פרשנות מצטטת על במדבר יב:יב

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ. מָה רָאָה לְהַזְכִּיר כָּאן הָאַחֲוָה, אֶלָּא לוֹמַר לְךָ שֶׁאַל יִסְמֹךְ אַהֲרֹן עַל הָאַחֲוָה לוֹמַר שֶׁלֹּא יָמוּת בְּבוֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ בִּזְכוּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אָחִיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרוֹ, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרָשַׁת בְּהַעֲלוֹתְךָ (יב יב) עַל פָּסוּק ״וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ״, עַל כֵּן אָמַר אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָחִיךָ מִכָּל מָקוֹם אַל יִסְמֹךְ עַל זֶה כְּלוּם. אוֹ אָמַר מֵאַחַר שֶׁאָחִיךָ הוּא וְאִם יָמוּת דּוֹמֶה כְּאִלּוּ נֶאֱכַל חֲצִי בְשָׂרְךָ, עַל כֵּן עָלֶיךָ מוּטָל בְּיוֹתֵר לְהַזְהִירוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף עַל פִּי שֶׁאָחִיךָ הוּא בִּנְבוּאָה, וּכְתִיב בְּמַתַּן תּוֹרָה ״וְעָלִיתָ אַתָּה וְאַהֲרֹן״ (שמות יט כד) וְיָבֹא לַחֲשׁוֹב, כְּשֵׁם שֶׁמֻּתָּר לְמֹשֶׁה לִכָּנֵס בְּכָל עֵת כִּי בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא (במדבר יב ז), כְּנֶאֱמַן הַבַּיִת הַנִּכְנָס לְבֵית אֲדוֹנָיו כָּל עֵת שֶׁיִּרְצֶה, כָּךְ יִכָּנֵס גַּם הוּא, עַל כֵּן אַתָּה צָרִיךְ לְהַזְהִירוֹ בְּיוֹתֵר.

מלמד שנצטרע כו' שהיה פרעה הורגם ונוטל דמם ורוחץ בהם כו'. וכן הוא בשמ"ר פ"א אות ל"ד, בהרחבת דברים. ובלקח טוב מלמד שנצטרע כענין שנאמר אל נא תהי כמת (במדבר י"ב י"ב) ואמרו לו לרחוץ בדם ישראל, והעירוי שם בהערה ק"ד שמקור המאמר נעלם ממני כי רבינו טוביה לא הוציא זה מן המדרש שמ"ר אשר הוא מדרש מאוחר. ונמצא גם בתיב"ע (שמות ב', כ"ג) ואיתכתש [נגע תרגום כתש] מלכא דמצרים ופקיד לקטלא בוכרייא [צ"ל בנייא] דבני ישראל בגין למוסחי באדמיהון ע"ש וכן רש"י על התורה הביא וימת מלך מצרים נצטרע והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם ע"כ. ובודאי היה גם לפני רש"י ז"ל באיזה מדרש או בילמדנו הנאבד ע"כ. אולם בילמדנו לא נמצא כי התנחומא הנדפס מכבר על ספר שמות הוא הילדמנו, ואולי נשמט בתנחומא, ונמצא גם בספר הישר ואולי רש"י ולק"ט לקחו דבריהם מדברי רבינו משה הדרשן:

ויש לפרש כי בשני אותות האלה כלומר אות המטה ואות הצרעת רמז לו הקב"ה שבידו להחיות את המת ולהמית את החי, כי המטה היה עץ יבש כמו מת ונעשה נחש חי גם ידו שהיתה חיה נעשית כמתה שהרי הצרעת חולי חשוב כמיתה כענין שכתוב (במדבר י״ב:י״ב) אל נא תהי כמת, ושני האותיות האלה עשאם במדבר גם במצרים לישראל זהו שאמר לו הש"י באות הנחש למען יאמינו כי נראה אליך ה', וכתיב והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האותיות האלה וגו', ומה שהוצרך לעשותם במדבר יש לתמוה בזה למה שהרי משה לא היה מסתפק בדבר הש"י ולמה יצטרך לעשותם עד הגיעו לישראל במצרים, והתשובה בזה הוא מה שקבלו רז"ל כי שני האותיות האלה כשנצטוה לעשותם במדבר לעצמו הטעם היה באחד כדי לרמוז לו שספר לשון הרע על ישראל כשאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי אחר שאמר לו הקב"ה ושמעו לקולך, ובשני כדי להענישו עליו, וע"כ הוצרך לעשותם ב' פעמים במדבר לעצמו על לשון הרע ועל העונש שלו ובמצרים לישראל למען יאמינו.

והעבירו תער. מָצָאתִי בְדִבְרֵי רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן לְפִי שֶׁנִּתְּנוּ כַפָּרָה עַל הַבְּכוֹרוֹת שֶׁעָבְדוּ עֲ"זָ, וְהִיא קְרוּיָה זִבְחֵי מֵתִים, וְהַמְּצֹרָע קָרוּי מֵת, הִזְקִיקָם תִּגְלַחַת כִּמְצוֹרָעִים: