פרשנות מצטטת על תהילים קמא:ב

וְהִנְנִי מוֹסִיף עַל דְּבָרָיו לְהָבִיא עַל זֶה רְאָיוֹת בְּרִיאוֹת וְטוֹבוֹת, כִּי מִתְּחִלָּה אָמַר ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״, אֵין כָּאן שׁוּם אַזְהָרָה לְלָאו כִּי אִם עֲשֵׂה, וּבַשֵּׁנִי נֶאֱמַר לָאו וַעֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה״, תּוּקַד בּוֹ – עֲשֵׂה, לֹא תִכְבֶּה – לֹא תַעֲשֶׂה, וּבַשְּׁלִישִׁי נֶאֱמַר גַּם כֵּן לָאו וַעֲשֵׂה, וְהוֹסִיף בּוֹ עִנְיַן הַתְּמִידוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה״. וְכָל זֶה לֹא נִכְתַּב עַל צַד הַקְּרִי כִּי אִם לְכַוָּנָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה, וְזֶה לְפִי שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית רְשׁוּת וְאֵינָהּ חוֹבָה, עַל כֵּן לֹא נֶאֱמַר בָּהּ שׁוּם לָאו, וַאֲפִלּוּ הָעֲשֵׂה אֵינוֹ עֲשֵׂה גָּמוּר, כִּי אֵין צִוּוּי אֶל הָאֵשׁ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר ״וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ״. וּתְפִלַּת שַׁחֲרִית חוֹבָה וְאָסוּר לְבַטְּלָהּ, עַל כֵּן הוֹסִיף לָאו דְּ״לֹא תִכְבֶּה״. וּתְפִלַּת הַמִּנְחָה נוֹסָף עַל לָאו דְּ״לֹא תִכְבֶּה״ אָמַר ״אֵשׁ תָּמִיד״, הַמּוֹרֶה עַל הַתְּמִידוּת, שֶׁלֹּא יִבְטַל עַל יְדֵי שׁוּם עֵסֶק בָּעוֹלָם, כִּדְמַסִּיק בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (ו:): אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה שֶׁכֵּן אֵלִיָּהוּ לֹא נַעֲנָה כִּי אִם בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה כוּ׳, רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמא ב) ״תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב״. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: אַף בִּתְפִלַּת שַׁחֲרִית, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ה ד): ״ה׳ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ וַאֲצַפֶּה״. הִנְּךָ רוֹאֶה שֶׁלְּשׁוֹן תָּמִיד וּלְשׁוֹן לְעוֹלָם מוֹרִים עַל הַזְּרִיזוּת וְהַתְּמִידוּת בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה, עַל כֵּן נֶאֱמַר כָּאן ״אֵשׁ תָּמִיד״, וּלְהַלָּן אָמְרוּ: לְעוֹלָם יִזָּהֵר אָדָם כוּ׳.

רַבִּי יוֹחָנָן מוֹסִיף לִתֵּן זְמַן לַמִּנְחָה, אַף אִם נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מִכָּל מָקוֹם יִזָּהֵר לְשַׁלֵּם הַתְּפִלָּה בְּעַרְבִית הַסְּמוּכָה לָהּ, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: אַף בִּתְפִלַּת עַרְבִית, רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה נִזְהָר לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה אַף בְּעַרְבִית, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מַשְׂאַת כַּפַּי מִנְחַת עָרֶב״, וְקָשֶׁה לָמָּה קָרָא לְעַרְבִית מִנְחָה, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמְּדַבֵּר בְּמִי שֶׁשָּׁכַח לְהִתְפַּלֵּל מִנְחָה שֶׁמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, מִתְּחִלָּה עַרְבִית וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמֵי מִנְחָה, לְכָךְ נֶאֱמַר עַל תְּפִלַּת עַרְבִית ״תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ״, זוֹ תְּפִלַּת עַרְבִית הַבָּאָה בִּשְׁעַת הַקְרָבַת הַקְּטֹרֶת בֵּין הָעַרְבַּיִם, דְּהַיְנוּ בִּשְׁעַת הַעֲלָאַת הַנֵּרוֹת, וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל אַחַת לַמִּנְחָה, הוּא שֶׁקְּרָאָהּ ״מִנְחַת עָרֶב״.

ובזה נפרש תהלים קמ"א תכון תפלתי קטרת לפניך וש"ה א' צרור המו"ר דודי לי בין שדי ילין חלוקת דר"מ והר"א ז"ל בפ"א מכלי מקדש ידוע כי הר"מ סובר מור הנאמר השמן המשחה ובקטורת הוא דם חיה מתייבש בצווארה עא"ח רי"ז ומה שטען הר"א ז"ל למלאכת שמים דבר טמא בתר השתא אזלינן ועפרא היה כמ"ש הכ"מ והוא הנקרא מוס"ק ובקטרת חלבנה שריחה רע כמ"ש חז"ל בכריתות ט' אר"ש חסיד"א כל תענית שאין בהם פושעי ישראל אין תענית כמ"ש רבינו בחיי שיחזרו הרשעים בתשובה ויראה דמש"ה דווקא ר"ש חסיד"א אמר זה כי צדיק בעצמו וחסר תוספת מתקן אחרים ונחת רוח לפניו שמחלבנה נעשה טוב ממר מתוק וכן מור ממה שנחר גרונו כמ"ש תהלים ס"ט ד' נחר גרוני שבעל תשובה צריך לצעוק תמיד עד שנתיבש בגרונו ונעשה כעפר נפשו כמו המור אז נעשה מעון זכות בשם טוב. וכבר פירשנו לעיל כי חסיד יאמר הן על חסיד מעיקרא או בעל תשובה שצריך תוספת סייגים וגדרים מה שמותר לצדיק לדידיה אסור וכמ"ש אבודרה"ם על הצדיקים ועל החסידים בע"ת ומ"שה אמר דוד תהלים פ"ו שמרה נפשי כי חסיד אני הבע"ת צריך שמירה יותר וז"ש שמואל א' ב' רג"לי חסי"דיו ישמור הכוונה לדעתי מאחר דנקטינהו נגרי ברייתא (כמו טלה מהעדר) הקב"ה שומרו מעתה וכן דרך מלך ב"ו כשאיש מלחמה היה במצור במלחמה וגבר אז תולה לו מטבע לסימן ופטור עוד מלבוא במלחמה וז"ש ר"ש חסיד"א כי חסיד כולל הכל ופירושו תוספת כמ"ש במ"נ שורש חסד שצריך בתענית להחזיר לרשעים בתשובה וכמ"ש דוד המלך ע"ה אלמדה פושעים דרכיך כו' וכאמור.

ולעבדו בכל לבבכם. עֲבוֹדָה שֶׁהִיא בַּלֵּב, וְזוֹ הִיא תְפִלָּה, שֶׁהַתְּפִלָּה קְרוּיָה עֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אֱלָהָךְ דִּי אַנְתְּ פָּלַח לֵהּ בִּתְדִירָא" (דניאל ו'), וְכִי יֵשׁ פֻּלְחָן בְּבָבֶל? אֶלָּא עַל שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ וְגוֹ'"; וְכֵן בְּדָוִד הוּא אוֹמֵר (תהילים קמ"א) "תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ":