לַעֲשׂ֣וֹת נְ֭קָמָה בַּגּוֹיִ֑ם תּֽ֝וֹכֵחֹ֗ת בַּל־אֻמִּֽים׃
שד"ל
יום צרה ותוכחה, יום תוכחה נקרא יום עונש מאת האל, כלומר מכה שאין מנוס ממנה, כמו אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה (הושע ה' ט'), וכן ואהי נגוע כל היום ותוכחתי לבקרים (תהלים ע"ג י"ד), לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים (שם קמ"ט ז') (רוז').
מגלה עמוקות
הנה כסה א"ת עי"ן הארץ על תרין סטרין עש"ו ישמעא"ל בגימטריא הכי הוי כי ראה בלק מה שעשה ישראל סבא לאמורי שלקח שכ"ם אחד מיד אמורי בחרבו שהוא ק"ש ובקשתו הפלה ובזה עושה אדם נחת רוח ליוצרו בתרין יחודין בק"ש מוסר עצמו על קדושת שמו ובתפלה מוסר עצמו למיתה ולכן כל זמן שלא היה יוסף אצל יעקב לא נפל על פניו וכשבא יעקב אל יוסף אמר (בראשית מו) אמותה הפעם עתה יכול אני לפול על פני ולמסור למיתה בנפילת אפים כי אין נופלין אלא במקום ס"ת כמ"ש (שמואל ב כג) נפלה נ"א נ"פילת א"פים (שם) ביד י"י אין י"ד אלא מקום י"י ס"ת ויוסף הוא סוד ס"ת שבארון בסוד (בראשית נ) ויישם בארון במצרים ולכן אז כשבא יוסף ליעקב קרא אז ק"ש ואחר כך התפלל ויפל על פניו ג"כ הרי נתקיימו שניהם ביוםאחד כמאמר הקב"ה לאד"הר (שם ב) ביום אכלך ממנו אז מוכרח אתה להעלות ניצוצות הנידחות ממאנין תבירין שראה יעקב שיש שבר במצרים סוד מאנין תבירין מות תמות תרין בקש"תי סוד קש"ת ק"ש ת"פלה ובזה הם עושי' (תהלים קמט) נקמה בגוים ומקשרים כל נכבדי האומות בחבלי ברזל ואוסרים שרים שלמעלה בזיקים ואותו שכם אחד נתן יעקב ליוסף יתר מעל אחיו שהוא שטנו של עשו ז"ש (בראשית מח) אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי דהיינו חרב שלו פיפיו' להמשיך אל (תלי' קמט) רוממות א"ל בגרונם תרין פיות דהיינו ק"ש ותפלה או חר"ב מורה על יחוד ק"ש שמוסר עצמו למות בידם על נפילת אפים שהוא ביד שמאל נפלה נא ביד י"י ודבר זה ראה בלק אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מאוד מפני העם כי ר"ב הוא שראה ארונו של יוסף הולך לפניהם לפני ארון שכינה ז"ש עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור ויעקב בירך את יוסף (בראשית מט) בן פרת עלי עי"ן (שם מו) ויוסף ישית ידו על עיניך ז"ש וכיסה את עי"ן הארץ שהם ב' סטרין אלו עשו ישמעאל שהם כלל ע' אומות וכיסה את עי"ן הארץ על ע' של כתנות אור שעשה אד"הר מאלפין עיינין ור' חייא (מגילה כד) קורא לעיינין אלפין ועשה מע' א' כמו אברהם שאמר (בראשית יח) אנכי עפר ואפר שעשה מע' א' ז"ש כי מראש צורים אראנו שבימיו כשהיה בן מ"ח והכיר כל מ"ח צורות נפלגה הארץ לע' שרים והוא נפל לחלקו של הקב"ה (יחזקאל לג) אחד היה אברהם ז"ש כי מראש צורים זה אברהם אראנו ממנו באה החלוקה גם כשבא אברהם וגדר ערוה כל ישראל גדרו בשבילו גם שרה גדרו כל הנשים ממנה כמ"ש ע"פ (שיר ד) גן נעול זכרים (שם) גן נעול נקיבות מי מנה עפר יעקב על שהכריתו ערלה ומתישין כח הזנות והוא נתן להם עצה על זנות עז"א תמות נפשי מות ישרים (תהלים קיב) זרח בחושך אור לישרים שהוא על (בראשית ג) כתנות עור של אד"הר שעשויה אור באלף עז"א תמות נפשי מות ישרים על מיתות של אבות העולם אברהם מסר עצמו לאש ויצחק לחרב ויעקב עם מלאך לכן בא מלאך כנגדו וחרבו שלופה בידו שאתה רוצה לעקור אומה המוסרת עצמו למיתה על קדושת השם:
אבן עזרא
לאמותם. בשורק, מצאנו אמות, ואומים, ולמ"ד לאמותם נוסף כלמ"ד לגוייהם, ואיננו כלמ"ד "בלאמים" (תהלים קמט ז) כי הוא שרש כמו "ולאום מלאום יאמץ" (בראשית כה כג), והטעם שהוא בלמ"ד ובחסרונו שוה והם שני שרשים: