פרשנות מצטטת על תהילים קמט:ג

משרוקיתא - כלי לשרוק בו רק קתרוס וחביריו, כולם כלי נגונים הם, גם בלשון הקדש כינור ומחול ומינים ועוגב ושמותם לא ידענום, אע"פ שעוגב מגזרת ותעגבה ומינים שני כלים ומחול חליל וכינור כדמות מנורה ואלה סברות בלא ראיה.

ובמחולות: רבים מחכמי הגוים ובתוכם ראז' וגיז' וכן גם רמבמ"ן פירשו רקוד (danza), ואמנם המקראות מוכיחים כי מחול הוא שם כלי זמר כמו תף, הלא תראה (כאן ובשופטים י"א ל"ד) בתפים ובמחולות, וכן יהללו שמו במחול בתף וכנור (תהלים קמ"ט ג'), הללוהו בתף ומחול הללוהו במינים ועוגב (שם ק"נ ד'), וכן מלת חנגין שתרגם כאן אנקלוס היא תרגום מלת כנור, בתוף וכנור (בראשית ל"א כ"ג) מתורגם בתופין ובחנגין; ונראין דברי רד"ק שהוא משרש חלל וקרוב לחליל, וכן מצאנו תף וחליחל (ישעיה ה' י"ב). וחכמי העמים גזרו המלה מן חוּל שענינו בערבי הליכה בסיבוב, ואולי יצדק זה בקצת המקומות כגון לָחול במחולות (שופטים כ"א כ"א), המחוללות (שם שם כ"ג), יענו במחולות (ש"א כ"א י"ב), וירא את העגל ומחולות (שמות ל"ב י"ט), אז תשמח בתולה במחול (ירמיה ל"א י"ג), א"כ ש'ני מחול הם, שם הרקוד, ושם כלי זמר, ואולי השני מן הראשן נגזר, וקראו מחול לכלי זמר שהיה שמושו בעת הרקוד, ותרגמתי sistri כדעת בעל שלטי הגבורים, וכתב שהוא כלי מתכת עגול ודומה לטבעת גדולה ופתוח מכל צדדיו, ובזר שלו סביב קבועים פעמונים קטנים, וכשמנענעים הכלי הפעמונים משמיעים קול, ועל אלה יש להוסיף כי היה הכלי הזה נוהג הרבה במצרים בחגיהם, ועי"כ קרוב הדבר שהיה ידוע גם לישראל.