פרשנות מצטטת על ישעיהו מח:ב

וכאשר תעמוד על לשון "צלם" תמצא שכך הוא, כי לשון "צלם", וכן "תמונה" ו"תבנית" (דברים ד, טז), באים על תמונת הדבר שהוא נמצא בו, וניכר בו הדבר שיש לו הצלם*. ולפיכך מלת 'צלם' בא על הפנים בפרט*. וזה מפני כי הפנים בו ניכר ונמצא הדבר שיש לו פנים. הרי לך כי מלת 'הצלם' משמש על הכרת מציאות הדבר. ולכך יאמר כי האדם נברא בצלם אלקים, כי הכרתו בתחתונים - האדם מבורר וניכר מציאותו מכל התחתונים, כמו שהתבאר, לכך הוא בצלם אלקים. שהשם יתברך מבורר במציאות, שלכך נקרא "ה' צבאות" (ישעיה מח, ב), שהוא אות בצבא שלו, שהוא נבדל מזולתו. וכך האדם בתחתונים נבדל מכל התחתונים. והנה האדם בצלם אלקים, דהיינו הכרתו הוא* הכרת אלקים.

לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהיה שמך. פירוש שקרא שמו ישראל מוסף על יעקב כי מלת עוד פירושו בלבד. ואמר לא יקרא שמך עוד יעקב (בלבד) כי אם ישראל יהיה שמך כלומר יעקב וישראל. וכמוהו (ירמיה ג') לא יאמרו עוד ארון ברית ה' בלבד כלומר לא יאמרו על ארון ברית ה' שהוא מקום השכינה בלבד אלא אף ירושלים שתהיה כולה מקום שכינתו. הוא שכתוב (ישעיה מ"ח) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'. וזהו שאמר הנביא ע"ה (שם) שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. וכתיב (ירמיה מ"ו) ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל: