות ^ודכש"כ שחייב אדם בכבודו שאף הוא שותף בבריאתו כאביו ואמו.
(נדה ל"א א'] וחייו ומותו מסורים בידו, ובסוגיא כאן באה דרשה זו נסמכת עוד על פסוק אחד. .
(קדושין ל"א א׳)