פרשנות מצטטת על איוב לד:כא

ונבטח באלהים בטחון כפי ענין הדעת השנית ושאין דבר נעלם מאתו יתברך ואין נסתר מנגד עיניו וכמה שאמר אליהוא כי עיניו על דרכי איש וכל צעדיו יראה אין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און (איוב ל״ד:כ״א-כ״ב) הוא אשר הוציא את איוב מרשת הטעות אשר מחמת קושיות של ההכרח והצדק וידיעה ובחירה בקש להפוך קערה על פיה לומר שחס ושלום עזב ה' את הארץ ואינו משגיח בשפלים. ודעת אליפז התימני היא דעת תורתנו אלא שלא ידע לתרץ את הקושיות האלו ע"כ נתחזק לומר שא"א שיענש האדם אם לא שחטא. ודעת בלדד השוחי הוא דעת המעתוזל"א שזכרנו. ודעת צופר הנעמתי היא דעת כח האשעריא"ה. ואיוב טען עליהם עד שאליהוא האיר עיני כולם והשיב בענין שזכר המחבר וכמו שאפרש (ועיין במורה פ' כ"ג מח"ג):

ע"ד רמז
י"ב חושים בסוד י"ב שבטים והן כסדר הדגלים וסדר דגל השני שהוא בסוד הגבורה כי ד' דגלים הן ד' רגלי המרכבה הידועין והבעלי גבורה הם בעלי עיינין כידוע בהיכלות ושם מעייני כדאי השליח למשלחו. את משה אל בני ישראל. כדאי מי שנשתלח אצלו לשלוח וכדאי השליח למי שנשתלח. אל בני ישראל. זכות ישראל גרמה. בהר סיני. שכלן נאמרו למשה מסיני: על כל מעשה בני אדם כמ"ש בפ' פקודי שם ואמר ז"ל דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך כו' והוא כסדר החושים בדגל הזה ראי' שמיעה מעשה אבל בסדר הבבות יד ימין קודם לרגל שמאל יד בסיון ורגל בתמוז וכו' יד לתורה שניתנה מיד ליד ורגל להילוך שבו הלכו המרגלים ונאמר כי עיניו על דרכי איש (איו' ל"ד כ"א) עיניך בשדה אשר יקצרון והלכת אחריהן (רות ב' ט') ואמרו הלך אחרי עיניו והן כסדר ממטה למעלה הרגלים והכליות והידים:

ובספר הזוהר [קדושים פ"ג ב'] רבי חייא פתח אל תפן אל קשי העם הזה וכי מה הוא דיימא למלכא אל תפן. <תרגום - רבי חייא פתח "אל תפנו אל קשי העם הזה" וכי מי הוא שיאמר למלך אל תפן>. והא כתיב כי עיניו על דרכי איש וכתיב אם יסתר איש במסתרים ואנכי לא אראנו נאם יי'. <והרי כתוב "כי עיניו דרכי איש" (איוב לד כא) וכתוב "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יי" (ירמיה כג כד)>. והא בכלא אשגח קודשא בריך הוא בכל עובדין אסתכל ואעיל בדינא על כולהו אם טב ואם ביש. <והרי בכל דבר משגיח הקב"ה ומסתכל בכל המעשים ומביא בדין על כולם אם טוב ואם רע>. כד"א כי כל מעשה האלהים יביא במשפט. <כמו שכתוב "כי כל מעשה האלהים יביא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע" (קהלת יב יד)>. ומשה אמר אל תפן אל קשי העם הזה. <ומשה אמר "אל תפן אך קשי העם הזה">. אלא הכי תנינן כל בר נש דבעי לאסתמרא מחובוי כדין לא יחטא קמיה מלכא קדישא. <אלא כך למדנו כל אדם צריך להשמר מעוונותיו כדי שלא יחטא לפני המלך הקדוש>. תא חזי בר נש עביד חד מצוה ההיא מצוה סלקא קיימא קמיה קב"ה ואמרא אנא מפלנייא דעבד לי קודשא בריך הוא מני לה קמיה לאשגחא ביה כל יומא לאוטבא ליה בגיניה. <בוא וראה אדם שעושה מצוה אחת מצוה זו עולה ועומדת לפני הקב"ה ואומרת אני מפלוני שעשה אותי והקב"ה ממנה אותה לפניו להשגיח בה בכל יום להיטיב לאדם בשבילה>. עבר על פיקודי אורייתא ההיא עבירה סלקא וקיימא אמר אנא מפלנייא דעבר עלי וקודשא בריך הוא מני לה קמיה וקיימא לתמן לאשגחא ליה לשיצאה ליה. <עבר האדם על דברי תורה עבירה ההיא עולה לפניו ואומרת אני מפלוני שעשה אותי והקב"ה ממנה אותה ועומדת שם להשגיח בה לכלות אותו>. הה"ד וירא י"י וינאץ. <זה שכתוב "וירא יי' וינאץ">. מהו וירא יי' וינאץ. <מהו וירא יי' וינאץ>. ההיא דקיימא קמיה. <"וירא" היא העבירה העומדת לפניו>. תב בתשובה כתיב גם יי' העביר חטאתך דעבר ההוא חובא מקמיה בגין דלא יסתכל בה לאוטבא ליה. <חזר בתשובה כתוב "גם יי' העביר חטאתך לא תמות" (שמואל ב' יב יג) שהעביר מלפניו אותה העבירה כדי שלא יסתכל בה ולהטיב לו>. ועל דא אל תפן אל קשי העם הזה. <ועל כן כתוב "אל תפן אל קשי העם הזה">. אמר ר' יוסי מהכא משמע דכתיב נכתם עונך לפני. <אמר רבי יוסי מכאן משמע דבר זה "נכתם עונך לפני" (ירמיה ב כב)>. וזהו סבבוני בכחש אפרים (הושע יב א):