פרשנות מצטטת על איוב לד:יט

ויתכן לפרש על דרך הפשט כי הוצרך זה ללמדך שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה, שנאמר (תהילים נ׳:ג׳) וסביביו נשערה מאד, ועל כן הוסיף הכהנים המשוחים ולומר כי אפילו אנשים גדולים כאלו הכהנים המשוחים אשר מלא ידם לכהן לא נשא פניהם כשחטאו לפניו אבל הענישם מיד בעונש מיתה, וזהו שכתוב (דברים כ״ח:נ׳) אשר לא ישא פנים לזקן וכתיב (איוב ל״ד:י״ט) אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל כי מעשה ידיו כלם.

נדיב, אינו שם תאר למי שידו פתוחה, כדעת המפרשים כלם, ואין ענינו אלא כמו שר וקצין, כמו באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם (במדבר כ"א י"ח), שיתמו נדיבימו כעורב וכזאב וכזבח וכצלמונע כל נסיכימו (תהלים פ"ג י"ב), להושיבי עם נדיבים עם נדיבי עמו (שם קי"ג ח'), להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחילם (שמואל א' ב' ח'), שופך בוז על נדיבים (איוב י"ב כ"א, ותהלים ק"ז מ'), כי תאמרו איה בית נדיב ואיה אהל משכנות רשעים (איוב כ''א כ"ח), האמור למלך בליעל רשע אל נדיבים (שם ל"ד י''ח), ויבואו פתחי נדיבים (למעלה י"ג ב'), וסוף דבר לא מצאנו נדיב תאר למי שידו פתוחה, אלא נדיב לב, ופירושו מי שלבו גדול magnanimus ואין נדיב בכל מקום אלא שר וגדול, וכן (ל"ה א' כ"ח כ"א) לכל נדיב בחכמה, ענינו גדול ומצויין בחכמה, וכן שוע לא נמצא אלא פעם אחת, ושם ענינו שר, אשר לא נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני דל (איוב ל"ד י"ט), וכן פירש כאן רש"י שוע לשון אדון.

ונתחדש עוד דרך קצרה, עד שנמצא שולחן ערוך לפני האדם (עפ"י רש"י שמות כא, א), יאמרו זה השלחן אשר לפני השם (עפ"י יחזקאל מא, כב), וגדול וקטון קרואים ומזומנים אל השלחן, לא ניכר שוע לפני דל (עפ"י איוב לד, יט), ומשלחן גבוה זכו הכל (עפ"י קידושין נב:). לא ידע טעם ולא סברא, מורים הלכה מתוך המשנה. ובפרק נוטל (סוטה כב.), תנא, התנאים מבלי עולם הן. מבלי עולם סלקא דעתך, אמר רבא, שמורים הלכה מתוך משנתן. ופירש רש"י ז"ל שמבלים* העולם בהוראת טעות, כיון דאין יודעין טעם המשנה פעמים שמדמה לו דבר שאינו דומה, עד כאן לשונו. ובודאי דבר זה יש בזה גם כן. ולפי הנראה לשון "מבלי עולם" לא משמע כך. אבל היה נראה מפני שאותן שמורים הלכה מתוך משנתם אין שמים לבם על התלמוד, והוא עיקר התורה. ומפני זה מבלי עולם הן, שמסלקין התלמוד מן העולם. ולא בשביל זה נשנית המשנה לפסוק הלכה מתוך המשנה, רק נשנית כדי לפרש טעם המשנה בתלמוד, ולפסוק הלכה מתוך התלמוד, לא מתוך המשנה, כי שניהם כאחד טובים. ודבר זה הוא בודאי מבלה העולם, כאשר אנו רואים לעינים.

ואהליאב. מִשֵּׁבֶט דָּן מִן הַיְרוּדִין שֶׁבַּשְּׁבָטִים – מִבְּנֵי הַשְּׁפָחוֹת – וְהִשְׁוָהוּ הַמָּקוֹם לִבְצַלְאֵל לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן וְהוּא מִגְּדוֹלֵי הַשְּׁבָטִים, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּ' וְלֹא נִכַּר שׁוֹעַ לִפְנֵי דָל (איוב ל"ד):