פרשנות מצטטת על ישעיהו נג:ח

עצור. מעוכב וכלוא וכן מעוצר וממשפט לוקח (ישעיהו נ״ג:ח׳):

תאמר וגו' ותגיד. תאמר בלשון רכה, ותגיד דברים הקשים אזהרות ועונשין (רש"י ממכילתא), אין כוונתם האמירה בכ"מ לשון רכה והגדה לשון קשה, כי כתובים רבים יעידו על הפוכם, ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף, ויאמר המלך תלוהו עליו, והגדתם לאבי את כל כבודי; אבל כוונתם רק על שנויי הלשונות שבמקום זה, וילמדונו שנצטוה משה להודיע להם תחלה מתן שכרן של מצות, שהם דברים הנוחים והנעימים לשומעיהם, וגם יגיד להם דברים שאין דעת האדם נוחה בהם והם העונשין המיועדין לעוברים על מצות ה' (כענין חזות קשה הגד לי); והנה האמירה שהיא מתן שכר המצות, וההגדה שהם העונשין, הוא פרשת בחקותי שנאמרה לישראל קודם מתן תורה כמבואר בס"פ משפטים ויבא משה ויספר לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים, שנכלל בזה ז' מצות שנצטוו בני נח שבת כבוד אב ואם פרה אדומה ודינין והברכות והקללות שבבהר ובחקותי, כמבואר במכילתא שם, כי משפטים כולל גם העונשין כמו ברוח משפט (ישעי' ד'), מעוצר וממשפט לוקח (שם נ"ג) דתרגומו מיסורין ומפורענות; כי פרשת ואל משה אמר הנאמר בפ' משפטים מקומה כאן ואין מוקדם ומאוחר כמ"ש רש"י שם מפי רבותינו, רק כאן ביארה התורה מה שהי' בינו ית' ובין משה, ושם מה שהי' בין משה לישראל, וב' הפרשיות הם כפרשה אחת, ושתיהן מענין הנעשה קודם מ"ת מדברים (ודלא כראב"ע וכרמב"ן שם), הלא תראה שבפרשה זו כתיב וירד ה' על הר סיני, כאילו נראה השם המיוחד לעיני כל העם, ושם (משפטים כ"ד ט"ז) כי הכבוד הי' על ראש ההר, ורק זה הי' נראה לא השם המיוחד, כי לא יראני וגו', וכן ביאר שם באיזה אופן הי' נראה לבנ"י מראה הכבוד הזה, מה שלא הוזכר כאן, וכמה תתיישב דעת המשכיל בזה, שנודע למקבלי התורה קודם יום מ"ת מה טיבה של תורה זו, בהתודע להם תחלה רוב מצות התורה קודם עמדם במעמד הקדוש לקבלם עליהם בחפץ ורצון:

בהם עולם, שיעורו כעולם, וכן למעלה (ס"ג י"ט) היינו מעולם, שיעורו כמעולם; כן נ"ל פירוש הכתוב הקשה הזה, אשר נלאו המפרשים להלמו ולא הלמוהו, ובן זאב בסוף המבוא לס' יחזקאל הביאו בכלל המקראות אשר לפי דעתו אין להם הבנה וכוונה ולא קשר ענין כלל, ואבדו עשתנות המפרשים והמבארים לחתור אל המכוון במאמר, והוא בכל הדחקים אשר נדחקו ונלחצו לישבו נשאר זר כאשר היה, כסהו ענן וערפל וחשכה גדולה נופלת עליו וימש חשך; והביא בכלל הזה עוד ארבעה מקראות מישעיה, והם כי לא מועף לאשר מוצק לה (ח' כ"ג), וברד ברדת היער (ל"ב י"ט). אדני עליהם יחיו (ל"ח ט"ו), מעוצר וממשפט לקח (נ"ג ח'): וברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה, אשר שם מחשך לפני לאור ומעקשים למישור בפירוש רוב המקראות האלה; ויונתן פירש: פגעת (באים לפניך) מעשי האבות שהיו שמחים בעשיית הצדק, והיו זוכרים יראתך, וכל זמן שקצפת עלינו על שחטאנו, בהם בזכיותיהם לעולם אנחנו נושעים; ור"שי פירש הרגת את הצדיקים שהיו ששים לעשות הצדק ובדרכי רחמיך היו מזכירים אותך בתפלותם, וכשקצפת עלינו על מה שהיינו חוטאים, על ידיהם ובתפלתם נושענו מעולם; ורא"בע ור"דק פירשו היית מקבל פיוס מן הצדיקים שהיו מזכירים בתפלתם י"ג מדותיך, וכשהיית קוצף עלינו, בהם לעולם היינו סומכים והיינו נושעים, אך עתה בגלות אפסו הצדיקים. ודון יצחק פירש שש שם דבר כמו ששון, ופירושו רחוק מאד. וגיז' פירש פגעת את שש ועושה צדק, אתה היית עוזר מי שעושה צדק בשמחה, והיית רב ריבו, והביא לדוגמא ולא אפגע אדם (מ"ז ג') שפירש ולא אסלח לאדם, ותרגם בדרכיך יזכרוך, ופגעת את הזוכרים אותך על פי דרכיך; וקרובין לזה דברי הכורם. Kocher פירש המצאת עצמך למי שהוא שש ועושה צדק` ורוז' ולפניו Dathe פירשו בחסרון לוּ (לדעת רוז' לוא שבפסוק לוא קרעת שמים ירדת מושכת אחרת עמה, ולדעת Dathe צריך לקרוא יעשה למחכה: לוּ פגעת), מי יתן ופגעת איש שש בעשיית הצדק אשר בדרכיך יזכרוך; ובענין סוף המקרא לודוביקוס De Dieu מפרש הן אתה קצפת על שחטאנו בהם, בדרכיך, לעולם, כלומר חטאנו נגד דרכי ה', ואעפ"כ נושענו; היירונימוס פירש בהם עולם, באותם החטאים הארכנו זמן הרבה, ואף גם זאת בחסדך נִוָשֵעַ; Kocher פירש ברעות האלה אשר היו לנו בחטאינו עמדנו זמן הרבה, ועתה רצה נא ונִושע; Coccejus פירש הן אתה קצפת (וחטאנו) בהם, בעמך, לעולם, ונושע? Vitringa מפרש הן אתה קצפת (על כי חטאנו) בהם, בעמך, זמן מרובה ואע"פ כן נושענו; גיז' פירש בשיטת Kocher, ופירש ונושע, עמדנו ברעות האלה עד שנושענו; ואינני רואה איך יעלה על לב איש לפרש עד שנושענו, כאלו עתה כבר נושענו, ולמטה הוא חוזר ומתפלל אל תקצוף ה' עד מאד;. J. D. Michaëlis מפרש ונחטא בהם, בין האומות; ורוז' ולפניו Schelling מפרש חטאנו נגד דרכיך מימי עולם.