כִּ֤י אֵלֶ֨יךָ ׀ יְהֹוִ֣ה אֲדֹנָ֣י עֵינָ֑י בְּכָ֥ה חָ֝סִ֗יתִי אַל־תְּעַ֥ר נַפְשִֽׁי׃
רקנאטי
ואתחנן אל יי' בעת ההוא לאמר. אדני אלהים אתה החלות וגו'. אמר ואתחנן ולא אמר ואתפלל כי ידבר בתחנה לשם הנכבד והיה סבור לכפר פניו בהיותו מגדלו ומשבחו ונותן בו כח הפך חטאו אשר בעבורו התאנף בו ומה שלא נכנסו לארץ מדה כנגד מדה הם חסרו כח הארץ לפיכך נחסרה כחם שלא יכנסו לארץ ועל כן הזכיר אחריו השם באדנ"י ואחרי כן השם ביו"ד ה"א ורוצה לומר אדון אשר בך הרחמים. וכן אמר בילמדנו אמר לו רבון העולמים אי מתבעי לי בדין הב לי ואי לא מתבעי לי בדין רחם עלי. וכן אמר אברהם אדני אלהים מה תתן לי. בספר הזוהר [ואתחנן ר"ס ב'] מאן דקאי בצלותא בעי לסדר שבחא דמריה בקדמיתא ולבתר יתבע בעותיה. <תרגום - מי שעומד בתפלה צריך תחילה לסדר שבחו של אדונו ואחר כך יבקש בקשותיו>. דהא משה רבינו ע"ה אמר בקדמיתא אתה החלות ולבתר אעברה נא ואראה. <כי משה כך אמר בתחילה "אתה ההחלות" אחר "אעברה נא ואראה">. רבי יהודה אמר מאי טעמא כתיב אדני בקדמיתא ולבתר יו"ד ה"א וקרינן אלהים. <רבי יהודה אמר מה הטעם שכתוב תחילה אדנ"י אחר הוי"ה וקוראים ההוי"ה אלהי"ם>. אלא סדורא הכי הוא מתתא לעילא לאתכללא מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ולזוגא כלא כחדא כדקא יאות. <אלא הסדר כך הוא ממטה למעלה כדי לכלול מדת יום בלילה ומדת לילה ביום ולחבר הכל יחד כראוי>. ועל דרך זו תבין בכל מקום שכתוב השם בא"ד ואחריו השם ביו"ד ה"א ולפעמים תמצא להפך יי' אדני חילי (חבקוק ג יט) וליי' אדני למות תוצאות (תהלים סח כא) כי אליך יי' אדני עיני (תהלים קמא ח') ואז הוא מלעלה למטה. ספר הזוהר [אדרא רבא קל"ח ב'] בכל היכא דאשכחן יי' יי' ביו"ד ה"א תרי זימני או בא"ד וי"ה חד לזעיר אפין וחד לעתיקא דעתיקין. <תרגום - בכל מקום שנמצא יי' יי' בי"ה ב' פעמים או אחד אדנ"י והשני הוי"ה אחד לזעיר אנפין ואחד לעתיק דעתיקין>. ואע"ג דכולהו חד וחד שמא איקרי. <ואף על פי שהכל אחד ובשם אחד נקראים>. ותנינן אימתי איתקרי שם מלא. <ולמדנו מתי נקרא שם מלא>. בזמנא דכתיב יי' אלהים דהאי הוא שם מלא עתיק דכלא וזעיר אפין. <בזמן שכתוב הוי"ה אלהי"ם שזה הוא שם מלא שעתיק מכל וזעיר אנפין>. והבן מכאן כי כל מקום שתמצא כתוב יי' אלהים ר"ל שמדת רחמים מתלבשת עם מדת הדין וכל אחת פועלת פעולתה בשלימות כמו שתמצא באדם הראשון בדינו וגירושיו. וכתיב החלות כי היא התחלה אלינו ועוד במדה ההיא היתה תחלת נבואתו כשהראה לו כבודו שנאמר ויסתר משה פניו כי ירא וגו' עם הגדולה והגבורה זהו את גדלך ואת ידך החזקה והראתי לדעת אשר מי אל בשמים ובארץ שממנו יהיו כמעשיך הגדולים וכגבורתיך החזקות. וכבר רמזתי פירוש מלת מי. והסוד הרמוז במלת ויתעבר יי' בי כבר פירשתי בסוד העבור וטעם ואתם הדבקים ביי' אלהיכם וגו' פירשתי בסוד בלעם כי דבקות ישראל במדת הרחמים הנרמזת בשם המיוחד:
אבן עזרא
תחת וגו'. זה שכר בעבור כי הערה נפשו למות, וי"א כמו גלה, והטעם בפרהסיא, והנכון בעיני שהוא כמו ותער כדה (בראשית כ"ד כ'), ואם הם שנים בניינים והעד אל תער נפשי (תהלים קמ"א ח'), כטעם שפך:
רש"י
ותער. לְשׁוֹן נְפִיצָה, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה הַמְעָרֶה מִכְּלִי אֶל כֶּלִי, וּבַמִּקְרָא יֵשׁ לוֹ דּוֹמֶה אַל תְּעַר נַפְשִׁי (תהילים קמא), אֲשֶׁר הֶעֱרָה לַמָּוֶת נַפְשׁוֹ (ישעיהו נ"ג):