פרשנות מצטטת על ישעיהו א:לא

באחרית הימים. לאחר שיכלו הפושעים:

נעורת של פשתן וכו'. במשנתנו רפ"ב: אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן. ובבבלי שם (כ' ב'): ולא בחוסן. א"ר יוסף נעורת של פשתן. ובתוספות בכורים כאן: משמע דנעורת חזי לפתילה, וצ"ע בש"ס רפ"ה. וכנראה שיש שם ט"ס, וצ"ל: רפ"ב. ברם דברי ר' יוסף נדחו שם מן הפסוק בישעי' והסיק אביי: כיתנא דדייק ולא נפיץ. וכן בירושלמי שם: ולא בחוסן וכו', פשתן שלא ננערה, ולפ"ז אין מדליקין אלא בפשתן שננערה, והיא נעורת של פשתן שלנו. ובמרומי שדה לנצי"ב הביא מכאן ראייה לשיטת רש"י כ"ז סע"ב שאין מדליקין בצמר גפן, שהרי במוציא צמר גפן אמרנו לעיל (שו' 5) ששיעורו הוא כמלוא היסט הכפול, ובנעורת של פשתן שהיא ראויה לפתילה חייב בשיעור פתילה קטנה שהיא פחותה ממלוא היסט כפול. ברם רוב הראשונים חולקים על רש"י, ופשיטא שאין מכאן סתירה לדבריהם, שהרי אמרו (בבלי ע"ח א'): אזול רבנן בתר דשכיחא לקולא, וצמר גפן לא היה שכיח כ"כ בימיהם לפתילה.

אע"פ ששאבו יותר מלוג. כגון שהם חדשים ומחמת חום הכיפה נתמצו מים בתוכן מלחלוחית העץ א"נ דרך כיפה להיות מלוחלחת ומתוך כך כלים שבתוכה מזיעים מים אינם בכי יותן אם היו בתוכן פירות. ולענין מי חטאת אם שמו מי חטאת באותן קנקנים ולא ידעו אם נתמצו מהן מים ונתערבו עם מי חטאת ופסלום אין חוששין לכך דלא פסלינן להו מספק: מחוסנות. מלשון (ישעיה א) והיה החסון לנעורת דרך העץ כשהוא לח רך וכשיצאו מימיו מתייבש ומתקשה והיינו מחוסנות שיבשו קצת ונתקשו שוב אינן שואבות:

וגוע מנוער. מת מתוך תשנוק מיתה חטופה, כמו (שמות י"ד) וינער ה' וינער פירש מנחם ל' חביט' כמו (ישעיהו ל״ג:ט״ו) נוער כפיו מתמוך בשוחד, (שם נ"ב) התנערי מעפר קומי שבי (שם א') והיה החסון לנעורת (איוב ל״ח:י״ג) וינערו רשעים ממנה (נחמיה ה׳:י״ג) ככה יהא נעור וריק: