פרשנות מצטטת על תהילים קמד:יא

גַּיְּרֵנִי, עַל מְנָת שֶׁתְּלַמְּדֵנִי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ, כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת. יש להקשות איך עלה על דעתו בכך מעיקרא? ונראה לי בס"ד הכונה כי העכו"ם דבוקים בדרגא דשקרא, ולכן אמרו בבתרא (דף מה) סתם עכו"ם אנס הוא שנאמר (תהלים קמד, יא) אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר, וכן אמרו בנדה (דף מה), אך ישראל דבוקים בדרגא דאמת ולכן חזקתם מדברים אמת, דכתיב (צפניה ג, יג) שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית, ועל חזקה זו סמך רבן שמעון בן גמליאל לענין דינא כנזכר במציעא (דף קז), גם ידוע מ"ש בגמרא 'אמת מלבן לבוני ושקר קאים על חד כרעא' כי קו"ף ורי"ש יש להם רגל אחת בלבד ורק אות שי"ן נתנה בראש, מפני כי המדברים שקר מוכרחים לדבר תחלה מעט אמת כדי שיאמינו בשקריהם וכמו שכתב מהרש"א ז"ל שם. והנה זה שהיה בתחלה עכו"ם ודבק בדרגא דשקר אף על פי שרצה עתה ללמוד תורה אינו רוצה לעזוב דרגא דשקר דקאים אחד כרעא, ולזה אמר לַמְּדֵנִי תּוֹרָה כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת רצונו לומר בעודו אוחז מדת השקר, וְשַׁמַּאי דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן כי התורה היא קיומו של עולם, לכך התלמידי חכמים נקראין בנאין אל תקרא בניך אלא בוניך, והבנין אי אפשר לבנותו על יסוד רעוע, וכמו שאמר החכם הָאֱמֶת יְסוֹד בִּנְיָן וְכִּזְבִּ"י בַת נְשִׁיא מִדְיָ"ן, אבל הִלֵּל אמר לו מַאן דְסָנִי לָךְ לְחַבְרָךְ לָא תַּעָבִיד, שאי אפשר שיהיה שהאדם בוחר בשקר דהא ודאי לא תרצה שאחרים משקרים בך ותשנא זאת! על כן אתה לא תשקר באחרים! ובאופן אחר נראה לי בס"ד כי העולם קיים על המצות אשר המה שלשה חלקים, הא' מצות דאורייתא, והב' מצות דרבנן, והג' הם הידור מצוה ומילי דחסידותא, ואלו הן שלשה רגלים אשר הם שלשה עמודים שהעולם קיים ועומד עליהם, וזה רצה בתחלה שילמדהו תורה על מנת שלא יתחייב לקיים המצות אלא חלוקה אחת שהם מצות דאורייתא שהם כנגד רגל אחת. ולזה אמר כְּשֶׁאֲנִי עוֹמֵד עַל רֶגֶל אַחַת, וְשַׁמַּאי דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן, שרמז לו כמו הבנין אינו שלם אלא בשלשה שהם 'בית' והב' 'העליה' שעל גביו והג' 'ארמון' על גבי עליה שהם תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים וכמו התיבה שעשה נח, כן צריך לשמור המצות בבנין שלם ונאה שהם דאורייתא ודרבנן וגם מילי דחסידותא. והנה לא נשתככה דעתו בטעם זה, כי יש אדם שיספיק לו דירה תחתונה ואינו אוהב לעשות בנין תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, וכן הוא דירת הערביים יושבי אוהלים, אך הלל ע"ה השיב לו טעם אחר ואמר לו מַאן דְסָנִי לָךְ לְחַבְרָךְ לָא תַּעָבִיד. והוא דאיתא בספר וילקט יוסף בשם מאמר אסתר איברים של אדם נחלקים לשלשה חלקים, הא' איברים הכרחים שצריך האדם להם לעיקר חיותו, שהם מוח ולב וכרס וכדומה, שאם נעדר אחת מהם לא יתקיים, והב' מה שיש לו בשביל תועלת והטבה, כגון עינים ואזנים וידים ורגלים שבלעדם אפשר לחיות אך היה מציאותו קשה ורע ומר וחיי צער היה לו בהעדרם, והג' מה שיש לו בשביל יופי צורתו ואין צורך בהם לתועלת, כי היה די לתועלת בעין אחת ואוזן אחת ונחיר אחד אך עשה לו שני עינים ושתי אזנים ושתי נחירים בשביל היופי, וכמו שכתבו המפרשים עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת שיספיק לו אחת אחת, אך ה' בעל הרחמים עשה גם שניהם בשביל היופי. וכנגד זה נחלקים המצות, שגם האדם צריך לשמור המצות כנגד הטובה שעושה לו הקב"ה באיברים שבגופו, והם מצות דאורייתא העקרים, ומצות דרבנן שנתקנו למשמרת וזהו התועלת והידור מצוה ומילי חסידות כנגד איברים שבאו בשביל יופי. ולזה אמר מַאן דְסָנִי לָךְ דייקא בגופך שאין אתה רוצה שיחסר בגופך אבר מכל שלשה מיני איברים הנז' שהם כנגד המצות הנז'. ועוד נראה לפרש בס"ד כי התרה יש בה עשין ולאוין, וידוע כי העשין מתייחסים לימין שהם בסוד החסדים, והלאוין לשמאל שה"ס [שהוא סוד] הגבורות, וכמו שהאדם צריך לו ב' רגלים לילך בהם כן צריך לקיים העשין והלאוין, ולכן אמר (תהילים קיט, קה) נֵר לְרַגְלִי דְבָרֶךָ, שייחס המצות לקיום הרגלים. ולזה אמר הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת הֳ' וזה היה רוצה ללמוד התורה כולה על מנת שלא יהיה מקיים אלא הלאוין שהם שב ואל תעשה ואין בהם טרחא שהם כנגד רגל אחת, ולא יקיים העשין שבם טרחא, וְשַׁמַּאי דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הַבִּנְיָן לומר כשם שאי אפשר לבנות בנין של תקרא בלתי ב' כותלים א' מימין וא' משמאל כדי שיעמיד התקרא עליהם, כן אי אפשר לעולם שיתקיים בקיום הלאוין בלבד, אבל הלל אמר לו מַאן דְסָנִי לָךְ לְחַבְרָךְ לָא תַּעָבִיד פירש כי העשין הם דברים אשר נאהבים להשם יתברך, והלאוין הם של דברים השנואים להשם יתברך, וכמו שאתה תרצה שכל אדם שאתה אוהב אותו יהיו גם אחרים אוהבים אותו, ואדם שתשנאהו תרצה שאחרים גם כן ישנאוהו, כן לְחַבְרָךְ רעך וריע אביך לָא תַּעָבִיד, שצריך לאהוב אשר אהב ולשנא אשר שנא.