וְאֵ֙לֶּה֙ דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֛ח יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא מִירוּשָׁלִָ֑ם אֶל־יֶ֜תֶר זִקְנֵ֣י הַגּוֹלָ֗ה וְאֶל־הַכֹּהֲנִ֤ים וְאֶל־הַנְּבִיאִים֙ וְאֶל־כָּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֨ר הֶגְלָ֧ה נְבֽוּכַדְנֶאצַּ֛ר מִירוּשָׁלִַ֖ם בָּבֶֽלָה׃
רבנו בחיי
ומכאן יש ללמוד מעלת הארץ הקדושה וכמה היא חביבה לפני המקום, וכן אמרו בירושלמי בפרק קמא דסנהדרין (ירמיהו כ״ט:א׳) אל יתר זקני הגולה, אמר הקב"ה ביותר הם עלי זקני הגולה, חביבה עלי כת קטנה בארץ ישראל מסנהדרי גדולה בחוצה לארץ. וכשהיו הזקנים מתקבצים בלשכת הגזית שבמקדש והיו אומרים מקודש מקודש אחר שקבלו עדותן של עדים, והיה אותו יום נקבע בשמים על פי סנהדרי גדולה של מעלה לישב בדין לדון העולה בראש השנה, והיה הקב"ה והסנהדרין של מעלה מסכימין על ידן וגומרין את דעתם, ועל זה אמר הכתוב (תהילים נ״ז:ג׳) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי, כלומר שהיה מסכים ומשלים עמהם.
ביאור הרד"ל
(לא) ע"י הנשאר בארץ. עם גדלי' בן אחיקם ולשון המקרא בגדלי' (מלכים ב כ"ה וכן בירמי' נ"ד ה) והעם הנשאר בארץ יהודא וגו' נקט, ובירוש' פ"ק דסנהדרין אמרו אקרא (ירמי' כ"ט) ואל יתר זקני הגולה אמר הקב"ה ביותר הן עלי זקני הגולה חביבה עלי כת קטנה שבא"י מסנהדרי גדולה שבח"ל, ונראה דגרסי' כיותר בכא"ף ור"ל כמיותרין וטפלין הן חשובים עלי נגד מה שבארץ שהן חביבים עלי כעיקר, וז"ש שם עוד החרש והמסגר אלף ואת אמר הכין ור"ל כדמפ"ו שם שחרש ומסגר הן סנהדרין והיו אלף ואעפ"כ קרא להו בלשון יתר זקני הגולה כאלו הן דבר מועט שנתותרו מן הרוב שהן אותן שבא"י שאע"פ שהן כת קטנה חשובין כמרובין ועיקר, וי"ל שזה נרמז ג"כ בלשון הנשאר בארץ, לומר שהן הן אשר חשובין להיות להם שם ושארית בארץ, ולהיותן קדושים וכמ"ש (ישעי' ד) והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו (לכן נאה להם לקדש חדשים ולעבר שנים):
קרבן העדה
הן. היכא שהגיע ריב"ב אותן המקומות קבעו המועדות ע"פ קביעתן שבא"י והמקומות שלא הגיע לשם נוהגין בקלקול ע"פ קביעת חנניא. כתיב בירמיה ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלים אל יתר זקני הגולה ואל הכהנים וגו' וקשיא ליה למה קאמר אל יתר ודריש הכי מה שהקב"ה מחבבן אינו אלא יתרות שחביבה לפניו כת ת"ת הקטנה שבא"י מסנהדרי גדולה שבח"ל: