פרשנות מצטטת על תהילים קמ:ז

מזמור (תהלים קמ) שאמר דוד על יעקב שאמר על עשו לפי שיניקתו מן תרין גוליורין אף וחמה ועליה אמר (משלי יח) א"ח לצרה יולד נוטריקון אף וחמה. אף וחמה בגי' ק"מ לכן כשהגיע למספר תרין גוליורין אילין שהם כלליה דחשבון שמורה במספר זה בישראל לא קם אבל בא"ה ק"ם ומנו בלעם שהוא כולל (תהלים קמ) חלצינו ה' מאדם רע שקם לפגוע בנפשו (שם ו) שובה ה' חלצה נפשי וכנגד ממונו שרצה ליקח (שם קמ) מאיש חמסים תנצרני אשר חשבו רעות בלב וישטום עשו בלבו חלצני ה' מאדם רע זה ישמעאל מימין פרא אדם מאיש חמסים זה עשו ועל תרין סיטרין אילין משני צדדים גם מה שאמר וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו ויקח מחלת בת ישמעאל כנגד הבריות הגיד זה הטעם אבל כוונתו היתה פנימות מאחר שראה שיעקב הוא קו האמצעי וא"א לעשו שהוא מצד שמאל ליקח אל צד ימין מן הקליפות לבוא עליו משני צדדין מצד שור ומצד חמור דסיטרא אחרא כמ"ש יעקב לעשו (בראשית לב) עם לבן גרתי ואחר עד עתה ואין אני מתיירא מתרין גוזרין דדינא דבחולקך שהם שור וחמור שעליהם אמרה תורה (דברים כב) לא תחרוש בשור וחמור יחדיו שלא לזווג אותם יחד ואשריכם ישראל בזמן שהם עוסקים בתורה ובג"ח הם (ישעיה לב) משלחי רגל השור וחמור ז"ש יעקב כאן אשר חשבו רעות בלב בשעה שאמר בנות כנען הם רעות בעיני אביהן לא היתה כוונתו כמו שהגיד לכל אדם רק כל היום יגורו מלחמות כי כוונתו היתה לזווג עם נחש אשת זנונים ז"ש (תהלים קמ) שננו לשונם כמו נח"ש חמ"ת עכשוב עד תשוב חמת אחיך תחת שפתימו סלה שמרני ה' מידי רשע הצילני מיד אחי מיד עשו הידים ידי עשו בידים שלו או על ישמעאל פרא אדם ויד כל בו מאיש חמסים זה עשו או על שר שלו מלמעלה ועליו מלמטה. (שם) אשר חשבו לדחות פעמי הלך ושכר מכס של מצרים גם שם היתה כוונתו מאדום כח סמאל ז"ש (בראשית לב) והוא הולך לקראתך על סמאל וארבע מאות איש עמו הוא מחנה של מצרים ת' פרסה כמו שבשעה שיצאו ממצרים הלך שר של מצרים (שמות יד) ויקח שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים הם מחנה דאוזיף לי' סמאל כדאי' בזוהר טמנו גאים פח לי השב גמול על גאים הם תרין סיטרין אילין שמתגאים על כל שבעים שרים שלמעלה כי ע"ב שרים הם מימין רוכב ישמעאל על ל"ה שרים ימינים ויניקתו מצד אברהם אשר עליו אמר (בראשית יז) לו ישמעאל יחיה לפניך על ל"ו שרים שלו ומצד שמאל עומד עשו ויניקתו מצד יצחק אביו שאהב אותו יצחק ורוכב על ל"ה שרים שמאלים וסי' (הושע י) חל"ק לב"ם עתה יאשמו שכנגדן צריכין להיות ל"ו צדיקים בישראל בח"ל ול"ו צדיקים בא"י ולכן נקראו שני"ם אלו גאים שהם מתגאין מתרין סטרין פח לי וחבלים הוא סוד (ויקרא טז) שני גורלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל (דברים לב) יעקב חבל נחלתו (תהלים טז) חבלים נפלו לי בנעימים אבל (שם קיט) חבלי רשעים עודני (משלי ה) ובחבלי חטאתו יתמוך (ישעיה ה) מושכי העון בחבלי שוא. גם (תהלים קמ) פרשו רשת לרגלי במדרש מקום חמי טבריא שנעל עשו שם שהוצרך יעקב לעבור שם ולא היה יכול עבור המים והקב"ה הזמין לו מקום אחר ז"ש פרסו רשת ליד מעגל מוקשים שתו לי סלה ה היה הפח כלול מאש וממים שהם ב' מדות אלו עשו אש וישמעאל מים. ועז"א (תהלים סו) הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה. (שם קמ) אמרתי לד' אלי אתה (שם קיח) אל ד' ויאר לנו שתי שמות אלו ולפי שיעקב והנה ד' נצב עליו אנכי אלהי אברהם אביך לכן פתח באלו שתי שמות (שם קמ) האזינה ד' קול תחנוני (שם ד) יענך ה' ביום צרה ישגבך שם זה שהוא של אלהי יעקב ואח"כ אמר (שם קמ) אלהים אדני עוז ישועתי שהם מסיטרא דדינא תרווייהו אלהים מדת הדין הקשה אדני מדת הדין הרפה ז"ש אף על פי ששניהם הם עכ"ז הם ישועתי והוא סוד תרין בתי דינין עילאה ותתאה ובאלו ארבע שמות מנהיגהקב"ה את העולם שהיא מרכב"ה שלימ"ה אברהם יצחק יעקב דוד שלשה היו בסוד (תהלים נ) אל אלהים ד' דבר ויקרא ארץ שהוא שם של אדני שהוא במלכות שנקראת ארץ אדון כל האדונים ד' שמות אלו הם בגי' יצחק והן הן שלשה עדרי צאן שראה יעקב רובצים ואבן גדולה הוא אדני על פי הבאר כלול ארבעתו. (שם קמ) סכותה לראשי ביום נשק על שם שנקרא ישראל כמ"ש בפ' בראשית הוא ישופך ראש ר"ל כשנקרא ישראל שהוא השם תמן ראש אזי הנחש הולך ואין לו תקומה לפני ישראל ז"ש סכותה לראשי שאז כבודי ומרים ראשי: (שם) אל תתן ד' מאויי רשע שרצה להרוג את יצחק כמ"ש יקרבו ימי אבל אבי כדי להמית אח"כ יעקב ועז"א (בראשית לב) ויירא יעקב מאוד על הריגת אביו ויצר לו על הריגתו ועל הריגתו אמר (שם קמ) זממו אל תפק ימוטו עליהם גחלים באש רשע שהאביק עם יעקב הוציא סמאל אש מן הארץ ויעקב השיב אני כולו אש ז"ש ימוטו עליהם גחלים באש ובזה יפילם במהמרות בל יקומו (שם) חלצני ה' מאדם רע זה עשו מאיש חמסים תנצרני זה לבן שהחליף משכורתו עשרת מונים בעולם היצירה זעיר מקנן תמן דאיהו יעקב יש בו שם של מה הוי"ה במילוי אלפין ושם של אהי"ה במילוי אלפין אלף הא יוד הא בגי' קמ"ג שניהם עולים פק"ח עיניך וראה ויפגע במקום וילן שם מנין חלצנ"י ד' מאד רע בעולם היצירה תמן מרכבה דילי' כמין חתיכה מרובעת כדאיתא בכנפי יונה מאיש חמסים תנצרני בעולם עשיה תמן (שמואל ב כג) שמנה מאות חלל חרב שהרג דוד מנין תנצרנ"י וס"ת מרומזין תלת קטרין של מלאכו של עשו "שטן "מלאך המות יצר הרע מסית ומסטין וממית (תהלים קמ) חלצני ה' "מאדם "רע קרי רחי"ם וטחני קמח שלשה בתי דינין שבג' עולמות בגי' חר"ן שלשה פעמים אלהים. (שם) אשר "חשבו "רעות ר"ת אחר טוב תתי אותה לך מתתי לאיש אחר. "חשבו "רעות "בלב ר"ת חרב פתחו רשעים ולא נתנו ד' להרע לי לא בגופי ולא בממוני רעות ליקח ממונו יגורו מלחמות גופו שננו לשונם כמו נחש נחשתי ויברכני ד' בגללך. ידעתי כי יעשה ד' דין עני משפט אביונים כי כבר השיב הקב"ה לדוד אפי' אתה מקימני כמה פעמים איני קם אימתי אני קם כשאראה עניים נשדדים ואביונים נאנקים שלוקחים גופן וממונם וכמ"ש יעקב עם לבן גרתי בגלות ואחר עד עתה עד (תהלי' יב) עתה אקום יאמר ד' כי גם לבן רצה להרוג את יעקב דברים כו) ארמי אובד אבי גם לקבל ממונו: תהלים קמ) יפלו במהמרות בל יקומו, לפי שאמר לאביו יקום אבי השיב לו הקב"ה יקום אלהים ויפוצו אויביו ולכן לא יקומון רשעים במשפט. חלצני ד' מאדם רע בו נרמזו שבע שמות של עני. ויצא יעקב מבאר שבע שבא עשו ולקח כל ממונו שנקרא בשבע שמות "מסכן "דל "מך "רש "עני "אביון "דך מאיש חמסים שלקח כל אשר לו וכן הוא בלעם שכל כחו בפיו איש לשון בל יכון בארץ בל שיניקתו מן ב"ל ואחריתו עדי אובד ונעשו מעצמיו נחשים כדאיתא בזוהר פ' בלק ז"ש בל יכון בארץ שגם קבורה לא היתה לו גם עשו שהי' צד בפיו את אביו וכחו בפיו להסטין את בני האדם בל יכון בארץ. גם על הנחש שלע"ל הכל מתרפאין בג"ן חוץ מג"ן שהוא גבעוני נחש שאין להם רפואה. החמס ז"ש בל יכון בארץ. ז' מדורי גיהנם לקבלהון ז' רואי פני המלך שבע שמות של צדיקים ולמעלה מכולם ישרים אך צדיקים יודו לשמך לשבת בשבעה דרי עילאה היפך רשעים וישבו ישרים שהוא המרכבה וכה"א ישר יחזו פנימו:

לא יהיה לך אלהים אחרים על פני כתב רש"י (רש"י על שמות כ׳:ג׳) לא יהיה לך למה נאמר, לפי שנאמר לא תעשה לך, אין לי אלא שלא יעשה, העשוי כבר מנין שלא יקיים, ת"ל לא יהיה לך וזו באמת ברייתא היא שנוייה במכילתא (כאן). וא"כ תהיה זו מצות לא תעשה בלבד אזהרה למקיים ע"ג ברשותו ואין בה מיתת ב"ד, ולמה הקדים הקיום שהוא בלאו להשתחואה ועבודה שהם בכרת ומיתת ב"ד. ולפי דעתי שאין הלכה כדברי זאת הברייתא, וכדברי יחיד היא שנויה, שכך שנינו בסיפרא (ריש קדושים) ואלהי מסכה לא תעשו לכם (ויקרא יט ד), יכול יעשו לכם אחרים, ת"ל לא לכם אין לי אלא לכם, יכול הן יעשו לאחרים, ת"ל לא תעשו לא לכם ולא לאחרים. מכאן אמרו העושה ע"ג לעצמו עובר משום שתי אזהרות, משום לא תעשו ומשום לא לכם. רבי יוסי אומר משום שלש, משום לא תעשו ומשום לא לכם ומשום לא יהיה. הרי שר' יוסי יחיד במקום רבים הוא האומר כי לא יהיה לך אזהרה למקיים ע"ג, ולדברי תנא קמא אינו כן:
והנכון גם לפי הפשט שהוא מלשון והיה ה' לי לאלהים (בראשית כח כא), להיות לכם לאלהים (ויקרא יא מה) יאמר, שלא יהיה לנו בלתי השם אלהים אחרים מכל מלאכי מעלה ומכל צבא השמים הנקראים אלהים, כענין שנאמר (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, והיא מניעה שלא יאמין באחד מהם ולא יקבלהו עליו באלוה ולא יאמר לו אלי אתה. וכן דעת אונקלוס (תרגום אונקלוס על שמות כ׳:ג׳) שאמר אלה אחרן בר מיני: ודע כי בכל המקום שאמר הכתוב "אלהים אחרים" הכוונה בו אחרים זולתי השם הנכבד, ויתפוס זה הלשון בקבלת האלהות או בעבודה לו, כי יאמר לא תקבלו עליכם אלוה בלתי ה' לבדו, אבל כשידבר בעשייה לא יאמר בכתוב אחרים חלילה, אבל יאמר ואלהי מסכה לא תעשו לכם (ויקרא יט ד), אלהי מסכה לא תעשה לך (שמות ל״ד:י״ז), ויקראם כן בעבור שיעשה בכוונה להיות אלהיו אבל בהם אמר הכתוב (ישעיה לז יט) כי לא אלהים המה כי אם מעשה ידי אדם ואבן ויאבדום:
והנה הזהיר בדבור השני תחלה שלא נקבל לנו אדון מכל האלהים זולתי ה', ואחר כך אמר שלא נעשה פסל וכל תמונה להשתחוות להם ולא לעבדם בשום עבודה בעולם ולכך לא אמר ולא תשתחוה להם, כי הוא נסמך אל העשייה שמנע אותנו מהשתחוות להם. והנה כלם אזהרות מעבודה זרה, וכלן חייבי מיתה, ואין בפסוק הזה אזהרה לעושה עבודה זרה שלא עבדם, אבל למטה יזהיר מזה אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם (שמות כ׳:כ״ג), וכן אלהי מסכה לא תעשה לך (שמות ל״ד:י״ז), לא תעשו לכם אלילים (ויקרא כו א):

שן ד' סנהדרין דף פ': שיננא לא תימא לי' לאבוה הכי. נדה דף י"ג. שיננא אחוז באמה והשתן מים לחוץ. פירוש שיננא מחודד בתלמוד לשון חץ שנון. ויש אומרים גדול השיניים עכ"ל. בשיטה מקובצת על כתובות [בפרק קמא דף ס"ה עמוד ד'] כתב בזה הלשון כתב רבינו האי גאון ז"ל שיננא דהוה אמר לי' שמואל לרב יהודא פשוטו בלשון ארמי ששינוי גדולות שכל מי שהוא גדול השיניים קרו לי' שיננא ויש שדורשין שמעתתי' חריפין כחץ שנון ולא דמו דהכין הוה אלא מחזיא מילתא [דבין צ"ל] דרבין שיני' כמשמעו ע"כ. וקצת חידוש על השיטה מקובצת דהעתיק דברים הללו אהך סוגיא דאיתא בדף י"ד. ולא העתיק לכתוב כך במוקדם בכתובות לעיל דף י"ב: ועל רבינו הערוך שכתב מלשון חץ שנון דכתיב במשלי כ"ה. קצת יש לדקדק דלא מן המוקדם דכתיב בתורה ושננתם לבניך שפירושו מלשון חידוד כדאיתא בקידושין דף ל'. וכן פי' רש"י בחומש. ואך בזה יש לומר על פי תרגום אונקלוס ותתנינון לבנך. וכן יש לומר בקרא אם שנותי ברק חרבי ע"ש. אמנם אכתי יש לדקדק דלא מייתי קרא דתהילים מ"ה פסוק ו' חיציך שנונים. עוד שם ס"ד פסוק ד' שננו כחרב לשונם. עוד שם ק"מ פסוק ז' שננו לשונם. ודע דמלת שיננא נזכר ברכות דף ל"ו. שבת דף נ"ה. ודף קנ"ב. עירובין דף נ"ד. חגיגה דף ט"ו: ראש השנה דף כ"ד: כתובות דף י"ב: ודף י"ד. ודף נ"ג. קידושין דף ל"ב. ודף ל"ג: בבא קמא דף ל"ו: בבא בתרא דף קל"ג: עבודה זרה דף מ"ג: סנהדרין דף פ': נדה דף י"ג. ודף י"ז. ודף כ"ה: כריתות דף י"ט. גיטין דף ע"ח: ובכל אותן המקומות לא פירש רש"י וכן בתוס' שום דבר בפירושא דהך מילתא: