פרשנות מצטטת על ויקרא יז:א

אֲשֶׁר יִשְׁחַט. בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים אָמְרוּ וְזֶה לְשׁוֹנָם: אֵין לִי אֶלָּא וְכוּ׳, מִנַּיִן לְשׁוֹחֵט עוֹף? תַּלְמוּד לוֹמַר ״אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט״. וַהֲלֹא דִין הוּא, וּמָה שְׁחִיטָה וְכוּ׳ מְלִיקָה וְכוּ׳ אֵינוֹ דִין וְכוּ׳, תַּלְמוּד לוֹמַר ״אֲשֶׁר יִשְׁחַט״ – עַל הַשְּׁחִיטָה הוּא חַיָּב וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הַמְּלִיקָה, עַד כָּאן. מַשְׁמַע כִּי מִתֵּבַת ״אוֹ״ מְרַבֶּה שְׁחִיטַת עוֹף, וּמֵ״אֲשֶׁר יִשְׁחַט״ מְמַעֵט הַמְּלִיקָה שֶׁהָיְתָה בָּאָה בְּקַל וָחוֹמֶר. וְקָשֶׁה, מִבְּרַיְתָא שֶׁהֵבִיא בְּמַסֶּכֶת זְבָחִים (קז.) מוּכָח כִּי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל דּוֹרֵשׁ מֵ״אֲשֶׁר יִשְׁחַט״ לְרַבּוֹת שְׁחִיטָה לָעוֹף, וּמִמַּה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״זֶה הַדָּבָר״ מִעֵט הַמְּלִיקָה שֶׁהָיְתָה בָּאָה בְּקַל וָחוֹמֶר. וְגַם לְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁחוֹלֵק שָׁם עִם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דּוֹרֵשׁ רִבּוּי שְׁחִיטַת הָעוֹף מִ״דָּם יֵחָשֵׁב״ וּמִעוּט הַמְּלִיקָה מֵ״אֲשֶׁר יִשְׁחַט״ כִּדְמוּכָח מֵהַשַּׁ״ס שָׁם. וְאִם כֵּן, בְּרַיְתָא שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים לֹא רַבִּי עֲקִיבָא וְלֹא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְהִנֵּה בְּהֶכְרֵחַ לוֹמַר כִּי בְּרַיְתָא שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים אֵינָהּ כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מִמַּה שֶׁדָּרַשׁ שָׁם ״זֶה הַדָּבָר״ לִגְזֵרָה שָׁוָה, מַה ״זֶה הַדָּבָר״ וְכוּ׳ ״אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת״ וְכוּ׳, אִם כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁלֹּא כְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל. גַּם מִמַּה שֶׁלֹּא דָּרַשׁ בְּתוֹרַת כֹּהֲנִים יִתּוּר ״דָּם יֵחָשֵׁב״ לִדְרָשַׁת רַבִּי יִשְׁמָעֵאל לְרַבּוֹת הַזּוֹרֵק, אִם כֵּן מוּכָח שֶׁדּוֹרְשָׁהּ כְּרַבִּי עֲקִיבָא. גַּם מִמַּה שֶׁדָּרְשׁוּ בְּפָּרָשָׁה י׳ ״אוֹ זָבַח״ לְרַבּוֹת הַדָּם, כְּדִבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא בַּבְּרַיְתָא שֶׁהֵבִיא בַּשַּׁ״ס דִּזְבָחִים, הֲרֵי זֶה מַרְאֶה בָּאֶצְבַּע כִּי דְּרָשַׁת תַּנָּא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים הוּא כְּדַרְכּוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא. וּמֵעַתָּה תִּהְיֶה דְּרָשַׁת שְׁחִיטַת עוֹף מִ״דָּם יֵחָשֵׁב״ וּמִעוּט מְלִיקָה מֵ״אֲשֶׁר יִשְׁחַט״, וְלָמָּה דּוֹרֵשׁ תַּנָּא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שְׁתֵּי הַדְּרָשׁוֹת מֵ״אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט״? וְעוֹד, לְתַנָּא דְּתוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁדּוֹרֵשׁ שְׁתֵּי הַדְּרָשׁוֹת מֵ״אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט״, ״דָּם יֵחָשֵׁב״ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב לָמָּה לִי?

ויהי בחדש הראשון באחד לחודש על דעת רבותינו הזכיר הכתוב שהוקם המשכן לעמוד כן באחד לחודש הראשון כאשר צוה (שמות מ׳:ב׳). ואמרו ויקם משה את המשכן (שמות מ׳:י״ח), לספר מה שעשה בהקימו אותו מן היום הראשון שהתחיל בו שהוא כ"ג באדר. ולא הזכיר בכאן משיחת המשכן וכליו ולא משיחת אהרן ובניו וקרבנות המלואים, כי לא עשה אותם עד שסיים כל ההקמה ונצטוה בהם פעם שנית קח את אהרן, כמו שמפורש בפרשת צו (ויקרא ח ב): והנה המשכן וכליו לא נתקדשו לעבודה אלא במשיחה, כמו שנאמר (שמות מ׳:ט׳) ומשחת את המשכן ואת כל אשר בו וקדשת אותו ואת כל כליו, על כן פירוש ויערוך עליו ערך לחם (שמות מ׳:כ״ג), ויעל הנרות (שמות מ׳:כ״ה), כי עשה כן בזמנם אחר המשיחה והנה הם כטעם לעשות כן. ומה שאמר גם כן למעלה (שמות מ׳:ד׳) והבאת את השולחן וערכת את ערכו, יצוה שיערוך אותו אחרי המשיחה. וכן אמר ונתת את מזבח הזהב לקטורת (שמות מ׳:ה׳), וכן ויעל עליו את העולה ואת המנחה (שמות מ׳:כ״ט), בזמנה, כי עדיין לא הקים החצר סביב למשכן, ואין מקריבין בלא קלעים, כי יהיו שחוטי חוץ, אלא כלם בזמנם: