חָקְרֵ֣נִי אֵ֭ל וְדַ֣ע לְבָבִ֑י בְּ֝חָנֵ֗נִי וְדַ֣ע שַׂרְעַפָּֽי׃
אבן עזרא
הגיגי - כפול העי"ן כי מן הגא הוא כמו זנוניה ואמר לשם בינה, כדרך בן אדם וככה ודע לבבי, גם האזינה והטעם שיתברר לכל כי אין ספק כי הכל ידע, ואין לו צורך לאזנים כדרך הנוטע אזן הלא ישמע.
ביאור הרד"ל
(ב) לידע את לבו אם יכול לעמוד ולשמור כו' כל מצותי' כו'. תפס לשון הכתוב בנסיון [דברים ח] לנסותך לדעת אשר בלבבך התשמר מצותיו אם לא, והנה כבר פי' בתנחומא ס"פ וירא שאמר אברהם לפני הקב"ה רבה"ע אדם מנסה לחבירו שאינו יודע מה בלבו אבל אתה שאתה יודע מה הלבבות וכליות יועצות אתה צריך לעשות בי כך (בתמיה) א"ל כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, ור"ל כמ"ש בפסיקתא דבאחד לחדש השביעי (בסופה) א"ל הקב"ה שהייתי מבקש ליודעך בעולם שלא על חנם בחרתי בך שנא' כי עתה ידעתי (וכן באגדה דבראשית כאן ר"פ נ"ה אמרו נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה שתתקשט (תראה אמיתית) מדה"ד בעולם כו' שאם יאמר לך אדם למי שהוא רוצה כו' יכול אתה לעשות כמו שעשה אברהם כו', ובאדר"ן פל"ג כדי שכשיבא א"א ליטול שכרו יהיו המלאכים (כ"ה בנ"י ובהגהות ת"י הגיה עו"ג והגר"א הגיה הכל,) אומרים יותר מכולם שוה א"א ליטול שכרו שנא' לך אכול בשמחה לחמך וגו' (ור"ל מסיפי' כי כבר רצה האלקים את מעשיך, שלא יהיה עוד מערער ומקטרג על מעשיך (ובאגדה דבמדבר פי"ז דרשוהו לענין שלא ינסהו עוד, ועיין בקה"ר פ"ט) וכן בזהר וירא במדה"נ [קו.] דהא כל עובדוי דב"נ אתגלי קמי' אלא שלא לתת פ"פ לב"א כו', והוא כדברי הגאון שהביא הראב"ע ידעתי כמו הודעתי להראות צדקתו לב"א, וכן פי' הרמב"ם במורה ח"ג פכ"ד בנסיון המן וש"מ (אבל בעקדה מפני שהי' יודע מזה רק ה' (והיא קושית ראב"ע כאן על הגאון), לכן פי' שידעו כל ב"א גבול יראת ה' מה היא, וצ"ל לדבריו שעל מאמיני התורה וסיפוריה הוא שאמר ידעתי, וכי"ב כ' הר"ש פרחון בערוך שלו ע' נסה ע"ש באורך), והרמב"ן בתה"א שער הגמול [צ"ב בד"ו] ביאר בארוכה וכן בפי' התורה פ' העקדה ובפ' בשלח פ' המן ובפ' ראה פ' נביא השקר בקצרה שהנסיון הוא מצד המנוסה להרבות שכרו על המעשה בפועל ע"י טורח ועמל שהוא כפול ומכופל ממה שיש בו בכח (כי עיקר השכר הוא על הפעולה כמ"ש כי יש שכר לפעולתכם [ד"ה ב טו] וכן בכמ"א) וכי"ב אמרו באגדה דשמות פל"א אשרי אדם שעומד בנסיונו כו' ואם עמד כו' נוטל כו' בעה"ז והקרן קיימת לו לעה"ב כו' נוטל כפליים כו' מאיוב כו' ושילם לו בכפליים כו' ואפשר ז"ש באגדה דבראשית גדלו כנס של ספינה (וכן במכילתא ס"פ יתרו ע"פ בעבור נסות אתכם), וכן בזהר [קמ.] אמרו ארים דגלא דילי' בכל עלמא כו', שהכוונה שהעלהו בזה הנסיון למעלה גדולה ביותר שזכה עתה בשכרו, (וגם לדבריו פי' ידעתי הודעתי וכ"כ שם [בפסוק כי עתה ידעתי] נודעה עתה במעשה עכ"ל), ולדברי כלם קשה נסיון של חזקי' שכתוב [ד"ה ב ל"ב] וכן במליצי שרי בבל וגו' עזבו האלקים לנסותו לדעת כל בלבבו, שר"ל שלא עמד בנסיון, וא"כ למה היה הנסיון, והרמב"ן בתה"א הרגיש בזה ופי' שאין זה לנסיון לבקש ממנו דבר (על ידו) אלא עזבו ולא סייעו כאשר עשה לו עד עתה בסנחריב וברפואת חליו ע"ש, אבל לא ביאר פי' לשון נסיון על פי זה, ומלשון הפר"א כאן לידע את לבבו, ולא הזכיר בלשונו שידעו אחרים, נ"ל שכוונתו שידע אברהם בעצמו (וכן זרעו אחריו לדורות ע"י כן, שכל מעשי אבות סימן להם) את לבבו, שנתן ה' כח בלב מבין לעמוד בכל מיני נסיונות שבעולם בפועל בשמירת כל המצות אף בדבר גדול כזה[א]וזהו חסד ה' לידע האדם את לבו, ולא יפול לב אדם עליו, בהסתת היצה"ר בהגיע לידו קיום עניני מצוה בטורר ועמל גדול, לכתותו שאין בכח האדם לעמוד בכי"ב וכענין אלמלי נגדוהו כו' כי באמת כבר נתן ה' הממשלה לאדם כמ"ש ואתה תמשל בו, והוא ע"י עזר וסיוע אלקי כמ"ש בסוכה [נב.] שיצרו של אדם מתחדש ומתגבר עליו בכל יום והקב"ה עוזרו ולא יעזבנו בידו (ופי' ז"ל שזהו כוונת הברכה אוזר ישראל בגבורה, להלחם על יצה"ר), וז"ש שם לצדיקים נדמה להם כהר כו' ובוכים כו' וא"ל הקב"ה גם בעיני יפלא כו':, ובפרט לאברהם איש החסד היה זה נסיון שלא הרהר אחר הקב"ה בציווי זה שהוא דין גמור, ויהיה פי' ידעתי דאברהם הודעתי לכל כח יראת אלקים שבלבבך וילמדו ממך (והוא כעין מש"ל בשם הרמב"ם במורה), ומ"ש לדעת הישכם אוהבים את ה"א בכל לבבכם ובכל נפשכם [דברים יג] וכן לדעת את אשר בלבבך התשמור מצותיו אם לא [שם ח] וכן מ"ש [שופטים ג] לנסות בם את ישראל השומרים הם וגו' מתיישב בפשיטות כן, לדעת ישראל עצמם את לבבם עד היכן יש כח בידם להתגבר על יצרם, ועי"כ יתברר להם אמיתת לבבם (ונסיון ובחינה הן שמות משתתפים וכמו הבחינה לזהב ולכסף מגלה להוציא הפסולת מהם, כן ע"י הנסיון יתגלה אם עוד יש פסולת טמון בלבבם, וכמו שהתלוננו על המן המתלוננים ונפשנו קצה וגו' ונענשו, והנשארים ידעו את לבבם והוסיפו אומץ ביראת ה' לשמור מצותיו), ויתיישב מעתה בסיון חזקי' שלא עמד בו, שהכוונה היה מצד המנוסה, שידע את לבבו כי נחלש כחו הטוב (מחטאו ברפואתו שגבה לבו כמ"ש הרמב"ן בתה"א שם ע"ש), וע"י כן שב בתשובה והוסיף כח וגבורה בלבבו (וי"ל שז"ש [מלכים ב כ, וישעי' לט] כשא"ל ישעי' לחזקי' גזרת ה' עליו בזה, טוב דבר ה' אשר דברת שהבין טובת ה' עמו בדבר הזה שהאיר עיניו לידע את לבבו, וז"ש [מלכים שם] אח"כ ויתר דברי חזקי' וכל גבורתו, היינו מה שאח"ז הוסיף גבורה בנפשו לעבוד ה' בכל לבבו), ויתפרש ג"כ מ"ש דוד [תהלים קלט] חקרני א' ודע לבבי בחנני ודע שרעפי (ומקרא זה לא הזכירוהו המפרשים הנ"ל), שהכוונה על מ"ש בתרי' אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם, שאם דרך עצב של יצה"ר (כמ"ש בתמורה [טז.] לבלתי עצבי, שלא יעצבני יצה"ר) בי אז תנחני בדרך עולם, תקן דרכי לטוב (כתרגומו דברני באורח תריצי עלמא), ע"י זה שתודיעני במעשה הנסיון את לבי (ועיין בסנהדרין [קז.] שחשב דוד שלבבו שלם כמו ג' אבות וביקש שיאמרו אלקי דוד והודיעו ע"י הנסיון שאינו כן, ועמש"ל בזה פ' מ"ז), ולשון ודע לבבי ודע שרעפי, אין פירושו לשון עתיד שע"י החקירה ובחינה יוודע לך, אלא הוא תפלה שאל יעזבהו בטעות לבבו אלא יחקרהו כפי שידוע לו לה' תמיד לבבו כן יעשה לו, ואם דרך עצב כו' (וידיעה זו כענין וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים. שפי' השגחת רצון ורחמים ערמב"ן שם):