וָ֭אֹמַר אַךְ־חֹ֣שֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי וְ֝לַ֗יְלָה א֣וֹר בַּעֲדֵֽנִי׃
בן יהוידע
אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר. נראה לי בס"ד כי דוד המלך ע"ה אמר וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי (תהלים קלט, יא) ואמרו בגמרא (פסחים ב:) הכי קאמר דוד 'עולם הזה שהוא דומה לְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי', נמצא דוד המלך ע"ה מצפה היה לאור להתחבר עמו.
ופרשתי בס"ד לכך אמר דוד המלך ע"ה דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה (תהלים כג, ה) ואמר אביי שמע מינה כסא דברכתא דדויד לעתיד מחזיק רכ"א לוגין 'רְוָיָה' [221] בגימטריא הכי הוי (יומא עו.). ויש סוד עמוק ברכ"א לוגין הנזכרים שהוא מספר אר"ך אורות והיינו דָּוִד מספרו י"ד ועם מספר אוֹר עולה רכ"א [207+14 =221] לכך אמר 'אוֹר בַּעֲדֵנִי' שהוא מצפה לאור.
והנה אם תסדוק ותחתוך כל אות מאותיות 'חָמֵץ' בפני עצמו לשתים יהיה מזה אותיות ד"ד כ"כ מ"ה מ"ה, והיינו כי לעתיד הבטיח הקב"ה את כנסת ישראל וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב). וכתבתי בס"ד שנזכה להבטחה זו של 'כַּדְכֹד' על ידי הענוה שתהיה אצלינו מבית ומחוץ שיהיה האדם דך מבפנים ודך מבחוץ ועל ידי כך נזכה להבטחת 'כַּדְכֹד' בזכות דך ודך שהיא ענוה שלימה.
וכל זאת הענוה היא בדברים הגשמיים שיהיה האדם דך מבחוץ ודך מבפנים אך צריך עוד ענוה שלימה מבית ומחוץ בדברים הנפשיים גם כן ועל זה ירמוז אות צד"י שמספרו תשעים שהוא מספר מ"ה ומ"ה שיהיה האדם מה מבפנים ומה מבחוץ, ובזה תבא הגאולה מאות צד"י דמנצפ"ך שהוא כתשע מאות שהם עשרה מ"ה מבפנים ועשרה מ"ה מבחוץ כנגד עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים שבגוף הנזכרים בדברי רבותינו ז"ל (נדרים לב:).
וזהו שאמרו אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כשיתחבר אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר הוא 'דָּוִד', בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ 'בּוֹדְקִין' לשון בדק שסודקין אותיות 'חָמֵץ' לשני חלוקות שבזה יהיה תיבות 'כַּדְכֹד' ותיבות 'מ"ה מ"ה' שהם ענוה שלימה בדברים הגופנים מבית ומחוץ שהם 'דך ודך' וענוה שלימה בדברים הנפשיים מבית ומחוץ שהם 'מ"ה ומ"ה'. ובדיקה זו תהיה לְאוֹר הַנֵּר שהוא מספר שלשה יחודים שהם הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י הוי"ה אלקי"ם שעולים מספר 'נֵּר' [26+21+26+65+26+86=250].
ופרשתי בס"ד לכך אמר דוד המלך ע"ה דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה (תהלים כג, ה) ואמר אביי שמע מינה כסא דברכתא דדויד לעתיד מחזיק רכ"א לוגין 'רְוָיָה' [221] בגימטריא הכי הוי (יומא עו.). ויש סוד עמוק ברכ"א לוגין הנזכרים שהוא מספר אר"ך אורות והיינו דָּוִד מספרו י"ד ועם מספר אוֹר עולה רכ"א [207+14 =221] לכך אמר 'אוֹר בַּעֲדֵנִי' שהוא מצפה לאור.
והנה אם תסדוק ותחתוך כל אות מאותיות 'חָמֵץ' בפני עצמו לשתים יהיה מזה אותיות ד"ד כ"כ מ"ה מ"ה, והיינו כי לעתיד הבטיח הקב"ה את כנסת ישראל וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ (ישעיה נד, יב). וכתבתי בס"ד שנזכה להבטחה זו של 'כַּדְכֹד' על ידי הענוה שתהיה אצלינו מבית ומחוץ שיהיה האדם דך מבפנים ודך מבחוץ ועל ידי כך נזכה להבטחת 'כַּדְכֹד' בזכות דך ודך שהיא ענוה שלימה.
וכל זאת הענוה היא בדברים הגשמיים שיהיה האדם דך מבחוץ ודך מבפנים אך צריך עוד ענוה שלימה מבית ומחוץ בדברים הנפשיים גם כן ועל זה ירמוז אות צד"י שמספרו תשעים שהוא מספר מ"ה ומ"ה שיהיה האדם מה מבפנים ומה מבחוץ, ובזה תבא הגאולה מאות צד"י דמנצפ"ך שהוא כתשע מאות שהם עשרה מ"ה מבפנים ועשרה מ"ה מבחוץ כנגד עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים שבגוף הנזכרים בדברי רבותינו ז"ל (נדרים לב:).
וזהו שאמרו אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר כשיתחבר אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר הוא 'דָּוִד', בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ 'בּוֹדְקִין' לשון בדק שסודקין אותיות 'חָמֵץ' לשני חלוקות שבזה יהיה תיבות 'כַּדְכֹד' ותיבות 'מ"ה מ"ה' שהם ענוה שלימה בדברים הגופנים מבית ומחוץ שהם 'דך ודך' וענוה שלימה בדברים הנפשיים מבית ומחוץ שהם 'מ"ה ומ"ה'. ובדיקה זו תהיה לְאוֹר הַנֵּר שהוא מספר שלשה יחודים שהם הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י הוי"ה אלקי"ם שעולים מספר 'נֵּר' [26+21+26+65+26+86=250].
משנת ארץ ישראל
לפני בעל מלאכת שלמה עמד הנוסח "ולא מן הרעפים", נוסח שיש לו שריד רק בעדי הנוסח המשניים שבידינו84דנ, דש, מ, קא. , ובעל תוספות יום טוב מעיר שאינו במשנה אך נמצא במשנה שבתלמוד הבבלי. פרשן זה מסתייג מן הנוסח וטוען שרוב הראשונים לא גרסוהו, אך גרסה זו נרמזת אולי בדברי אחדים מהם85ראו תוספות יום טוב ומלאכת שלמה. בפִסקה אחת מהלכות ארץ ישראל שמן הגניזה נאמר "רעפים אלו האבנים" (מרגליות, הלכות ארץ ישראל, עמ' מג). פירוש זה בלתי אפשרי, שהרי האבנים נזכרו לעיל כדבר בפני עצמו. עמד על כך תא-שמע (בהערותיו למרגליות שם, עמ' נד), ופירש שלא היו למחבר הלכות ארץ ישראל רעפים במשנה כבנוסחאות שהבאנו, אלא פירש רק את הרעפים להלן או את המשנה במנחות פ"ה מ"ט המזכירה אף היא את הרעפים. מכל מקום פירוש זה, שרעפים הם אבנים, אינו סביר, וייתכן שפנקס הלכה פרטי זה נכתב על ידי אדם פרטי שאיננו בקי. פירושים תמוהים אחרים מצויים בהמשך הקטע, ראו תא-שמע, שם, עמ' נה. . הייתה שיטה של הוצאת אש מרעפים, והיא נזכרת במדרש אחד המתאר את אדם הראשון: "כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החושך ממשמש ובא, ונתירא אדם הראשון, שנאמר (תהלים קלט) 'ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדני', אותו שכתוב בו 'הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב' בא להזדווג לי. מה עשה הקב"ה זימן לו שני רעפים, והקישן זה לזה ויצא מהן אור ובירך עליה"86בראשית רבה, יא ב, עמ' 89 וסדרת מקבילות, אך בכולן אותו מדרש. . דומה שהמדרש בא לתאר שיטה פרימיטיבית להדלקת אש, ולא את הדרך הרגילה.