עֵֽינֵי־כֹ֭ל אֵלֶ֣יךָ יְשַׂבֵּ֑רוּ וְאַתָּ֤ה נֽוֹתֵן־לָהֶ֖ם אֶת־אָכְלָ֣ם בְּעִתּֽוֹ׃
רקנאטי
והיה אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך וגומר. כבר פירשתי כי משה ידבר מפי הגבורה במשנה תורה ועל כן יאמר אם שמוע תשמע לקול יי' אלהיך דרך נסתר. וטעם ונתנך יי' עליון בסוד ירכיבהו על במותי ארץ. וטעם ברוך אתה בשדה הוא שדה של תפוחים. והענין כי מדת הדין תהפך עליו לרחמים. יפתח יי' לך את אוצרו הטוב את השמים השמים הם העליונים הנקראים טוב שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב וכן היתה כוונת רבותינו ז"ל בבבא בתרא אמרו שם אמר רב נחמן בר פפא אמר רב חסדא מיום שחרב בית המקדש אין הגשמים יוצאין מאוצר הטוב שנאמר יפתח יי' לך את אוצרו הטוב בזמן שעושין ישראל רצונו של מקום ושרויין על אדמתן גשמים יוצאין מאוצר הטוב בזמן שאין עושין רצונו של מקום ואין שרויין על אדמתן אין הגשמים יוצאין מאוצר הטוב. והרמז לשפע וברכה שאינו פוסק הבא ממקור חיים ובזמן הגלות בא מכחות הטומאה. ובמלת בעתו יש לך להתעורר על מלת עת כי לפעמים תמצא עת רצון שנאמר ואני תפילתי לך יי' עת רצון (תהלים סט יד) כי בהתחבר העת עם הרצון אז כל ההויות באחדות וכנסת ישראל בשלימות והלבנה במלואה ובאותה שעה אין מדת הדין מושלת ועולתה קפצה פיה אין שטן ואין פגע רע. אמנם יש עיתות שאינן מכלל הטובה בהתאחז הטומאה בהיכלי קדש ועל זה נאמר כי עת רעה היא (עמוס ה יג) ועל כן החסידים הראשונים היו מתקנים הצנורות בבואם לבקש דבר מלפני השם יתעלה עד הגיעם לעת רצון ואז הברכה מצויה וכל הכחות מקבלים פרנסה וקיום ומזון וחיים זהו עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו (תהלים קמה טו) ולא בכל עת מה כתיב אחריו פותח את ידיך ועל כן ואל יבא בכל עת אל הקדש וכשירד שלמה המלך ע"ה לעומק זה פירש כמה עתים לרעה ולטובה עת ללדת ועת למות וגו' ופירש אחרי כן בסוף ספרו בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך לא יחסר תיקן כל מיני העתים בהמשכת הלובן העליון על ידי הרצון בהריק השמן מלמעלה דרך הצינורות העליונות זהו ושמן על ראשך אל יחסר. זהו אשר פריו יתן בעתו (תהלים א ג'). וטעם לתת מטר ארצך הרמז על הארץ העליונה הנאמר עליה למטר השמים תשתה מים כי היא מקבלת מן השמים העליונים. וסוד והלוית גוים רבים רמזתי כבר כי כל האומות יתפרנסו בכחן של ישראל ובזכותן שנאמר וצדיק חונן ונותן (תהלים לז כא) כידוע בפרי החג זהו סוד לוה רשע ולא ישלם כלומר מקבל ואינו משפיע. אמנם צדיק יסוד עולם חונן ונותן. וטעם ונתנך יי' לראש ולא יזנב תבין מתוך פירושי כי הוא הפך שמוני נוטרה את הכרמים וגומר (שה"ש א ו'). וכבר פירשתי והיית רק למעלה כדרך שפירשתי ירכיבהו על במותי ארץ:
בן יהוידע
'יוֹרֶה', שֶׁמּוֹרֶה אֶת הַבְּרִיּוֹת לְהָטִיחַ גַּגּוֹתֵיהֶן. נראה לי בס"ד הטעם שקרא הכתוב את היורה בשם מורה, דכתיב (יואל ב, כג) 'כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה' ולא אמר 'אֶת הַיּוֹרֶה' כי מּוֹרֶה אותיות מַהֲרוּ, רוצה לומר מהרו להטיח הגגות ולהכניס הפירות ולעשות שאר צרכים דהמטר מזומן לבא.
וגם ב'מַלְקוֹשׁ' שהוא האחרון נראה לי בס"ד מַלְקוֹשׁ אותיות קוּם לָשׁ, כלומר גמר בישול התבואה וקרוב אתה ללוש עיסה ממנה. או יובן מַלְקוֹשׁ אותיות מלו שק, כלומר נגמר גידול התבואה ותמלאו עתה שקים ממנה להובילה לאוצר. וזהו שנאמר (תהלים קמה, טו) 'עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ', עִתּוֹ גימטריא מַלְקוֹשׁ [476].
וגם ב'מַלְקוֹשׁ' שהוא האחרון נראה לי בס"ד מַלְקוֹשׁ אותיות קוּם לָשׁ, כלומר גמר בישול התבואה וקרוב אתה ללוש עיסה ממנה. או יובן מַלְקוֹשׁ אותיות מלו שק, כלומר נגמר גידול התבואה ותמלאו עתה שקים ממנה להובילה לאוצר. וזהו שנאמר (תהלים קמה, טו) 'עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ', עִתּוֹ גימטריא מַלְקוֹשׁ [476].
אבן עזרא
הלהן תשברנה. הנו"ן תחת המ"ם, והפך 'כי מר לי מאד מכם'. והמה באו בית לחם, מלת תשברנה דבוקה עם אות למ"ד או עם מלת אל כמו 'עיני כל אליך ישברו'.