פרשנות מצטטת על איכה ב:יד

נבואה על מפלת בבל ביד אנשי מדי, ועל הגאולה מגלות בבל והחזרה לארץ ישראל (במצות כרש).
משא, הנכון כדעת הקדמונים (יונתן עקילס, רש"י ואחרים), שנקראו הנבואות בשם זה מענין משאוי, כי הנבואה תגיד מה שיפול על האדם, והמאורעות הנופלים על האדם הרי הם כמו משא עליו, והוא כנושא אותם. והנה הנבואות הנקראות בשם זה רובן לרעה, ולפיכך תרגם יונתן כאן ובמקומות אחרים מטל כס דלווט (משא כוס קללה); אבל אח"כ הושאל השם הזה גם על הייעודים הטובים, כגון (איכה ב' י"ד) ויחזו לך משאות שוא ומדוחים. ורד"ק כתב שנקראת הנבואה משא מפני שהיא נישאת בפי האדם (שהאדם נושא ומבטא אותה בפיו), ואחריו קוצֵיוס ורוז' וגיז' פירשו השם הזה ענין נשיאת קול ודבור, על דרך ישא ביום ההוא (למעלה ג' ז'), והביאו סיוע מלשון רומי שאומרים profero להוראת ההוצאה בפה; וכל זה הבל, שא"כ היה ראוי שיפול שם משא על כל דבור שיהיה, לא על הנבואות לבדן. אבל במליצת נשא עליו את המשא הזה (מ"ב ט' כ"ה) מודה אני כי נשא ענינו דבור והרמת קול, ואמרו נשא את המשא כמו שאמרו וישא משלו, ונשאת תפלה, בלי שיהיה גם השם משא מורה דבור.

בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל. לְשׁוֹן ״בֵּין וּבֵין״ מָקוֹם אִתִּי לְהוֹסִיף שֵׁנִית יָדִי וּלְפָרְשׁוֹ עַל מַה דְּבֵינֵי בֵּינֵי בֵּין שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז לְתִשְׁעָה בְּאָב, כִּי פָּארָן הַיְינוּ מַעֲשֵׂה מְרַגְּלִים אֲשֶׁר בּוֹ בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם וְהוּקְבַּע בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת בְּלֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב, וְתֹפֶל הַיְינוּ הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, כִּי מַה שֶּׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י שֶׁתָּפְלוּ עַל הַמָּן אֵין לוֹ דִּמְיוֹן בַּמִּקְרָא, וְיוֹתֵר הָיָה נָכוֹן אִם הָיָה רַשִׁ״י מְפָרְשׁוֹ מִלְּשׁוֹן ״הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח״ (איוב ו ו) כִּי כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ טַעַם נִקְרָא תָּפֵל, וְזֶה הָיָה מַסְכִּים לְדִבְרֵי רַשִׁ״י. אֲבָל לְפִי דַּרְכֵּנוּ קָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁמַּעֲשֵׂה הָעֵגֶל רָמַז בְּתֹפֶל, כִּי מָצִינוּ לָשׁוֹן זֶה בַּעֲבוֹדָה זָרָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, בְּיִרְמְיָה (כג יג) כְּתִיב: ״וּבִנְבִיאֵי שׁוֹמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה הִנַּבְּאוּ בַבַּעַל״ וְגוֹ׳, וּכְתִיב (איכה ב יד): ״נְבִיאַיִךְ חָזוּ לָךְ שָׁוְא וְתָפֵל״ וְגוֹ׳, וְכֵן יְחֶזְקֵאל קָרָא אוֹתָם: ״טָחֵי תָפֵל״ (יג יא), וְכֵן אָמְרוּ עוֹשֵׂי הָעֵגֶל: ״אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל״ (שמות לב ד), וּבָזֶה נָתְנוּ תִּפְלָה לֵאלֹהִים. וְזֶה הָיָה בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וּבוֹ בַיּוֹם נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת, וּבִבְקִיעַת אֲבָנִים אֵלּוּ הוּקְבַּע לְדוֹרוֹת כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז הָבְקְעָה חוֹמַת הָעִיר וַאֲבָנֶיהָ, וּבֵין שְׁנֵי גְּבוּלִים אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל רוֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם, וְזֶהוּ לְשׁוֹן ״בֵּין וּבֵין״ הַנֶּאֱמָר כָּאן, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איכה א ג): ״כָּל רוֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים״. כִּי בֵּין חֵטְא הָעֵגֶל וּבֵין חֵטְא הַמְרַגְּלִים כָּרַע רָבַץ וְדֹחוֹ לֹא יוּכְלוּ קוּם, כִּי בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין הַצָּלָה מִפְּנֵי עָקַת אוֹיֵב כִּי אִם בְּאֶחָד מִשְּׁנֵי דְּרָכִים אוֹ בִּשְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד: הֵן מִצַּד הַשְׁגָּחַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הַמַּצִּיל לְכָל הַדְּבֵקִים בּוֹ אַף אִם אֵינָן עֲצוּמִים בַּטֶּבַע, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁהֵן מְקַיְּמִין וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ, הַגּוֹרֵם הַדְּבֵקוּת בַּשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אָז הוּא מַצִּיל לְכָל הַדְּבֵקִים בּוֹ; הֵן מִצַּד הַטֶּבַע, כְּשֶׁהֵן מְקַיְּמִין ״וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ״ אָז אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעֲזֹרוּ, אַף אִם הֵם חוֹטְאִים וְסָר ה׳ מֵעֲלֵיהֶם, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָהֶם קְצָת תִּקְוָה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אִם לֹא תִּתְנַגֵּד לָהֶם הַמַּעֲרָכָה.

ובתוי"י פ' תצא דקצ"ה ע"ד וז"ל, כמו שאמרו בש"ם (שבת דקי"ט ע"ב) לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר (דברי הימים ב ל״ו:ט״ז) ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים וגו', והיינו על ידי הלומדים שנקראו נביאי השקר, וכמו שנאמר (איכה ב׳:י״ד) נביאיך חזו לך שוא וגו' ומדוחים וגו', וכאשר שמעתי שהם הרגו זכריה הנביא וכו'.