אֽוֹדְךָ֗ עַ֤ל כִּ֥י נוֹרָא֗וֹת נִ֫פְלֵ֥יתִי נִפְלָאִ֥ים מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝נַפְשִׁ֗י יֹדַ֥עַת מְאֹֽד׃
רמב"ן
בְּשֵׁם הָאֵל הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. אַתְחִיל לִכְתֹּב חִדּוּשִׁים בְּפֵרוּשׁ הַתּוֹרָה. בְּאֵימָה בְּיִרְאָה בִּרְתֵת בְּזִיעַ בְּמוֹרָא. מִתְפַּלֵּל וּמִתְוַדֶּה בְּלֵב נִדְכֶּה וְנֶפֶשׁ שְׁבוּרָה. שׁוֹאֵל סְלִיחָה מְבַקֵּשׁ מְחִילָה וְכַפָּרָה. בְּקִידָה בִּבְרִיכָה בְּהִשְׁתַּחֲוָיָה. עַד שֶׁיִּתְפַּקְּקוּ כָּל חֻלְיוֹת שֶׁבַּשִּׁדְרָה. וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד יְדִיעָה בְּרוּרָה. שֶׁאֵין בֵּיצַת הַנְּמָלָה כְּנֶגֶד הַגַּלְגַּל הָעֶלְיוֹן צְעִירָה. כַּאֲשֶׁר חָכְמָתִי קְטַנָּה וְדַעְתִּי קְצָרָה כְּנֶגֶד סִתְרֵי תּוֹרָה. הַצְּפוּנִים בְּבֵיתָהּ הַטְּמוּנִים בְּחַדְרָהּ. כִּי כָל יְקָר וְכָל פֶּלֶא. כָּל סוֹד עָמֹק וְכָל חָכְמָה מְפֹאָרָה. כָּמוּס עִמָּהּ חָתוּם בְּאוֹצָרָהּ. בְּרֶמֶז בְּדִבּוּר בִּכְתִיבָה וּבַאֲמִירָה. כַּאֲשֶׁר אָמַר הַנָּבִיא הַמְפֹאָר בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת וְהָעֲטָרָה. מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וּנְעִים הַזְּמִירָה. לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ. רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד. וְנֶאֱמַר פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי.
כלי יקר
דֶּרֶךְ א׳, עַל כָּל מִצְוֹת הַתּוֹרָה. שֶׁיֵּשׁ בְּכָל מִצְוָה שְׁנֵי בְּחִינוֹת: הָאַחַת הִיא הָעֲשִׂיָּה עַצְמָהּ, לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה בְּפֹעַל, הַשְּׁנִיָּה הִיא כַּוָּנַת הַמִּצְוָה, לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הֶעֱלִים ה׳ מִן הָאֻמּוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה יד): ״סוֹד ה׳ לִירֵאָיו״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (שם קמז כ): ״לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם״, כִּי הֶעֱלִים ה׳ מִן הָאֻמּוֹת סוֹדוֹת הַתּוֹרָה וּמְסָרָם לְיִשְׂרָאֵל. עַל כֵּן אָמַר: ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, כִּי אִם יַעֲלֶה עַל לְבָבְךָ לוֹמַר: אֵיךְ אֶעֱשֶׂה הַמִּצְוָה בְּלֹא כַּוָּנָה כַּחֲמוֹר נוֹשֵׂא סְפָרִים, עַל זֶה אָמַר, אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא ״לֹא נִפְלֵאת הִיא מִמְּךָ״, כִּי אִם נִפְלָאִים מַעֲשֵׂה ה׳ מִן הָאֻמּוֹת, אֲבָל לֹא מִמְּךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שם קלט יד): ״נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד״, כִּי הַלֻּחוֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים הֵמָּה וְנִפְלָאִים בֶּאֱמֶת מִן הָאֻמּוֹת, אֲבָל נַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד, כִּי שָׁמַעְתָּ תְּפִלָּתִי, ״אַל תַּסְתֵּר מִמֶּנִּי מִצְוֹתֶיךָ״ (שם קיט יט), הַנֶּאֱמָר עַל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה. וְעַל הָעֲשִׂיָּה בְּפֹעַל אָמַר: ״וְלֹא רְחוֹקָה הִיא״, לֹא מִמְּךָ לְבַד אֶלָּא מִן כָּל הָאֻמּוֹת אֵינָן רְחוֹקִים, כִּי לֹא צִוָּה ה׳ לְךָ לְהָבִיא מִמֶּרְחָק אֵיזוֹ מִצְוָה, כִּי בַּקָּרְבָּנוֹת אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ויק״ר כז ו) שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא הִטְרַחְתִּי עָלֶיךָ לְהָבִיא קָרְבָּן מִן הַמִּינִים שֶׁאֵינָן בִּרְשׁוּתְךָ, כִּי אִם מִן בָּקָר וְצֹאן שֶׁבִּרְשׁוּתְךָ כוּ׳, וּמֵהֶם תַּקִּישׁ אֶל כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁלֹּא צִוָּה לְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָבִיא מִמֶּרְחָק אֵיזוֹ דָּבָר לְמִצְוָה כִּי אִם בִּדְבָרִים הַמְּצוּיִין אֶצְלְךָ.
מקור מים חיים
ברם עיקר שורש הדברים הללו מצאתי בספר חרדים בחתימת הספר קרוב לסופו [קודם ד"ה אמר הנביא] שכתב שם וז"ל כבר ידעת מ"ש בזוהר בת קול יוצא בכל יום ומכרזת שובו בנים שובבים וב"ק יוצא מהר חורב בכל יום ויום אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וקשה למי מכריזין הלא ודאי אין אנו שומעים כלום, אלא ודאי אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי כדאיתא במגילה ד"ג ע"א, ה"נ אע"ג דהוא לא שמע מזליה שמע כדכתיב (תהילים קל״ט:י״ד) נפלאים מעשיך לשון כיסוי כמו כי יפלא ממך דבר (בפ' שופטים) אפילו הכי ונפשי יודעת מאוד וזהו לפעמים מתעורר באדם רוח טהרה מקול הקורא לאוזן נשמתו ומ"מ לא יזכה לזה רק השומע קול המוכיח והיינו דכתיב (פ' עקב) והיה אם שמוע תשמע כלומר אם תשמע למוכיח באוזן בשר תזכה לשמוע באוזן הלב כרוז מלכו של עולם כו' ע"ש עוד מזה.